ליבת משבר הקורונה נמצאת בשלושה אלמנטים: נגיף חדש אך לא בלתי-מוכר, מדבק אך לא בלתי-נשלט, שעם הופעת הווריאנט המכונה 19- COVID על גרסאותיו השונות, אין לרפואה מענה טיפולי נגדו בחיסון או תרופה. תפוצת הנגיף לרבות המוטציות שלו מתנהלת בקצב אקספוננציאלי, כשחומרת המחלה היא פונקציה של גילו ומצבו הגנטי והבריאותי הבסיסי של הנדבק.
הנגיף נחשף בישראל בפברואר 2020, ועד מהרה מתבררות מספר עובדות: באין חיסון או תרופה, המענה היחיד להתמודדות במגפה למזעור התפשטותה ונזקיה, הוא גיבוש דפוסי התנהגות.
1 אלה קשורים בהגנה על דרכי הנשימה (מסכות), שמירת מרחק (מבוססת על נתון סטטיסטי של מרחק ההפצה "הטבעי" באוויר), שמירת ניקיון (שטיפת ידיים תכופה, ו/או עטיית כפפות גומי באזורים החשודים כנגועים). בשלבים מוקדמים למדי מתברר שהנגיף אלים יותר כאשר הוא תוקף אנשים בגיל השלישי, משום שמערכת החיסון שלהם חלשה ומסתגלת פחות. עד מהרה גם מתברר שילדים צעירים עד גיל 12, גם כשהם נגועים בנגיף, במקרים רבים אינם מגלים סימני מחלה חיצוניים (א-סימפטומטיים) ועשויים לצלוח את החוויה ללא צורך בטיפול או אישפוז. את קיום המחלה אצלם ניתן לזהות באמצעות בדיקות. בהמשך מתברר שככל שגדל מספר האנשים הנגועים בנגיף, במיוחד אלה שמזוהים כחולים ועוד יותר כחולים קשים, "תרומתם לחברה" היא כמדגרה פוטנציאלית למוטציות חדשות של הנגיף . תכונות יסוד של המוטציות היא שהמבנה הגנטי שלהן דומה, רגישותן לחיסונים הידועים דומה, אבל תהליכי ההתפשטות וההדבקה שלהם שונים. המוטציה האחרונה - ההודית
2 מתפשטת בקצב מהיר בהרבה מזה של הנגיף המקורי הסיני; לגיל השפעות משניות גם כאן.
המציאות הנ"ל מחייבת שינוי דפוסי ההתנהגות של האוכלוסייה, במטרה לצמצם את ההדבקה, להקטין את הנזק לכלכלה, לאפשר תפקוד תקין לבתי החולים, לחינוך ולכלכלה להקטין נזקים בריאותיים תוצאתיים
3 ואת מספר החולים הקשים מאוד, שמספר הנפטרים ביניהם גדול!!
4
את המאבק במחלה בחצי השנה הראשונה ניהלה ישראל בשילוב שלושת הגורמים היחידים העומדים לרשותה: מסיכות, שמירת-מרחק, ושמירת הניקיון. כלים אלה אפקטיביים רק כאשר הציבור ממושמע ומקיים את הוראות הזהירות של מערכת הבריאות במלואן.
במציאות רציונלית צריך לצפות שבתנאים המתוארים לעיל תפעיל הממשלה התנהגות מחייבת לכלל הציבור במטרה למזער נזקים ולשמר אורח חיים קרוב ככל האפשר לנורמטיבי, והציבור יעשה מאמץ לקיים כללים אלה בכדי לשמר אורח חיים עם הפרעות מינימליות. בפועל אנו עדים לכישלונות קולוסאליים של שני הצדדים, לשיבוש חמור של דפוסי החיים ולגידול ניכר בהיקף הנזקים הלאומיים.
במחצית השנה הראשונה לקורונה, התנהל בישראל מאבק פוליטי אדיר בין "הימין" הפוליטי בהנהגת נתניהו, לבין "השמאל" בהנהגת קבוצות מסוגים שונים שחלקן א-פוליטיות במוצהר אך לאו-דווקא במציאות. המאבק התנהל בשתי רמות: הפן הפוליטי פורמלי - בחירות, והפן האנרכיסטי של שלטון הרחוב, הכסף הגדול, התקשורת ואבירי הביקורת השיפוטית של בתי-המשפט והפרקליטות.
