שורת פתקים עם מסרים מרגשים שנכתבו מתוך הכלא הבריטי, מספקים הצצה מצמררת ואישית, אנושית בצורה בלתי רגילה, של אחד מאלו שנלחמו במחתרת עבור הקמת המדינה. יש בהם רעיונות קצרים, ביטויים לרחשי לב וגם, קריאות עידוד כפולות - כלפי עצמו וכלפי חבריו הדואגים.
הפתקים הללו נכתבו על-ידי לוחם בית"ר שלמה בן יוסף, שהיה ראשון עולי הגרדום. אחד מהם, נכתב ממש בסמוך להוצאתו להורג בכלא עכו. בתאריך 28 ביוני 1938, יום לפני הוצאתו להורג בתלייה, כתב בן יוסף בעפרון על הפתק את המשפט "מוות, נגד מולדת, זה אפס" וחתם את שמו "שלמה בן יוסף".
יום לפני תלייתו בן יוסף כתב מספר מכתבים ומספר פתקים. במכתב לראש בית"ר זאב ז'בוטינסקי הוא כתב "יש לי הכבוד הגדול להודיעך כי מחר אני הולך למלאות את תפקידי הקדוש והאחרון, בתור מגויס של בית"ר בארץ ישראל...".
על פתקים אחרים הוא כתב סיסמאות ורעיונות שונים: "עבד הייתי לבית"ר עד יום מותי", "מה זה מולדת? זה דבר שבעדו כדאי לחיות, ללחום וגם למות", "תל חי חברים! אל תפחדו, אני אמות כמו בית"רי עם שם זאב ז'בוטינסקי על שפתי...", ועוד. הפתק שלעיל, שייך לחטיבת פתקים ומכתבים שנכתבו ככל הנראה, בלילה שקדם להוצאתו להורג.
שלמה בן יוסף (טבצ'ניק) נולד בשנת 1913 בלוּצק, פולין. הוא היה בעל נטיות ציוניות מילדותו וכבר בגיל 15 הוא הצטרף לשורות בית"ר. בשנת 1930, למרות שלא הצליח להשיג סרטיפיקט, הוא הצליח לעלות לארץ ישראל יחד עם קבוצת בית"רים במסגרת עליית "אף על-פי", והצטרף לפלוגת הגיוס של בית"ר בראש פינה. כשהגיע לארץ, הוא שרף את הדרכון הזר שלו ועִברת את שמו משלום טבצ'ניק לשלמה בן יוסף, על שם יוסף אביו.
בתקופת מאורעות תרצ"ו-תרצ"ט, היו התקפות טרור קשות מצד הערבים. כך למשל, ב-29 במרס 1938 חמישה יהודים שנסעו במונית בכביש עכו-צפת נרצחו, נוסעת יהודייה נאנסה וגופתה בותרה. כמו-כן, ב-16 באפריל 1938 הותקפה מכונית ביריות, חמשת נוסעיה היו חברי ה"הגנה" ושלושה מהם נהרגו ובהם דוד בן גאון, ששירת קודם לכן בפלוגת בית"ר בראש פינה והיה חבר קרוב של בן יוסף. בעקבות זאת ואחרי שהתברר שמפקד האצ"ל וזאב ז'בוטינסקי לא מאשרים להתחיל בפעולות התקפיות, בן יוסף ושני חברים נוספים החליטו לקיים פעולת נקמה.
הם ארבו לאוטובוס ערבי, פתחו עליו ביריות וזרקו לעברו רימון. הרימון לא התפוצץ, בן יוסף וחבריו נתפסו, הועמדו למשפט על-ידי הבריטים, ושלמה בן יוסף נדון למוות. ב-29 ביוני 1938 בן יוסף הלך אל הגרדום כשהוא שר משירי בית"ר. כשהושם השק על ראשו קרא "יחי ז'בוטינסקי".
