הנשיא ג'ו ביידן שב והגן בשבוע שעבר על החלטתו לסגת מאפגניסטן, ולדברי וושינגטון פוסט מדובר בשיקוף של דוקטרינת ביידן: השקפת עולם זהירה המתגלמת בריתות אך גם צמצום של ההשפעה האמריקנית. לדברי ביידן, ארה"ב צריכה לבנות מחדש הרבה בביתה, ולא צריכה להיות מוכנה להתערב בסכסוכים זרים ממושכים. סכסוכים אלו אינם מצדיקים את סיכון חייהם של חיילים אמריקנים, ואין מה לדבר על "בניית מדינות". תפיסת עולם זו משותפת לאמריקנים רבים משתי המפלגות, אפילו לנוכח התוהו ובוהו בנמל התעופה של קאבול.
הנשיא דונלד טראמפ דיבר על משימות צבאיות בהן החיילים האמריקנים הופכים לשוטרים; ביידן הסתייג מהן לפני למעלה מעשור. זהו נושא בו קיימת הסכמה בין השניים, על כל ההבדלים העצומים ביניהם. נכון לעכשיו, ביידן משמר את המכסים הפרוטקציוניסטיים שהטיל טראמפ על ייבוא מסין. הוא גם ממשיך כמה מהצעדים שנקט טראמפ בגבולות ארה"ב, כמו הגבלות קורונה על הכניסה מקנדה ומקסיקו. ביידן מביע אמון בדיפלומטיה ושיתוף פעולה נרחב בנושאים כמו שינויי האקלים והקורונה, אך מי שתמך בשעתו במלחמות בעירק ובאפגניסטן מפגין כעת הסתייגות גוברת ממדיניות בינלאומית של התערבות.
השבוע שעבר היה עד לא רק לפינוי הכאוטי מאפגניסטן – אשר זעזע עמוק רבות מבעלות הברית בנאט"ו – אלא גם את החלטתו של הממשל להתעלם מעמדת ארגון הבריאות העולמי ולהעניק לאמריקנים חיסון קורונה שלישי, בעוד במדינות מתפתחות רבות לא ניתנה אפילו המנה הראשונה. עם זאת, יועצים קרובים של ביידן שוללים לחלוטין את הטענה בדבר דמיון בינו לבין קודמו: "זה ששני אנשים נמצאים באותו רחוב, אינו אומר דבר על הדרך בה הגיעו אליו", אומר אחד מהם.
כמו בעשרות שנותיו בסנאט
חלק מטיעונו של ביידן בנושא אפגניסטן הוא, שהעדיפויות הגלובליות של ארה"ב מצויות במקומות אחרים, במיוחד באסיה, ושיש להפנות לשם את הכסף, הזמן ותשומת הלב. ביידן מדבר על האתגר המעצב את המאה ה-21: התחרות הגוברת עם סין על השפעה כלכלית, צבאית ודיפלומטית. טראמפ תיאר את סין כבריון ובמקביל ניסה לטפח את יחסיו עם הנשיא שי ג'ינפינג. הסנאטור כריס מרפי, בעל ברית קרוב של ביידן, אומר שגישתו הרבה יותר מתוחכמת משל קודמו: "הוא מנסה לארגן את מדיניות החוץ האמריקנית כך שנוכל לשאת ולתת עם סין מעמדה של כוח, מה שטראמפ כלל לא ניסה לעשות". לדברי מרפי, שיקולים פנימיים ממלאים תפקיד באסטרטגיה של ביידן, כאשר הוא מבקש להתמקד בבנייה מחדש של המשק, התשתיות ויכולת התחרות העולמית של ארה"ב.
פקיד ממשל בכיר אומר כי דוקטרינת ביידן ההולכת ומתגבשת, מודרכת בידי בנייה מחדש מבית, חלקית כדי להפגין את כוחה של הדמוקרטיה, ושיתוף פעולה עם מדינות בעלות חשיבה דומה כדי להתמודד עם אתגרים עולמיים. אפגניסטן היא הראיה הראשונה לתפיסת העולם של ביידן בנוגע להפעלת הכוח האמריקני, אך היא מסתבכת מכך שהוא מאמין שארה"ב שואבת כוח מהבריתות שלה. נאט"ו נלחם לצד ארה"ב באפגניסטן, וכמה ממדינות הברית טוענות שהופתעו מהודעת הנסיגה של ביידן בחודש אפריל.
