פתרון שתי המדינות
הנשיא ביידן הדגיש את מחויבותו העמוקה לפתרון שתי המדינות כנתיב הטוב ביותר להשגת פתרון צודק ובר-קיימא לסכסוך הישראלי-פלשתיני". "מזכיר המדינה
אנטוני בלינקן אמר שוושינגטון תומכת בפתרון שתי המדינות כדי לפתור את הסכסוך הישראלי-פלשתיני.
האם מדינה פלשתינית תקדם את - או תחריף את - הסכסוך הפלשתיני? האם מדינה פלשתינית תגביר - או תדרדר - את יציבות המזרח התיכון? האם מדינה פלשתינית תסייע ל-או תפגע ב-הרחבת מעגל השלום ישראל-ערב? האם מדינה פלשתינית תתרום ל-או תסיג את - אינטרס ארה"ב?
תפישת "שתי המדינות" מבוססת על ההנחות הבאות:
- הסוגיה הפלשתינית מרכזית בהוויה הבינערבית ושורש הסכסוך הערבי-ישראלי;
- שטחים-תמורת-שלום הוא תנאי לפתרון הסכסוך הפלשתיני, המחייב נסיגה מיו"ש ומזרח ירושלים (בנוסף לחבילה נדיבה של סיוע פיננסי בינלאומי), וכך יעקור את הגורם להקצנת/טרור הפלשתינים;
- מדינה פלשתינית תדבק בדו-קיום בשלום עם ישראל (קבוע ולא טקטי) ולא תהיה מדינה פורעת-חוק.
האם הנחות אלו תואמות או סותרות את ההתנהלות הפלשתינית?
שטיח אדום מערבי לעומת מרבד מרוט ערבי
מעצבי-מדיניות
מערביים מתמקדים בדיפלומטיה פלשתינית, מעניקים לפלשתינים קבלות-פנים של שטיח אדום, מתמכרים להערכות על
התנהלות עתידית של הפלשתינים, וממעיטים במשקל התנהלות פלשתינית בעבר ובהווה - מחזרים אחר הפלשתינים, ולוחצים על ישראל.
לעומתם, מעצבי-מדיניות
ערביים, הם מונחי-היסטוריה (לא שוכחים ולא סולחים), מתמקדים בהתנהלות הפלשתינית
בעבר ובהווה, ולכן מעניקים לפלשתינים קבלות-פנים של מרבד מרוט. ההתנהלות הפלשתינית הביאה את מדינות ערב למסקנה שמדינה פלשתינית תוסיף דלק, ולא מים, למדורות המזה"ת, בעוד ישראל מצטיירת כבעלת-ברית יעילה מול איומים משותפים כגון אירן ו"האחים המוסלמים". מכאן, הידוק הקשרים הביטחוניים והאזרחיים עם ישראל, והימנעות שיטתית מהפעלת שריר צבאי (או שריר פיננסי משמעותי) למען הפלשתינים.
לכן, אף מלחמה ערבית בישראל לא פרצה עקב, או עבור, הפלשתינים, ואף מדינה ערבית לא התערבה בעימותים הצבאיים בין ישראל לבין ארגוני טרור פלשתינים (של"ג, אינתיפאדה ראשונה ושנייה, 4 מלחמות עזה).
התנהלות הפלשתינים במישור הבינערבי הפכה אותם, בעיני הערבים, לאב-טיפוס של חתרנות, טרור וכפיות-תודה. לדוגמה, בשנות ה-50' וה-60' היכה הטרור הפלשתיני במצרים וסוריה; ב-1970 הביאו הפלשתינים למלחמת אזרחים בירדן במאמץ להפיל את השלטון ההאשמי; בשנות ה-70' ותחילת ה-80' דרסו הפלשתינים את דרום לבנון, ניסו להשתלט על בירות והחמירו סדרה של מלחמות אזרחים; וב-1990 השתתפו גדודי אש"ף בפלישת עירק לכווית שהייתה המארחת הנדיבה ביותר של כ-400,000 פלשתינים מקורבי אש"פ. לכן, עם שחרור כווית במלחמת המפרץ הראשונה (ינואר 1991), גורשו כמעט כל הפלשתינים.
