הקהל הישראלי נחשף לאחרונה למונח שכל אנשי הטכנולוגיה מכירים מקדמת דנא BOOSTER. הפירוש המילולי של המונח הוא מגבר, מאיץ, זריקת עידוד רפואית או מורלית, השלב הנותן לטיל את ההאצה הדרושה, שיפור התדמית העירונית וכו'. אבל במקביל יש יותר ויותר אישים הטוענים שגם מדינת ישראל זקוקה לבוסטר, לזריקת עידוד, שתקפיץ אותה מהמסלול המסוכן שבו היא נמצאת למסלול שיביא אותה לעשיריית המדינות הכי משגשגות כמותית, ערכית ואתית בעולם, שמרבים לדבר עליהן - המודל הנורווגי, השוודי, הדני, הפיני, הסינגפורי, הניו-זילנדי, השוויצרי. השמרנים בקרבנו ינופפו במדדים של תמ"ג, חוב לנפש, שכר ממוצע, גאות בבורסה וכו', אך הוכחתי לפני כמה שנים לראשונה שישראל מפגרת אחרי מרבית המדינות המפותחות במדד המורכב מחמישים מדדים כמותיים וערכיים, שהוא המדד האמיתי למדידת השגשוג של מדינה, והכולל פרט לתמ"ג, חדשנות וכו' גם מדד אי-השוויון, העוני, הדמוקרטיה, שוויון מגדרי, חופש אישי וכלכלי, ביטחון חוץ ופנים, חינוך, בריאות, רווחה...
הדרך להשגת הבוסטר היא בוודאי לא בשמירה על המסלול של ממשלת המחדל של נתניהו שבמשך תריסר שנים הצעידה את ישראל אחורה במדד המורכב, וקיבלנו תזכורת מרה לכך בקורונה, בהתפוררות האתוס המאחד אותנו, בצמיחת לטיפונדות אקס טריטוריאליות של חרדים, בדווים, ערבים, טייקונים, חברות ענק, מקורבים לצלחת. הממשלה החדשה צועדת לפחות בכיוון הנכון אבל בגלל ההרכב שלה ושברירותה יידרשו לה מאה שנה להגיע ליעד ואין לנו את הזמן הזה. עלינו להגיע עד סוף העשור לעשיריה המובילה כי הכיוונים שבהם אנו משייטים יביאו אותנו לחור שחור ולא לארץ המובטחת. הבוסטר הדרוש לנו הוא כזכור, אינטגרציה מלאה של החרדים והערבים, זרם חינוך אחיד לכל, שלוש שנות שירות צבאי או אזרחי חובה לכולם - גברים, נשים, חרדים, ערבים, דתיים לאומיים - צדק חברתי, קפיטליזם הומאני, אתיקה והעדר שחיתות, משטר חדש, אתוס משותף... לא בסיסמאות אלא בתוכנית סדורה, כפי שהצגתי בספרי "הרפובליקה השנייה של ישראל", או כפי שאחרים הציעו באותו הכיוון, אם כי חלקית.
זה לא נוח, הצעירים החילונים יטענו שגם כך אנו בין המדינות הבודדות שיש להן שירות חובה ועוד בהיקף כזה, שנמאס להם להיות אלה שנושאים בעיקר הנטל. לחרדים נוח לחיות בשנור צמוד לעטיני המדינה בפער עצום בין הנתינה ללקיחה (ואני בז לשקר הקדוש של תורתם אמונתם כמצדיק חיי בטלה). אצל הערבים לפחות יש סימנים ראשונים לרצון להשתלב, לשים קץ לאלימות ולאי ציות לחוק, לחיים מחוץ לכלכלה, לצמצום הילודה וליציאת נשים לעבודה. אין כל סימן מצד הטייקונים, האלפיון העליון והחברות הגדולות לתרום את חלקם למדינה - בתשלום מלוא המיסים בלי לנסות לחמוק מהם חוקית תוך קניית נבחרי הציבור ומשרתיו במשרות שמנות. הדרך לטפל בהם היא באמצעות חקיקה ואכיפה דרקוניים, אפילו בארה"ב יש סימנים מעודדים לכך, אך עדיין לא אצלנו. גם את ביטחון הפנים יש להחזיר, עם חוקים יעילים ותזכורת למערכת המשפט ולארגוני זכויות האדם שיתחשבו פחות בפושעים, מחבלים ומשתמטי המס, כי גם לישרים, לציונים, לרוב הדומם ולחנונים מגיע צדק, אם לא יותר.
