שיח ושיג כואב

הפרשה שלנו דנה בעשרה נושאים, שאינני מתיימר להקיף בהתייחסותי במאמרי על הפרשה את כל התכנים בעשרת הנושאים המלובנים בפרשת "שופטים". אך אסתפק בשלב זה, שהוא החלק השלישי של המאמר, רק בציון הכותרות של עשרת הנושאים, המופיעים בפרשה לפי סדר הופעתם בטקסט המקראי. חשוב לציין, שאת הפרשה אנחנו מתחילים לקרוא בתחילת חודש אלול, חודש הסליחות והרחמים, מהיום השני בחודש אלול עד היום השביעי. ואלו הם עשרת הנושאים, שרק עם חלקם אתמודד במאמרי: 1. החובה לכונן מערכת משפט. 2. איסור מוחלט של עבודה זרה. 3. החשיבות לשמוע לדברי חכמים בכל דור ולהתייחס בכבוד לדבריהם. 4. חוקת המלך העתיד למלוך בישראל. 5. המתנות אותן רשאי הכהן לקבל. 6. איסור מעמדי כישוף, אובות, יידעונים ונביאי שקר. 7. דיני הורג בשגגה והפתרון בשש ערי מקלט. 8. דינים מיוחדים הקשורים במתן עדי שקר. 9. דיני מלחמה. 10. פרשת עגלה ערופה. אני אלך בדרכם של כמה מגיבים למאמרי. כמו אותם מגיבים, ששבו את לבי בתגובותיהם, אני פשוטו כמשמעו אוהב את ספר התנ"ך. הספר הזה בשבילי הוא נכס תרבותי יקר. מתוך אהבה רבה לספר ומתוך אהבת אין קץ לנכס היקר, שאני מרבה לקרוא בו יום-יום, אני גם מתמודד עם נושאים המופיעים בספר, שקשה לי מאוד לקבל את ניסוחם ואת תוכנם. אני מנהל איתם דיאלוג מתוך כאב גדול. אני אומר ומשנן לעצמי את הפסוק - "אַתָּה בְּחַרְתָּנוּ עִם כָּל הָעַמִּים" ובכך המרתי מתוך דיאלוג כואב את הכתוב בפסוק - "אַתָּה בְּחַרְתָּנוּ מִכָּל הָעַמִּים", כפי שמופיע בכל הדרו בספר "שמות" בפרק י"ט, פסוק ה' ובספר "דברים" בפרק ל' פסוק ט"ו. אני ממיר את הניסוח מתוך הערכה ואהבה לטקסט, גם כשאני חולק עליו. ורק מתוך רחשי כבוד אני מביע השגות וגם ביקורת. ביקורתי אינה שוללת את הספר בכללותו, אלא מתמודדת מתוך ביקורתיות עם נושא מוגדר. איש ההגות יוסף חיים ברנר והסופר יהודה שטינברג הביעו את אהבתם לספר התנ"ך. לא נפגע מאומה מהיות ברנר שוחרי ספר הספרים, כשאני קורא בכתביו, "כתבי ברנר כרך א'" בעמוד 326 ביקורת נוקבת על הביטוי "אתה בחרתנו", כשהוא כותב: "הייתי מוחק מן הסידור את המליצה הלאומית המזויפת בביטוי - אתה בחרתנו מכל העמים" לעומת זאת בסיפור "בין מים לחיים", הסופר ואיש ההגות יוסף חיים ברנר רואה בחלוצי העלייה השנייה, שבאו בעיקר מארצות מזרח אירופה, וכל סדר יומם שזור במאמצים הקשים להפריח שממות מולדת. הוא מתייחס לעובדה שחלוצי העלייה השנייה פורסים בדמע וביזע את נדבכי היסוד בתנאים הקשים ביותר להקמת הבית הלאומי היהודי השלישי, לכן הם ראויים, שעליהן ייאמר "אתה בחרתנו". אך בכתביו נמצא את המשפט הביקורתי הזועם: "אני בהנאה חריפה ותאוותנית הייתי מוחק מהסידור את הביטוי - אתה בחרתנו מכל העמים - כי הביטוי יש בו הרבה מהלאומניות ומהזיוף. גם הסופר יהודה שטיינברג לא נפגמה אהבתו לתנ"ך כשגיבור סיפור החסיד משמיע דגרי ביקורת בנושא מאוד משמעותי כמו "אתה בחרתנו". אסתפק בציון עובדה נוספת, שכל הנושא העשירי בפרשת "שופטים" מעמיד אותי במבוכה רבה. קשה לי מאוד לאמץ חוק, המחייב עריפת ראשה של עגלה. אינני שלם עם הדרישה בכלל לעריפת ראש של בעל חיים, במיוחד שעריפת הראש היא חלק מתהליך משפטי, שנועד לחשוף אשם בדין מעשה הפשע של נטילת חיים ולזכות חשודים שהיו בקרבת מקום לביצוע הפשע, בו ניטלו חייו של אדם. אני שותף למטרת המחוקק המנוסחת בספר דברים פרק כ"א פסוק ט' -: לְבָעֵר הַדָּם הַנָּקִי מִקִּרְבְּךָ, כִּי תַּעֲשֶֹה הַיָּשָׁר" אבל קשה לי לקבל את תיאור עריפת ראש העגלה תוך הכרזת זקני העיר: "יָדֵינוּ לֹא שָׁפְכוּ אֶת הַדָּם הַזֶּה". למעשה הם ביצעו אקט פולחני בטבילת ידיהם במי נהר איתן "כְּשֶׁהֵם רוֹחֲצִים יְדֵיהֶם עַל הָעֲגָלָה הָעֲרוּפָה בַּנַּחַל". מקומם אותי ותוך כדי התקוממות אני מגיע למסקנה, שבמקרה הזה לא נסללה הדרך לחשיפת האמת. ביקורתי הממוקדת בנושא מוגדר אינה שוללת את הספר בכללותו, ביקורתי רק מנהלת שיח ושיג עם נושא הכלול בספר האהוב עלי, ספר עשיר בשלל נושאים מוסריים.