המשוררת והסופרת אסתר דגן קניאל, הוציאה לאור בימים אלה בעזרת צוות היגוי שמנה 24 חברים מכל הארץ, בתהליך שארך שנה וחצי, אסופה מרשימה ביותר, פורצת דרך וייחודית. היא כינסה יצירות של כותבים עם מוגבלויות. בסך-הכל 73 משתתפים, 170 יצירות ב-243 עמודים בכריכה קשה בספר "מוסיפים על האור". כל היצירות בספר הם של אנשים עם מוגבלויות, כל התוכן הפנימי וגם החיצוני על הכריכה.
לפני שהחליטה להוציא את הספר היא ערכה ערבי תרבות עשירים לקבוצות ברחבי הארץ. בדברים שהיא כותבת במבוא לספר היא מציינת מה עורר אותה להפוך חלום לפרויקט מורכב כל כך. הייתה זו האם שכיוונה אותה להתייחס לאחר ולשונה. כשאסתר הראתה לאימה בת התשעים את היצירות שהחלו להיערם על שולחן העבודה שלה הגיבה האם באלה המילים: "האנשים שכתבו הם עיוורים וחירשים ונכים, והם מאוד חכמים. השכל שלהם לא פגוע. צריך לעודד אותם ולפרסם אותם. כל אחד שיתרום לפי יכולתו, והעיקר לתרום משהו".
הספר יצא לאור בעזרת תרומות של אנשים לאורך כל הדרך וגם האם על ערש דווי תרמה משהו לאסופה. כשאסתר שואלת אותה: "את רוצה להגיד כמה תרמת, אימא"? השיבה: "לא חשוב כמה, העיקר לתת מהלב ובשקט". "זה היה המסר האחרון שלה בטרם לכתה מעימנו", כך אסתר דגן קניאל במבוא.
וזוהי אסתר הצנועה שהניפה את הפרויקט וניווטה עשרות כותבים וגם ציוותה צוותים של מתנדבים שילוו אותה בהתחלה במפגשים ואחר כך במפגשי זום. אסתר דגן קניאל מציינת בדיוק את הרגע המכונן שבו עלה הרעיון: "שנת 2019, במופע החמישי של "מוסיפים על האור", בזמן שהסופרת
שרה אהרוני והסופר ד"ר אמנון ז'קונט קראו משיריהם של יוצרים מקומיים, לכדה את תשומת ליבי המשוררת אורית מרטון, לקוית ראייה ושמיעה היושבת בכיסא גלגלים. פניה קרנו מאושר כאשר הקריאו גם את שירה מעל הבמה. היא הייתה מרוגשת ושמחה, כאילו אור פנימי התפרץ מתוכה ושטף את פניה בזוהר.
באותו הרגע הבנתי שאני רוצה לראות הרבה פנים מוארות ושמחות כאלו. זה היה רגע מכונן ופורה, שבו נולד הרעיון להוציא לאור את האנתולוגיה "מוסיפים על האור", ולאפשר ליוצרים בעלי מוגבלות במה וחשיפה באנתולוגיה ראשונה מסוגה".
את אירועי התרבות לכבוד אנשים עם מוגבלויות ערכה אסתר בסביבות חג חנוכה מדי שנה. האולמות היו מלאים באורחים שבאו ליהנות ממופע תרבותי מרשים.
ביום שישי הקרוב 30.7.21 בשעה 10:30 בבוקר, תתקיים ההשקה החגיגית לאסופה המרשימה במתנ"ס
ספי ריבלין ברחוב לנטוס 31 בנתניה, הכרטיסים נמכרו והאולם יתמלא ביוצרים ובמלווים. כל משתתפי המופע יופיעו בהתנדבות ויפרגנו לכותבים ולמתנדבים.
אני במכוון לא מציינת את משתתפי האירוע ולא את הכותבים כי השמות רבים ואי אפשר לכלול בכתבה אחת כל כך הרבה שמות אבל את האישה האחת שהצליחה למנף את הרעיון הבלתי מוגבל הזה צריך להזכיר ולפאר.
אסתר דגן קניאל היא תופעה בעולם התרבות ובעולם הספרותי, אישה שדוחפת למרכז את אלה שלא יכולים והיא עומדת מאחוריהם באפלת האולם מוחאת כפיים בשקט וגאה בעשייה שלה. צריך לעודד ולברך אותה על מפעל מרשים מאוד. אסתר כנראה שאת יכולה למפעל המרשים הזה ובטח בראש את רוקמת עוד רעיונות יפים.