ללא קשר למלל האוהב המורעף על הפלשתינים על-ידי השלטון ההאשמי (על מילים אין משלמים מכס...), כוחות הביטחון הירדנים מעריכים שמדינה פלשתינית מערבית לירדן תביא להפלת המשטר ההאשמי מזרחית לנהר, תגרום לתגובות שרשרת הרסניות דרומית לירדן בסעודיה ושאר המדינות הפרו-אמריקניות בחצי האי ערב, ותפגע קשות באספקת ומחירי הנפט ובמלחמה בטרור האיסלאמי האזורי והעולמי.
מנהיגי ערב גם ערים לקירבה השיטתית של הפלשתינים לישויות פורעות חוק כמו גרמניה הנאצית, הגוש הסובייטי, ארגוני טרור ברחבי העולם, שלטון האייתולות, קוריאה הצפונית, קובה, ונצואלה, וכו'.
שטחים-תמורת-שלום או שטחים-תמורת-טרור?
הסכם אוסלו (1993) העניק לאש"ף דריסת-רגל מערבית לירדן וסמכויות שלטון חסרות-תקדים שלא הוענקו לפלשתינים על-ידי ירדן ומצרים, כאשר מדינות אלו שלטו ביו"ש ועזה (1967-1949).
ההסכם סלל דרך להקמת מדינה פלשתינית בהנחה שהפלשתינים יקבלו על עצמם דו-קיום בשלום עם המדינה היהודית. אבל (כצפוי), העברת מפקדות אש"ף ועשרות אלפי טרוריסטים מתוניסיה, סודן, תימן ולבנון לרכסי ההרים ביו"ש, מזרח ירושלים ועזה הביא לשטחים-תמורת-טרור, שטחים-תמורת-חינוך לשנאה ולא שטחים-תמורת-שלום.
גם השלמת השליטה הפלשתינית ברצועת עזה ב-2005 על-ידי עקירת כל הישובים היהודים והפקרת "ציר פילדלפי" הביאה (כצפוי) להסלמה חסרת-תקדים של הטרור הפלשתיני, כולל ארבע מלחמות (2009/2008, 2012, 2014, 2021) ועוד היד נטויה....
מוקדם יותר, בנובמבר 1947 אישרה עצרת האו"מ את החלטת החלוקה (הבלתי-מחייבת), תוך הפרת סעיף 80 פרק 12 למגילת היסוד של האו"מ (מ-1945), שקבע את המשך התוקף של החלטות חבר הלאומים, כולל הענקת השטח מערבית לירדן למדינה יהודית. התושבים הערבים, יחד עם מדינות ערב השכנות, התנגדו להחלטת החלוקה ופתחו במלחמה להשמדת המדינה היהודית.
ביולי 1937 המליצה "ועדת פיל" הבריטית לצמצם את גודל המדינה היהודית ל-18% מהשטח מערבית לירדן, ולהעניק 75% לערבים. ההמלצה נדחתה ע"י הערבים שהחריפו את הטרור האנטי-יהודי.
החזון הפלשתיני משתקף במערכת החינוך
למרות מערכת השלום הדיפלומטית של הפלשתינים, המרשימה חוגים נרחבים בישראל ובמערב, הביטוי המציאותי והאמין ביותר של תפישת העולם, ערכים וחזון של הפלשתינים מוקרן על-ידי מערכת החינוך שהקים מחמוד עבאס ב-1993, והפכה לחממה היעילה ביותר לטיפוח שנאה וטרור אנטי ישראלים ואנטישמים.