יש להציע פתרונות יצירתיים לסיום הסכסוך עם הפנים לעתיד, הרחק מנוסחאות שלא הוכיחו את יעילותן והתגלו כסיסמאות נבובות כשתי מדינות לשני עמים (כשהפלשתינים רוצים 4 מדינות בלי אף מדינה יהודית), ארץ ישראל השלמה (שתהיה או לא דמוקרטית או לא יהודית), הימנים פשיסטים ונאצים, השמאלנים בוגדים ושונאי יהודים, המתנחלים קלגסים, לערבים נאמנות כפולה או בכלל אין נאמנות לישראל, כל החרדים טפילים, אוסלו, טרנספר... הגיע הזמן להתמודד עם הרגש האנושי החזק ביותר - הקנאה - ולגבור עליו אם אנו חפצי חיים. רגש נורא זה, שלמזלי מעולם לא חטאתי בו, כבר הביא לאסונות הגדולים ביותר בהיסטוריה - ברית המועצות שקמה על יסוד הקנאה העיוורת בעשירים, הנאציזם שקם על יסוד הקנאות העיוורת והערצת המנהיג, האיסלאם הרדיקלי שקם על יסוד הקנאה בשגשוג של המערב אל מול הנחשלות של מרבית ארצות האיסלאם, הביביזם המושתת על הקנאה באליטות ובשמאל, והקפיטליזם החזירי שמושתת על קנאה ורדיפת בצע ש"לי" מגיע הכל ולאחרים לא מגיע כלום.
בשביל להפעיל את הבוסטר צריך אידיאולוגיה מכילה ומנהיגים מאחדים ולא משסים, דוגמת דה גול, רוזבלט וגנדי. הם צריכים לשים בצד בצד את טראומות "יש עבר" ולהיות עם הפנים לעתיד. למדנו שלכל אקציה יש ריאקציה, אבל רק מנהיגים דגולים הגיעו למסקנה לא לעשות ריאקציה אלא דווקא למצוא את דרך הביניים. כך היה דה גול שקיבץ במשטרו מנהיגים מכל הזרמים והרחיק את הקיצונים. כך היה טרומן שביצע תוכנית שיקום שלא הרסה את המנוצחים - גרמניה (כמו אחרי ורסאי) ויפן - אלא עזרה להם וצירפה אותם למשפחת העמים הדמוקרטים, זאת להבדיל מקוצר ראות ארה"ב אחרי התפרקות ברה"מ שרצתה רק להרוס את רוסיה. כך היה גנדי שרצה לשמור על הודו מאוחדת להבדיל מהקיצונים ההינדים והאיסלאמים שהרסו את הודו והביאו לכך שהיא כיום אחת המדינות הנחשלות. יש ניצנים של התפכחות גם במדינות ערב לצד יסודות של הקצנה פרו אירנית, ביידן אולי יפתיע אותנו לטובה, סין שינתה כיוון בהצלחה ומאז רק משגשגת ופורחת, וממשלת בנט לפיד אולי תשנה את כיוון ההידרדרות.
אבל לא יספיק כמובן לבטל את המעונות למשפחות לא עובדות, נחוצה אינטגרציה מלאה, ובקצב הילודה הנוכחי בקרוב רוב הילדים בכיתות היסודי יהיו חרדים או ערבים, שאינם משולבים בכלכלה. מנהיגי החרדים ממשיכים במגמות הבידול ושנאת הציונים תוך הנצחת השנור, התלות ברבנים וזרם חינוך ארכאי בלי לימודי ליבה. רוב מנהיגי הערבים, ובראשם המשותפת, ממשיכים במגמות הבידול הפלשתיני ולא ישראלי ושנאת הציונים, תוך התקרבנות, האשמת המדינה בכל תחלואיהם וקנאה עיוורת בהישגי הציונים שלקחו מדינה נחשלת והצעידו אותה לקדמת הבמה. יש לשים קץ למגמת ההקצנה הדתית לאומית, שהיא תולדה מזרם החינוך הנפרד, כמו זרמי החינוך הקיצונים הנפרדים החרדים והערבים, המעודדת מדיניות ההתנחלות על כל גבעה, חזון ארץ ישראל השלמה והבית השלישי, שנאת האחר ובראשם ערבים ולהט"בים. איך עושים זאת? על-ידי זרם חינוך אחיד, כמו בצרפת, בארה"ב וברוב המדינות המתוקנות, עם אתוס אחד מאחד ולא ארבעה מפרידים. גם אם נתגבר על תחלואי השיסוי, עדיין יהיו חצי מחברי הכנסת והעם התומך בהם שימשיכו בשיסוי, שירצו להמשיך בסטטוס-קוו שמביא אותנו לחורבן המדינה, כי אינו בר קיימא. את כל התחלואים האלה לא תרפא ממשלת הקרעים של בנט לפיד. זה אולי טוב לשמיכה, אך תפירת הקרעים רופפת והיא עלולה להתפורר בכל רגע. אנו זקוקים לבוסטר של חזון ומנהיגות, עם זריקת עידוד שתגרום לטיל לשנות מסלול, שתתן לנו מספיק נוגדנים להגיע ליעד הנכסף של איכות חיים.