5 מטרת המאבק הייתה להדיח את ראש הממשלה המכהן, נתניהו. בשולי המאבק הראשי, התקיים מאבק נוסף בין החוגים החרדים (שוחרי "האוטונומיה החרדית" של "מאה שערים") לחוגים הממלכתיים, הגורסים זהות בשוויון חובות וזכויות בין קבוצות אזרחים כלשהן.
6 במקביל התקיים מאבק נוסף בין הרוב היהודי (למעט חוגי שמאל קיצוני ואנטי-ציוני) למיעוט הערבי, בשאלת שילובם של הערבים במשק הישראלי ומימוש זכויותיהם האזרחיות.
בהשראת מאבקים אלה, וחרף משבר הקורונה, צף "נאום השבטים" המפורסם של הנשיא ריבלין, אל פני השטח דווקא במשבר הקורונה, שביסודו הוא משבר אזרחי מובהק. משבר הקורונה חשף את שבר הסולידריות הקיים בחברה הישראלית, ועשה זאת בעוצמה ובהקצנה גדולות מאוד.
מאבקים אלה החריפו והעמיקו את השסעים בחברה הישראלית והשרו על ההתנהלות הממשלתית והאזרחית בתחום המאבק בקורונה, דפוסי חשיבה והתנהגות שהושפעו מהעמדות הפוליטיות, יותר משהושפעו מתכונות המגיפה, מהמלצות אנשי המקצוע הרפואיים, משיקולים מוסריים של החובה למזער את מספר החולים קשה והנפטרים ולנהוג בהקשר לאילוצים הכלכליים, החינוכיים והקיבוציים באחריות ובסולידריות אזרחית מירבית, כיאה לשעת חירום לאומית.
שגיאות קשות של המנהיגות הלאומית בשתי הממשלות, נתפסו בהשראת המשבר החברתי החריף, לעיתים גם שלא בצדק, כמניפולציות אישיות-פוליטיות אינטרסנטיות והגבירו את חוסר האמון של הציבור בממשלה, עד כדי התנהלות לעומתית הגובלת ב"הענשת" הממשלה באי-ציות אזרחי להוראותיה - מעין "דווקאיזם" היסטרי-חולני.
הכשל הממשלתי החמור נגע לאכיפת החוק
7 והתקנות שחוקקו קבינט הקורונה והכנסת. ברגעים מסוימים, במיוחד בימי מבצע "שומר החומות", הגיעו הדברים לפי עדויות שונות בתקשורת לסף תחושה של חוסר מנהיגות ואנרכיה.
כאשר אזרחי ישראל - כל המגזרים ובמספרים גדולים - אינם מקיימים את החוק והסדר הציבורי ומצד שני הממשלה הדמוקרטית הנבחרת אינה מבינה שחובתה הראשונית היא לאכוף את החוק על כלל האזרחים - המשך קיומה של המדינה מוטל בספק, ההולך ומחמיר עם הרחבות והעמקת הסרבנות מזה והחידלון השלטוני מזה.
התופעה הראשונית והחלקית לה היינו עדים בשבועות הראשונים להופעת המגיפה - ימי הסגר הראשון והקצר שהונהג ע"י ממשלת נתניהו וצלח - נבעה מפחדו של הציבור מפני המגיפה והשלכותיה האפשריות. העובדה שהסגר הצליח למתן את התפשטות המחלה באופן מרשים תוך זמן קצר, שחררה את מחסום הפחד. מכאן סיגל לעצמו הציבור דפוסי התנהגות שאינם תואמי-מגיפה משתוללת אלא-תואמי מחלוקות והתרסה כלפי השלטון. דומני שנתניהו לא הבין זאת כראוי, ומכל מקום לא נהג כראוי כראש ממשלה בהדברה אקטיבית, עקבית ונוקשה של חוקי המשחק שהוא וממשלתו ביקשו לאכוף על הציבור לטובתו. היציאה מהסגר הראשון הייתה קטסטרופלית והרסה כל חלקה טובה בהישגי הסגר; השיקולים היו פוליטיים, והציבור הבין זאת היטב. בשל התנהלות זו, בין אחרים, איבד נתניהו את השלטון בהמשך הדרך.
