בתחילת השנה נדמה היה, שהאיזון הפוליטי והכלכלי נוטה לעבר הפחתה מהירה בפליטת גזי החממה. סין, יפן וקוריאה הדרומית התחייבו להגיע לאפס פחמן. דונלד טראמפ, המכחיש הראשי של שינויי האקלים, איבד את הבית הלבן. ממשלו של ג'ו ביידן קידם תוכנית השקעות ענקית בתשתיות, כולל באנרגיה ירוקה. האיחוד האירופי הציג תוכנית סיוע שאפתנית לקידום אנרגיה נקייה.
ואז הגיע דוח פאנל המומחים של האו"ם, עם התחזיות הקודרות הכלולות בו (ראו קישור משמאל) – והוא עלול להוות נקודת מפנה בכיוון השגוי. כך מזהיר פרופ' אדם טוזה מאוניברסיטת קולומביה במאמר בגארדיאן. פסגת G7 בחודש יוני לא הצליחה להגיע להסכמה על הפסקת השימוש בפחם. האיחוד האירופי וארה"ב מפגרים במימוש התחייבויותיהם להטיל מכס על הפחמן. פסגת G20 הוכיחה כמה מעט רצון טוב יש לקראת פסגת האקלים בחודש אוקטובר. מתוכנית ההשקעות של ביידן נותר צל חיוור.
בינתיים, הכלכלה העולמית מתאוששת מן הקורונה ומחירי האנרגיה עולים. ולבסוף באה הצהרה (11.8.21) מפי היועץ האמריקני לביטחון לאומי, ג'ייק סליבאן, ולפיה מחירי נפט גבוהים מסכנים את ההתאוששות העולמית. לדבריו, הגבלות התפוקה של מדינות אופ"ק+ אינן מספיקות. הוא הזכיר, כי ביידן התחייב שלאמריקנים תהיה גישה לאנרגיה אמינה ובמחירים סבירים. משמעות הדברים – טוען טוזה – היא שממשל ביידן, שהבטיח ששיקולי אקלים יובאו בחשבון בכל היבט של מדיניותו, סבור שעלייה של כמה דולרים במחיר הנפט היא שאלה של ביטחון לאומי, וכי הממשל שומר לעצמו את הזכות להציף את השוק בנפט כדי להוריד את מחירו.
לדעת טוזה, הפירוש המעשי הוא שממשל ביידן קבר את מדיניות האפס-פחמן שלו. כדי להגיע לאפס פליטות פחמן בשנת 2050, יש להפסיק מיד את הרחבת שוק הדלקים המאובנים (נפט, גז ופחם). בתי משפט באירופה חייבו את חברת הענק של להתאים את תוכניותיה ליעד זה; ארמקו הסעודית הודיעה בתגובה שתגביר את התפוקה – וכעת קיבלה אור ירוק מממשל ביידן.
לא מדובר רק בשוקי הנפט. גם מחירי הגז הטבעי עולים ונשמעות קריאות להגדיל את התפוקה. זהו מאבק כוחות. אם הפוליטיקאים רציניים לגבי הפסקת הפליטה, ענף הנפט והגז צריך להפסיק את ההשקעות החדשות. אבל מאחר שהפעילות הכלכלית וצריכת הדלקים המאובנים הולכות יד ביד, עלייה בביקוש אל מול ירידה בהיצע תוביל לעליית מחירים – והלקוחות יוציאו על הפוליטיקאים את תסכולם. ישנו גם היבט של צדק חברתי: התייקרות בדלק פוגעת בצורה הקשה ביותר במעמדות החלשים, וממשל ביידן מחויב למדיניות חוץ שתשרת את מעמד הביניים האמריקני; זה אומר, שצריך ללחוץ על אופ"ק ורוסיה להגדיל את התפוקה. כל זה מנוגד בתכלית לדוח של פאנל המומחים.
ארה"ב ייחודית בקרב המעצמות המערביות בעוצמתה הגיאו-פוליטית, ולכן מדובר במבחן כה חשוב עבורה. אם ארה"ב רצינית בכוונתה להתמודד עם משבר האקלים, עליה להשתמש בעוצמתה לא כדי להגביר את תפוקת הדלקים המאובנים אלא כדי לצמצם אותה. אם המחירים יעלו, יהיה זה איתות לצרכנים שעליהם לעבור למכוניות חשמליות. מה שצריכים בעלי ההכנסות הנמוכות אינו עוד נפט, אלא צעדים שיבטיחו שחשבונות הדלק לא יטילו עליהם נטל כה כבד – למשל: עידוד במזומן להחליף מכוניות ישנות ביעילות יותר מבחינת צריכת הדלק. במקביל, יש לפעול ביתר מרץ להקמת תשתיות למכוניות חשמליות ובמו"פ לשם פיתוח חלופות פחותות פחמן שיהיו בהישג יד של כולם.
קיצוץ תוכנית התשתיות של ביידן והכרזתו של סליבאן מובילים לאותו כיוון. רק אם ארה"ב תפעל בביתה לעבר מעבר לאנרגיה ירוקה, תהיה לה האמינות הדרושה כדי להוביל את המאבק העולמי בשינויי האקלים, סבור טוזה. כל עוד היא לא תעשה זאת – ולא משנה האם הממשל רפובליקני או דמוקרטית – לא ניתן עליה. זכרו זאת כאשר בוחנים את התרחישים השונים של דוח הפאנל.
