רבים המשווים את ההכלה שלנו של המעשנים וצרכני האוכל שאינו בריא לאלה המסרבים להתחסן, והאמת היא שאין כל דמיון בין השניים.
המעשנים וצרכני האוכל השומני גורמים לעצמם נזק לטווח ארוך, ומעמיסים על מערכת הרפואה בטווח הארוך, ובגלל הטווח הארוך, מערכת הרפואה מסוגלת להתאים עצמה אט אט לצרכים אלה, ובמקביל להסברה נרחבת, סימונים של הסיגריות והמוצרים רווי שומן ונתרן. הרפואה מתפתחת ומסגלת עצמה לחוליים החדשים האלה, ולכן הטיפול בהם איננו על חשבון אחרים.
לעומת זאת מגיפת הקורונה תוקפת אותנו בגלים, בסופות הוריקן של תחלואה, אשר מעמיסות על בתי חולים באופן שעל המחלקות להחליט על סדר המטופלים, עדיפות למכשור ולכ"א מומחה וכיו"ב. כל שעה איחור בהנשמה עלולה להיות קריטית, ולכן חובה להעדיף כמובן את המחוסנים, את אלה שעוזרים לעצמם לפני שהם פונים לעזרת הציבור.
בספר שמות כתוב "כִּי תִרְאֶה חֲמוֹר שֹׂנַאֲךָ רֹבֵץ תַּחַת מַשָּׂאוֹ וְחָדַלְתָּ מֵעֲזֹב לוֹ, עָזֹב תַּעֲזֹב עִמּוֹ". ומפרשים שואלים מהו אותו "עמו" שבסוף הפסוק, וחלקם מסבירים שחובת העזרה קיימת רק אם בעל החמור מנסה לעזור לעצמו אך אם הוא נח וממתין שאחרים יעזרו לו אין לסייע לו. זהו אם כן דינם של סרבני החיסונים, לא התחסנתם אז תמיד בסוף התור.
עם ישראל אינו מגיש את הלחי השנייה למי שסוטר לו, עם ישראל נותן לו נבוט בראש, לא חלה כמובן חובה שלא לטפל בסרבני החיסון אך עדיפות הטיפול בהם חייבת להיות האחרונה בתור, עדיפות ז'.
יתרה מכך אם יידעו הסרבנים שסיכוייהם לקבל טיפול אם יחלו, קטנים, אולי יחשבו פעמיים וילכו להתחסן.
חשוב עוד שיבינו הסרבנים שהחברה מאבדת יותר ויותר סבלנות כלפיהם, ואמצעים שלא ננקטו לפני שבועיים עלולים להינקט בעוד שבוע ובכלל זאת פיטורים ללא תנאי וללא תנאים של מורים סרבני חיסון, פיטורים ללא תנאי וללא תנאים של צוותי בריאות כנ"ל. נמאס לנו מאוכלי החינם האלה, הגיע הזמן לכלוא אותם בתוך ביתם, ושיהיו אדונים לגורלם מכאן ואילך.
