מערכת החינוך בישראל הוסטה מנקודת האיזון בשני העשורים האחרונים. הסיסמה "התלמיד במרכז" השתלטה על כל חלקה טובה וגרמה לדיסוננס עמוק במערכת. שני ערכים מתנגשים בעוצמה: ערך המצוינות מול ערך ההכלה. התוצאה של התנגשות ערכים אלו מביאה לשתי תוצאות מרכזיות: הראשונה, איבוד גבולות המשמעת במערכת החינוך והפיכת המורים והמנהלים לשבויים של סיסמאות ההכלה, וכתוצאה מכך, צוותי ההוראה נהפכו לשבויים של ההורים ודרישותיהם להקלות ולהכלה בלתי נגמרים לילדיהם תוך רמיסת כבוד המורים במקרים רבים.
השנייה, דיווח שקרי על ציונים גבוהים שלא מסתמכים על יכולות אמת אלא על הקלות ופחד מפני ציונים נמוכים, כאשר המטרה המרכזית במערכת היא העלאת אחוז מקבלי הבגרות ללא קשר ליכולותיהם האמיתיות. מציאות זו מייצרת חתירה תמידית למכנה המשותף הנמוך ביותר. מציאות שבה מערכת החינוך לא מובילה אלא מובלת, לא מתווה דרך אלא נגררת, לא נמצאת בחלוץ אלא במאסף. הדרך לחזור למסלול הנכון ולדרך החינוכית הנכונה היא שינוי חשיבתי יסודי.
המורה במרכז ולא התלמיד. ברגע שהמערכת תחזור לאיזון מבחינת מקל וגזר והמורים יהיו הגורם המרכזי במערכת, המורים יפסיקו לחוש שדורכים עליהם ומוחצים אותם, וההורים והתלמידים יבינו, שהגבולות שהיו מטושטשים כל כך הרבה שנים חזרו להיות גבולות ברורים לטובת כולם. כל הצדדים במשוואה יחזרו למקום המדויק שלהם. ההורים והתלמידים יבינו שיש גבולות ויורידו את מפלס הדרישות להקלות וויתורים, והמורים יבינו שיש גבולות, יורידו את מפלס החרדה מפני הורים ותלמידים, יעלו את סף הדרישות למצוינות, ויתנו ציוני אמת, ולא ציונים להרגעת הכעסים וליטופי האגו. אבל איך עושים את זה מבחינה פרקטית?
כוח אדם איכותי במערכת החינוך
העלאת השכר של מורה שנה ראשונה ב-100%. מורה מתחיל בעל תואר שני שיחנך כיתה יקבל כ-13,000 ברוטו ולא 7,000-6,000 כפי שמקבל מורה מתחיל היום. במקביל תהיה דרישה מוחלטת שכל מורה ללא יוצא מן הכלל יהיה בעל תואר ראשון ותעודת הוראה מוכרים על-ידי המל"ג. מורים בהסבה (מורים שמגיעים למערכת החינוך לאחר שעסקו במקצוע אקדמי אחר כ-5 שנים לפחות) יקבלו עוד 5% למשכורת.
בחינות קבלה חיצוניות למערכת החינוך על-פי מקצוע הלמידה, בחינות שהמל"ג יהיה אחראי עליהן. כל סטודנט שסיים תואר שני יהיה פטור מהבחינה.
כך תיווצר עתודת מורים ומורות שבאים למקצוע עם תחושת כבוד עצמי מראש ועם גאוות יחידה. מורים שלא יהיו מוכנים להתכופף מול דרישות המערכת באופן אוטומטי ויראו במקצוע ההוראה, מעבר לשליחות, מקצוע מכובד. דבר נוסף שאולי ישמע לא פוליטיקלי קורקט הוא
יצירת איזון בין נשים לגברים במערכת, בעיקר בבתי הספר היסודיים, שברבים מהם ישנו מחנך אחד מתוך צוות של עשרות מורות ומחנכות.
יצירת מציאות מקצועית יותר מבחינה פדגוגית בבתי הספר היסודיים, מציאות בה מורה לחשבון לא ילמד שפה או תנ"ך ומורה לשפה לא ילמד אנגלית או חשבון. חוסר המקצועיות בבתי הספר היסודיים מייצר תלמידים משועממים ושטחיים, והסיבה לכך היא מורים המלמדים מקצועות שהם בעצמם לא אוהבים ולא בקיאים בהם.
גמישות ניהולית
גמישות ניהולית גדולה יותר למנהלי בתי ספר מבחינת הורדת אחוזי משרה/פיטורים למורים לא מתאימים. למורים לא תהיה קביעות במערכת לכל אורך שנותיהם במקצוע. עם זאת מנהל יחויב לתת התראה של כשלושה חודשים למורה אותו הוא ירצה לפטר. כמו-כן, עד חודש מאי בשנת הלימודים המנהל חייב להודיע למורה מה עתידו בבית הספר (כפי שנעשה כיום במערכת).