ספרי הלימוד של הרשות הפלשתינית (2021-2020) מדגישים התנגדות לדו-קיום בשלום עם ישראל, אנטישמיות, שלילת אנושיות המדינה היהודית והשורשים היהודים בארץ ישראל, הסתה לטרור מתאבדים ו"מלחמת קודש בשרות אללה" בישראל, האדרת נשים-מתאבדות, והפצת מפות גאוגרפיות של פלשתין הערבית מנהר הירדן ועד הים התיכון. "מיין קאמפ" ו"הפרוטוקולים של זקני ציון" פופולרים בשטחי הרשות הפלשתינית.
דו-קיום בשלום עם ישראל?
ב-13 לספטמבר 1993, לפני טקס החתימה על הסכם אוסלו בבית הלבן, אמר
ערפאת לטלוויזיה הירדנית שההסכם זמני ומהווה הפסקת-אש בהתאם ל"
תורת השלבים" של אש"ף מ-1974, המאפשרת הקמת ישות פלשתינית בכל שטח של פלשתין כצעד לחיסול הישות הציונית ו"לשחרור כל פלשתין".
מחמוד עבאס וערפאת הדגישו את מרכזיות "תוכנית השלבים" כמכשיר למימוש החזון הפלשתיני. הם שאבו השראה מ
הסכם חודיבייה שנחתם על-ידי מוחמד עם שבט קורייש במכה, הופר במתקפה צבאית לאחר שדרוג השריר הצבאי של מוחמד, והוביל לכיבוש מכה ולקידום חזון השתלטות האיסלאם על העולם.
הסכם חודיבייה הפך לציר מרכזי בהתייחסות האיסלאם ל"כופרים", כולל גיבוש "הסכמי שלום" המהווים "הפסקת אש" ולא "שלום סופי" - שלב בניצחון על "הכופרים".
החזון הפלשתיני נחקק בתודעה הפלשתינית באמצעות מסמכי היסוד של פתח' ואש"ף מ-1959 ו-1964 - שמונה ושלוש שנים
לפני 1967 - תוך הדגשת היעד האסטרטגי של שחרור פלשתין, שאינו מתמקד בגודלה, אלא בשלילת קיומה של הישות היהודית "הכופרת והבלתי לגיטימית" באזור המיועד רק לריבונות איסלאמית.
הסוגיה הפלשתינית והרחבת מעגל השלום ישראל-ערב
מעצבי מדיניות מערביים וישראלים המתמקדים בסוגיה הפלשתינית הציגו אין-ספור יוזמות שלום שכולן התרסקו אל צוקי המציאות המזרח תיכונית.
אבל, ישראל חתמה על הסכמי שלום עם מצרים, ירדן, איחוד האמירויות, בחריין, מרוקו וסודן בגלל שעקפו את הסוגיה הפלשתינית, נמנעו מניפוח מלאכותי של משקל הפלשתינים, ובכך נמנעו ממלכודת הוטו הפלשתיני. הסכמי השלום מתמקדים באינטרסים של מדינות ערב, ולא משתעבדים לחזון הפלשתיני.
לסיכום
העובדות לעיל מבהירות שמדינה פלשתינית תוסיף דלק, ולא מים, למדורת המזרח התיכון, תקצין טרור ומלחמות, תחמיר את אי-יציבות האזור, תחמיר את הסכסוך הפלשתיני, תפגע בסיכוי להרחבת תהליך השלום ישראל-ערב, תכרסם באינטרס ארה"ב ותקדם אינטרסים של אויבי ויריבי ארה"ב.
נסיגת ישראל ל"מותניים הצרות" (14 ק"מ מנתניה לטולכרם) הנשלטות על-ידי הרכסים של יו"ש, תפגע קשות בכח ההרתעה של ישראל, תעודד טרור ומלחמה, תהפוך את ישראל ממכפלן-עוצמה ונכס אסטרטגי עבור ארה"ב ובעלות-בריתה הערביות לנטל אסטרטגי התלוי לקיומו בכח ההרתעה האמריקני.
