שבוע לאחר שכנופיית תומכיו של דונלד טראמפ תקפה את הקפיטול, קווין מק'ארתי – מנהיג הסיעה הרפובליקנית בבית הנבחרים – היה מספיק המום כדי לקבוע בצדק שהנשיא דאז נושא באחריות ולהכריז שיהיה צורך בוועדת חקירה. אבל אחרי ביקור באחוזתו של טראמפ בפלורידה, אמר מק'ארתי שהאחרון עשה כל שביכולתו כדי לבלום את ההתפרעות ושכל מה שצריך לבדוק הוא מדוע הקפיטול לא היה מוגן כיאות.
מק'ארתי התנגד להצעת הדמוקרטים להקים ועדת חקירה דו-מפלגתית. כאשר יו"ר בית הנבחרים, ננסי פלוסי, ביקשה ממנו לצרף חמישה מחברי סיעתו לוועדה שהקימה, מק'ארתי שלח שני תומכי קונספירציה טראמפטיסטים התומכים בטענות הכזב בנוגע לתוצאות הבחירות. כאשר פלוסי דחתה אותם, מק'ארתי משך גם את שלושת האחרים, גינה את החקירה והוקיע את שני הרפובליקנים שהתנדבו להצטרף לוועדה – ליז צ'ייני ואדם קינציגר. כאשר החלה השבוע החקירה טענה אליז סטפניק, מספר שלוש בסיעה הרפובליקנית, שההסתערות הייתה באשמת פלוסי.
למרות שהאירועים סביב החקירה מזכירים התקוטטות מפלגתית רגילה, הם רבי חשיבות – טוען אקונומיסט. זה מזכיר את מאמצי השמרנים לבצע דה-לגיטימציה לברק אובמה, בטענה שהוא מוסלמי יליד קניה; אבל ההנהגה הרפובליקנית לא אימצה את הכזב הזה, בעוד הפנטזיה כאילו הניצחון נשדד מטראמפ הוא לחם חוקם של רובם. רק בודדים, ובהם צ'ייני וקינציגר, דחו את הדברים.
האלימות אותה מנסים כעת מק'ארתי ואנשיו לטאטא אל מתחת לשטיח, לא יכלה להיות חמורה יותר ומתועדת יותר מאשר זו שתוארה בעדויות הפתיחה של ארבעה משוטרי הקפיטול. סרטי פעולה הוליוודיים לא יכלו לתאר את האירועים בצורה דרמטית יותר. אקולינו גונל, אשר לחם בעירק, תיאר "קרב בנוסח ימי הביניים" בו הוא נלחם על הישרדותו בידיים שותתות דם. הארי דאן נזכר כיצד הפורעים התקרבו אליו, תוך צעקות "כושי מזדיין", בסמוך לקודש הקדשים של הדמוקרטיה האמריקנית – כיפת הקפיטול. מייקל פאנון צירף את צילומי מצלמת הגוף שלו, כאשר נגרר בידי הפורעים, סבל התקף לב והוכה עד לאובדן הכרתו. כל השלושה קבעו: טראמפ אשם.
למרות כל זאת, רוב המצביעים הרפובליקנים סבורים ששמעו די והותר על ההסתערות ושהאשם הוא ג'ו ביידן; הסיכוי של החקירה לשנות זאת הוא קלוש. הכחשה כזאת היא תופעה מוכרת – היא אפשרה לטראמפ לשרוד שני משפטי הדחה – אבל חסרת תקדים בהתחשב בהיקף האירועים. זוהי הוכחה למה שג'ונתן ראוך (לשעבר באקונומיסט, כיום במכון ברוקינגז) מתאר כמשבר אדיר-ממדים של הדמוקרטיה האמריקנית. למשבר זה יש גורמים רבים, כולל בצד שמאל של המפה הפוליטית, אך לטענת ראוך הוא מצוי בעיקר בימין ותוצאה של חמש שנים בהן טראמפ ניהל מתקפה מכוונת על תפיסת המציאות של הרפובליקנים, בדמות שקריו היום-יומיים הקטנים לכאורה וזלזולו המוחלט במומחים ובמוסדות.
שבעה חודשים לפני הבחירות החל טראמפ לטעון שמתחרהו עלול לגנוב אותן, ובכך הפך את בסיס התומכים הרפובליקני לפגיע לכל אשליה שימכור. העובדה שליברלים רבים לא לקחו ברצינות את כזביו, היא עדות נוספת ליכולתו הגאונית של טראמפ לתעתע בחושיהם של האמריקנים. ראוך מצטט בהקשר זה את דבריו של ג'ורג' אורוול: "המפלגה אמרה לך לדחות את הראיות של עיניך ואוזניך. זו הייתה פקודתה הסופית והחשובה ביותר".
ייתכן שהמצב ישתפר. בחירות האמצע בשנה הבאה עשויות להראות שהרפובליקנים המתונים יגיעו למסקנה ששקריו ואלימותו של טראמפ הם בלתי נסבלים, וכך ייווצר מקום למנהיגים חזקים יותר מאשר מק'ארתי אשר יובילו מחדש את המפלגה לעבר המציאות. אבל חובה לציין, בשבוע בו ארבעה שוטרים תיארו מאבק לחיים ולמוות נגד תומכיו של טראמפ ומפלגתו משכה בכתפיה, שרוב הראיות מצביעות על הכיוון ההפוך, מסכם אקונומיסט.
