כשם ששייכספיר הרחיק את עלילות הדרמות שלו לארצות ותקופות אחרות, כך נקט ברטולד ברכט בביקורת החריפה והנועזת שלו כנגד השחיתות והמלחמות במחזה מעגל הגיר הקווקזי כשמיקם אותו הרחק בקווקז. את סיפור משפט שלמה מהתנ"ך הלביש באיצטלה של משפט הריב בין שתי נשים (יובל מונק וזוהר ברוק) על זכות האימהות שלהן על תינוק. הרקע – מלחמה בין שני עמים על ממלכה אחת. והריב מי יזכה באדמה: אלה שישבו בה, נוצחו, הוגלו וחזרו, או אלה שנכנסו והתיישבו באדמה לא-להם ו"התרגלו" לגור בה. אך שיאו של המחזה בהעברת הביקורת על השחיתות הפושה בכל, הוא במערכה השנייה, במשפט של "השופט" אצדק. אם זכרתי את אלון דאהן כמוצלח ביותר בתפקיד השופט אצדק מבין כל ההפקות שעלו בארץ – הרי בא איתמר אפפלו ונתן שואו כזה, שמפיל את הצופים מהכסא מרוב צחוק, הנובע מידיעת הנגע הבואש הזה בו אנו עצמנו טובלים כיום מכל צד בארצנו. זאת, חרף אזהרת השחקנים בפתיח "שזה לא כאן". המחזה של ברכט ספוג כולו בתובנות כה רציניות ודרמטיות, שרק הודות להעמדה הססגונית ומלאת הקצב של ההצגה בידי הבימאי עמית אפשטיין והבימאית השותפה ג׳ולי נשר יכול הקהל להינות הודות למוזיקה, הריקודים ויכולת התנועה של השחקנים, וכן ממשחקי עיצוב התאורה של אורי רובינשטיין, ומהתפאורה המדהימה והכה יצירתית של אדם קלר, היוצר תחושת קרב ויריות מאסופת הבלונים המתפוצצים. כך גם התלבושות הצבעוניות המתלבשות כה יפה על גופן החטוב של הדמויות בעיצובה של אלונה רודנב, כשבנוסף למוזיקה של יונתן וינרייך, את הלחנים לשירים במחזה לא הלחין קורט וויל שהיה בן זוגו של ברכט למחזותיו (אופרה בגרוש וכו׳) אלא קרן פלס שלנו. 16 השחקנים שחלקם ממלאים שלוש דמויות, מעניקים ספקטרום רחב ועשיר לעלילה הסוחפת. כולם מהוקצעים, מלוטשים, כמו לא הייתה זו הצגת הבכורה שלהם למחזה. להלן מחזור מצטיין משובח (נ"ו) של הסטודיו שעומד לפני סיום לימודיו. ביניהם בולטים בין היתר כאמור איתמר אפללו כאצדק, יובל מונק המרגשת מאוד כ"גרושה", על כל דרך החתחתים בין תבוסת הממלכה ובריחת המושל ואשתו ועד למשפט הצדק על-פי אצדק; יעל זינגר כאניקו, המפליאה ומפתיעה בקול הזמיר שלה; אורי פנדריך תחילה מצחיק בדמות המשרתת על עקבים גבוהים, ובמשפט המקדים כעוזרו של השופט, הנמצא מתחת לשולחנו, קטע מרשים במיוחד; נור מוגרבי כמלך החוזר כפליט לארצו; תומר דדון המצוין כסימון חאווה, ארוסה של גרושה, (יובל מונק) האישה עברה גהינום כדי לשמור על התינוק שננטש על-ידי אמו אשת המושל (זהר ברוק המחוננת); כל שלל שאר השחקנים מרנינים בדמויות המגוונת שהם מדגימים, והטקסט של ברכט שעובד בידי עמית אפשטיין מזכה בתוספות מאוד מקומיות, המחברות אותנו לאירועים מתוך תחושה שגם אנו זקוקים לניעור רציני במערכת המשפט והאדמיניסטרציה. אמרות כמו "אין שום מהפכה!!! אותו חרא אז, ואותו חרא היום" הם רק טיפה מהתוספות המשייכות את התובנות לכאן ועכשיו. הצגת "מעגל הגיר הקווקזי" מוכיחה שאי אפשר לחלק תינוק לשתיים. כשם שאי אפשר לגזור רצועת אדמה כה קטנטנה כמו ארצנו לשתיים. המשחק והבימוי הנפלאים מותירים את הקהל עם חוויה נדירה שבצחוק שהיא מרעיפה על הקהל טמונה המסקנה המתבקשת.