חשוב לציין כי לא מדובר בהורדת כוחם של ארגוני המורים אלא ביצירת פתרון לבעיה ידועה, שהיא, מורים חסרי מוטיבציה או חסרי יכולות הוראה, שנמצאים במערכת שנים בגלל קביעות. מורים ממורמרים שממשיכים להגיע לעבודה ומחכים לפנסיה.
הנשרה ובתי ספר מקצועיים
גמישות ניהולית פדגוגית משמעתית להנשרה של תלמידים אשר לא יעמדו בדרישות בתי הספר. הפסקה מוחלטת של מדיניות אי-ההנשרה ששוברת את מערכת החינוך ומרסקת את עמוד השידרה המקצועי והערכי של צוותי ההוראה.
תלמיד שלא יעמוד בדרישות בית הספר, מכיתה י' ואילך, יהיה צפוי להפסקת לימודיו בבית הספר תוך ליווי של יועצות לימודים ורכזות תעסוקה של משרדי החינוך והתעסוקה. לכל תלמיד שיפלט מבית ספר תוצגנה מספר אפשרויות להמשך דרכו במערכת החינוך תוך שימת דגש על עתידו המקצועי ותחושת הכבוד העצמי והביטחון העצמי.
הקמת יותר בתי ספר מקצועיים במרכז הארץ וגוש-דן והקמת יותר בתי ספר עיוניים וקטנים בפריפריה על-מנת לייצר איזונים בתמהיל בין בתי ספר עיוניים ומקצועיים ברחבי המדינה.
השארת כל בתי הספר ללא יוצא מן הכלל תחת אחריות משרד החינוך כאשר בתי ספר מקצועיים יהיו בפיקוח משותף של משרד העבודה ומשרד החינוך.
בבתי הספר המקצועיים ילמדו התלמידים מקצועות נדרשים להייטק וללואו טק (קורס פיתוח BI בתעשיית ההייטק לדוגמה - קורס שאורכו לא עובר את השלושה חודשים). תלמיד שירצה יום לימודים ארוך יוכל גם ללמוד לבגרות אם עמד בכל הקריטריונים הלימודיים. כל תלמיד בבתי הספר המקצועיים יקבל תעודת מקצוע ומקום מובטח בתעשיה או לחלופין עזרה וליווי על-ידי רכזות תעסוקה עד למציאת העבודה.
כחלק מתוכנית הלימודים, בכיתה יב' יהיה שילוב של עבודה מעשית ולימודים תיאורטיים בתוך שבוע הלימודים. תלמידים יקבלו קורסים מקצועיים בתחומי ההייטק ויכנסו לתעשיה בגיל צעיר עם אופציה להתמקצעות על חשבון המדינה ומעבר לצה"ל למקצועות הטכניים.
חיזוק בתי הספר לחקלאות והכנסת ההייטק לתוך אותם בתי ספר. יצירת תעשיה ירוקה של חקלאות מתקדמת ומרכזי פיתוח לתחום החקלאות של העתיד.
המטרה היא לייצר אלטרנטיבה מכבדת ובעלת משמעות כלכלית גבוהה מול מוסד הבגרויות והאקדמיה. תעשיה מול אקדמיה. עם זאת לא לחסום את דרכם של התלמידים שרוצים לעשות גם בגרויות וגם להתחיל לעבוד.
בבתי ספר מקצועיים תינתן אפשרות לתלמידים שיהיו מעוניינים בבגרויות, להעזר במורי עזר (סטודנטים להוראה שיקבלו נקודות זכות עבור שיעורי העזר וכן צעירים וצעירות שיבחרו לעשות שירות לאומי בתוך בתי הספר כמורי עזר).
לסיכום, מערכת החינוך צריכה להפסיק לדבר את שפת ה"לא משאירים אף תלמיד/ה מאחור" ולדבר את שפת ה"מענים מדויקים לצרכים משתנים" ו"העצמת התלמיד למקצועות המאה ה-21". שינוי תפיסתי כפי שמוצע בתוכנית הנ"ל ייתן לדור העתיד של מדינת ישראל את היכולות להתמודד עם עולם גלובלי ומשתנה בצורה מהירה ועם שוק עבודה מתפתח ותחרותי. בנוסף, לימודים מקצועיים איכותיים ומכובדים ייתנו לשתי האוכלוסיות החלשות יותר בחברה, הערבים והחרדים, פתרון תעסוקתי מכובד עם אופק רחב להתפתחות מקצועית וכלכלית (ואקדמית, לאלו המעוניינים בכך).
