"סביר להניח שבגלל עוצמתו וגודלו של יורם, יהיו כאלה שיחשבו שהמחזה נכתב עליו. ברור שהשם שלו עלה, כי הוא הגיע הכי רחוק והתרסק הכי נמוך, אבל המחזה לא נכתב עליו ולא על הסיפור שלו. בארץ יש לפחות שלושה שמות בולטים ששימשו לנו השראה בכתיבה", ציטוט מדבריה של המחזאית עירית קפלן, שבשיתוף עם יואב בר-לב פרי עטם "גאון בכלוב" עולה בימים אלו בקאמרי. אם עוד לא הבנתם את פשר הכוכביות - אל דאגה. שמו של הכוכב הגאון עוד יתפענח בתודעתכם. ואם לא - המתינו לסוף המאמר.
המפגש בין יורם גרניט לעוברת האורח שנקרה בדרכו היה מביך. בגדיו הושלכו מחלון ביתו על-ידי אשתו - תוצאה מתבקשת של בגידות מרובות - שמבהירה לו כי בכוונתה לסיים את הקשר. לפתע צצה לה מאי שם גברת עמוסת כוונות, ויקי חייט שמה. היא עוזרת לו לאסוף את התכולה, מתוודה על הערצתה כלפיו, ומציעה לו ללון בדירתה. יורם אובד העצות נעתר להזמנתה, ונחשף לאחיה יונתן המתגורר עימה. בחור צעיר המצוי על הספקטרום, ידען טריווייה השולט בכל שאלה ובכל ניואנס זניח באופן שמותיר את הגיבור פעור פה. מאחר שלא רק אשתו זרקה אותו, אלא גם כלל ערוצי התקשורת בשל התנהגותו שלוחת הרסן וחסרת המעצורים, הוא הוגה במוחו רעיון: לשלב את יונתן בשעשועון טלוויזיה המבוסס על ידע. כך יוכל להגשים לבחור את משאלתו להופיע בפני קהל, ועל הדרך יוכל הוא לזכות ברהביליטציה מצד התקשורת שתכיר בגדולתו ותכה על חטא. ויקי מתלבטת האם להסכים לכך שאחיה חסר הישע ונעדר שיקול הדעת ייחשף לאורות הזרקורים בעוצמה שכזאת, אולם המניפולציות אותן מפעיל יורם מרככות את עמדתה. ימים יגידו האם הניסיון ההרפתקני הזה יעלה יפה, האם המשולש האנושי שהולך ומתהווה, ולא נטול האינטרסים, יצלח את הקשיים, ושמא אישיותם הקוטבית של יורם ויונתן תוכל להתלכד בנקודת מפגש כלשהי, בממשק שיחלץ אותם מהסבך בו הם מצויים.
מפתה היה להקשות בסוגיה הערכית אודות אוטיזם, היכולת לחוש את האדם שמולך גם ללא הקודים הרווחים, המופשטות של הבנת האנוש והקשב לצרכיו שלא בסממנים הידועים. המחזה "גאון בכלוב" שבוי על-ידי עמית אפטה ושלווה ביד אמן של הדרמטורג גור קורן, מותיר את שלל השאלות הללו לפתחנו, ולא בהכרח מספק מענה. ייחודו של המחזה הוא להעצים את הקונפליקטים שמולידה האינטראקציה ההזויה הזאת, ולהוליך אותה אל מחוזות האקסטרים, אל האקצנטריות של הצמד יורם ויונתן, ולהראות כיצד תרומתה של האחות ויקי באה לידי ביטוי. מפתה לנקוט בנימה דידקטית בבואנו לעסוק בנושא הרגיש והנפיץ הזה, על אחת כמה וכמה כשהוא גורר לתוכו גם תהיות על ניצול וטשטוש גבולות. יואב בר-לב, ולצידו עירית קפלן (שמגלמת את ויקי) עקפו את המכשולים, ובקריצת עין אירונית גם מפרקים את מטען הצד הרגשי: לדידם ולתחושתנו לאחר הצפייה בהצגה "הניצול" הוא הדדי. אפילו משולש...