ג'ייק סליבאן, היועץ לביטחון לאומי, טוען שליבת מדיניות החוץ של ביידן נותרה כשהייתה בעשרות שנותיו בסנאט: ארה"ב חזקה הפועלת עם שותפותיה ובעלות בריתה כדי לעמוד לצד ערכינו המשותפים, לקדם את האינטרסים המשותפים שלנו ולהוכיח – גם לנוכח אתגרים חדשים ומתעצמים – שהדמוקרטיה יכולה לספק את הסחורה לעם האמריקני ולעמים ברחבי העולם", אמר סליבאן לפוסט.
המסר הראשון של ביידן לעולם כנשיא היה "ארה"ב חזרה", ובחודשים הראשונים שלו בתפקיד התרחק בצורה בולטת ממדיניותו של טראמפ, למשל בנוגע להסכם פריז והסכם הגרעין עם אירן. הוא גם ניסה לממש את הבטחת הבחירות שלו בדבר "מדיניות חוץ עבור מעמד הביניים", כך שהשיקול המרכזי שלו במדיניות החוץ תהיה כיצד היא תשפיע על האמריקני הממוצע. המשמעות היא העדפה של הדמוקרטיה בתוך ארה"ב על פני עימות עם שליטים סמכותנים מחוצה לה, תוך סיום חלק מהפעילות הצבאית בחו"ל והתמקדות בבנייה מחדש של התשתיות האמריקניות.
לקחים ממלחמת וייטנאם
"אלו מאיתנו שניהלו את מדיניות החוץ לא תמיד עשו עבודה טובה ביצירת קשר בינה לבין הצרכים והשאיפות של הציבור האמריקני", אמר שר החוץ, אנתוני בלינקן, באחד מנאומיו הראשונים. "כתוצאה מכך, אמריקנים שואלים מזה זמן מה שאלות קשות אך הוגנות בנוגע למה שאנחנו עושים וכיצד אנחנו מנהיגים – כולל האם אנחנו בכלל צריכים להנהיג". חלק מן המשמעות של תפיסה זו היא יותר התמקדות בנושאי פנים ופחות ניסיון להשפיע על ההתרחשויות במדינות אחרות.
גנרל דגלאס ליוט, שהיה שגריר ארה"ב בנאט"ו והאחראי על אפגניסטן במועצה לביטחון לאומי של הנשיאים ג'ורג' בוש הבן וברק אובמה, אומר לפוסט: "כל עוד לא נסדיר את ענייננו הפנימיים, תהיה לנו פחות יכולת בינלאומית מכפי שהייתה לנו. בממשל הנוכחי – אפילו בשתי קדנציות של ביידן – נושאי הפנים יהיו הדומיננטיים, פשוט בגלל ההיקף שלהם".
ביידן גם נוקט גישה ספקנית לגבי השימוש בכוח צבאי, אשר שורשיה מצויים בלקחיו ממלחמת וייטנאם – הנושא המעצב ביותר בצעירותו. בשלבים הראשונים של ממשל אובמה הוא היה הקול הבולט ביותר בעת הפחתת המעורבות באפגניסטן ודיבר בגלוי על הדאגות של משפחות החיילים, תוך שהוא שואב מנסיונו בעת שירותו בעירק של בנו המנוח, בו ביידן. לצד זאת, האופן בו ניהל ממשלו את הנסיגה מאפגניסטן עורר ביקורת אפילו מצד כמה מבעלות בריתה הקרובות ביותר של וושינגטון.
גישתו של ביידן לדרום אמריקה מספקת כמה מן ההבדלים הבולטים בינו לבין טראמפ, מציין הפוסט. הוא מתמקד במאבק בשחיתות ובקידום הדמוקרטיה ביבשת, משום שלדעתו שלטון גרוע הוא הגורם המרכזי להסתננות לארה"ב. ממשלו ניהל שיחות עם ממשלות מקומיות על חבילות סיוע שימנעו מן העניים לנסות להיכנס לארה"ב, ובמקביל ביטל את הנוהל שאילץ מבקשי מקלט להמתין חודשים בצידו המקסיקני של הגבול. ועדיין, ביידן ממשיך להפעיל את נוהל החירום בשל הקורונה המאפשר לגרש את רוב מבקשי המקלט המגיעים לגבולה הדרומי של ארה"ב.