הופעת החיסונים של "פייזר" ו"מודרנה" והבשורה שגוּלְמה בהם, נראו כמענה טוב לגבי העבר ומבטיח לגבי מאבק ההמשך בוריאנטים החדשים. לתקופת זמן, עד להופעת המוטציות הבריטית וההודית, ועל-רקע מהירות החיסון הראשונית, אשר פעלו במשותף בדומה לאפקט הסגר הראשון ותחילת השני, מבלי שיהיה צורך לסגור בפועל את המשק, נראה היה שעברנו את הקורונה ונחלצנו ממנה.
החיסונים הופיעו בשלהי תקופת נתניהו, על-רקע החלפת ממשלתו בממשלה חדשה ועד מהרה ספגו מהלומה עם הופעת המוטציות החדשות והתפשטותן המהירה. אלה חוללו מחדש אווירה של חוסר אמון בשלטון שרווחה בציבור אחרי כישלונות האכיפה בשלבים הקודמים, בעיקר בסגרים השני והשלישי הממושכים יחסית והיכו את המשק כלכלית ופסיכולוגית מכה קשה. חילופי הממשלה לא ריפאו את השבר החברתי אבל שינו בו דגשים ומגמות, במיוחד בתחום אי-שת"פ מופגן של חוגים רחבים בציבור עם מדיניות הממשלה. מגמת השינוי לרעה שבישרו המוטציות החדשות בשילוב עם חששות מחודשים בדבר יעילות החיסון ושמועות סרק על נזקים לטווח הארוך, הולידה "סרבנות חיסון" כשיטת מחאה. יסוד השיטה הוא בתפיסה האבסורדית לפיה זכויות הפרט הסרבן עדיפות ועליונות על זכויות הפרט הצייתן; דהיינו: אין לאכוף חיסון על סרבנים, ואין קשר בין הזכות לסרבנות לבין זכותו של רוב הציבור שלא להינזק מתוצאות סרבנות זו. לדידי, האינטרס הקולקטיבי אינו נופל בערכו, מעמדו וחשיבותו מהפרטי והמבקש לחיות בקולקטיב, אינו יכול להתעלם מחוקיו וצרכיו.
טרוף מערכות בקונטקסט זה הוא מצב בו התנהלות החברה האזרחית אינה רציונלית ותגובותיה אינן מענה למציאות ולשיקולי השכל הישר. הציבור מבין שקיין איום חמור, אך מתעלם מהשלכותיו בתירוצי-שווא, שעה שהממשל פועל במציאות מדומיינת כשהוא מתעלם מאי-האמון של הציבור, מתייחס לעובדות באופן סלקטיבי ובגישה מזגזגת, כשהוא משנה עמדות ומדיניות בקצב שלא הוא ולא הציבור מסוגלים לעכלם ולבצעם.
דומני שממשלת בנט הבינה בתחילת דרכה את הבעיה רק באופן חלקי. בראשית הדרך כאשר כתב את סיפרו העוסק בדרכים יעילות לניהול משבר הקורונה, ראה את התמונה הצרה בלבד: המתודה והארגון הרצויים ביותר, בתנאים דאז. בימים אלה, כאשר הוא מנסה לשכנע את מחנה סרבני החיסון להתחסן, ניצב הוא בפני שוקת שבורה, משום שלא השכיל לרתום לכך, כקודמו ומאותן סיבות עצמן, את מנגנוני האכיפה.
8
למנגנוני האכיפה שלושה מרכיבי יסוד: הסבר רציונאלי. פעולות להשגת היעדים - כל גורם ומשימותיו הוא וסנקציות על סרבנים, רשלנים ביישום ועבריינים. סנקציות בחלקן הן שלילת הקיים ובחלקן מניעת הבונוסים או התמיכה בה מזכה המדינה אזרחים קונסטרוקטיביים, בעולם הטרוגני. מובן שבעולם רציונאלי, חייבת להיות פעילה ואפקטיבית גם שיטת בחינה ומעקב ביצוע אובייקטיבית, שעל פיה מודדים תוצאות בפועל.
אנו ניצבים על סף סגר נוסף מפני שלא הופקו הלקחים הנכונים מהניסיון שנצבר עד כה. אם בסגרים הקודמים היה יסוד הכשל במיעוט אמצעים, ידע וניסיון, הפעם הוא נובע מהימנעות מחיסון כאשר מיעוט קפריזי כופה עצמו על הרוב, בעוד הממשלה נכשלת בהצבת ברירה קטגורית בפני המיעוט המתבדל: סולידריות או בדלנות כמבחן קיומי לא פחות מהמאבק הישיר בנגיפים.