"מאיגרא רמא לבירא עמיקתא"
חמשת השחקנים מדגימים תצוגה מרשימה. מיטל (גל סרי) היא עלמת חן קלת דעת, שנשרכת בעקבותיו של מושא הערצתה יורם גרניט. היא מאלו שעוד נוצרות את גדולתו ותהילתו החולפות, מחניפה לו חדשים לבקרים, ומייצרת סיטואציות גרוטסקיות בשל אופיה, לשונה המשוחררת וחוסר המודעות העצמית בה ניחנה. גם ג'קי, מנהלו של יורם, שומר לו חסד נעורים. הוא מבין כי הלקוח שלו ירד מגדולתו, אולם מזהה את זיק הפוטנציאל בהצעה העסקית הנובטת במוחו של הכוכב. תעשיית השאו ביזנס בכלל והטלוויזיונית בפרט היא קטלנית וחסלנית, באבחת חרב הסלב של אתמול ייהפך ל"לשעבר" של מחר, וג'קי בדמותו של דויד בילנקה, מנסה לתווך את המשמעות הזאת עבור לקוחו הבלתי נלאה. שיקולים מסחריים גרידא עומדים לנגד עיניו של המנהל, כשרווחתו ושלומו של יורם הם משניים. העיקר שהתרנגולת תטיל בצי זהב, ולעזאזל ההשלכות הנפשיות של כל המעורבים - במישרין או בעקיפין - בכך.
עמוס תמם מחליק בטבעיות לנעליו של יורם גרניט. מצודד ואטרקטיבי, מצ'ואיסט ושופע קסם להכעיס, מלוקק ומודע למבטי ההערצה אותם הוא גורף - תמם ממחיש בווירטואוזיות את הפתגם "מאיגרא רמא לבירא עמיקתא". רק שבמקרה שלו תחתית הבירא העמיקתא היא משב רוח מרענן להמציא עצמו מחדש. כמעט כולם הם כלי שרת בידיו: יונתן, ויקי, ג'קי, מיטל, אשתו לשעבר, עדת החנפים ובעלי השליטה העסקית בערוצי הטלוויזיה. מהר מאוד הוא יגלה כי גאונותו אומנם איננה מוטלת בספק, אך גם הוא כלוא בכלוב משלו. כלוב של יצרים אפלים, של מנגנון מסועף בעל הרס עצמי, ושל הדחקה הרת גורל. לפרקים אובדן העשתונות שלו שנשקף ממנו מצמית, טירופו משחית את יופיו, עד שמתחשק לעטוף אותו בחיבוק חם, ולהעניק לו מזור. בכלוב מעט אחר נמצא יונתן, המגולם בידי שהם שיינר. משחקו הוא לעילא ולעילא, דמות האוטיסט שלו מצויידת בארגז כלים כ"כ עשיר, יצרי, בעל תושייה וחן שלא נגמרים. התפרצויות בלתי צפויות ותחושת אין אונים - הטבעיות אפוא לנפש הכלואה - רקומות ברגישות ובהומור, תפורות עם חמלה אך לא רחמים, ומעניקות לקהל רגעי חסד המהולים בחיוך רחב.
ומי שמשכילה לתמרן בלוליינות מעוררת השתאות בין אחיה האהוב לגבר המסתורי והנחשק היא ללא ספק ויקי. עירית קפלן כאמור מצוייה פה בכפל תפקידים - הן כמחזאית והן כשחקנית. אלו הם כלים שלובים, כשניסיונה הבימתי מחדד תובנות בכתיבה, ומשחקה את האישה אותה הרכיבה מדויק להפליא. היא אחות במלוא המשמעות של המילה - גם ביולוגית אך בעיקר טיפולית. ולא רק ליונתן. גם ביורם היא מזהה סדקים של הזדקקות רגשית, חסכים בלתי ממולאים, והיא נרתמת למשימה. מבחינתי היא גיבורת ההצגה. גם אם אישיותה המלבבת לא חפה מאינטרסים אישיים (האם המפגש הראשוני עם יורם אכן היה יד המקרה? האם הצטלבו דרכיהם בעבר?), בסך-הכל היא יישות שוחרת טוב, פגיעה למדי בשל נסיבות המציאות, אך בה בעת מודעת לכוחה של התחבולה.
ולמי שעוד לא הבין מיהו אותו הכוכב המדובר (חרף ההכחשה של קפלן בתחילת המאמר), מיהי ההשראה שכמו הזדחלה בבלי דעת לאותיות המקלדת של יוצרי ההצגה - כדאי להתעכב על שמו. יורם גרניט. ובכן "גרניט" פירושה אבן חן. בדיוק כמו ספיר, כמו ברקת, כמו ענבר, כמו שוהם, וכמו... טופז. ועם הרמז הדק הזה תסיקו את המסקנות.
