ההפטרה לפרשת "כִּי תָּבוֹא" לקוחה מספר ישעיהו פרק ס' פסוקים א'-כ"א. ההפטרה מובילה אותנו אל עולם עתידי, בו במקום העוני והדלות ישרור במציאות חיינו כאן בארץ רק עושר עדוי באושר. במקום מציאות של מלחמה ומאבקי כוח הרסניים ישרור פה בארצנו רק השלום העדוי בשקט ובשלווה.
אני שותף לכמיהה העזה, שבאה לידי ביטוי בהפטרה של השבוע, כי השלום הנצחי והרווחה הכלכלית יהיו מנת חלקו של עם ישראל ובעיר הבירה ירושלים. אני שותף מלא לכמיהה, שאת מקומם של החשכה והערפל שפקדו, למרבה הצער יותר מדי פעמים את עם ישראל, תתפוס מעתה רק הקריאה העוצמתית, המנוסחת בפרק ס' בפסוק א' - "קוּמִי אוֹרִי כִּי בָא אוֹרֵךְ וּכְבוד יהֹוָה עָלַיִךְ זָרַח".
אני שותף לכמיהה, שיקרום עור וגידים החזון של קיבוץ כל גלויות העם היהודי בארץ ישראל, אותה מבטא הנביא ישעיהו בפסוק הכובש את לבי - "שְׁאִי סָבִיב עֵינַיִךְ, וּרְאִי כֻּלָּם נִקְבְּצוּ בָּאוּ-לָךְ, בָּנַיִךְ מֵרָחוֹק יָבוֹאוּ, וּבְנוֹתַיִךְ עַל-צַד תֵּאָמַנָה". (שם, פסוק ד') .
לצערי, הזדהותי עם כמיהת הנביא לקיבוץ גלויות העם היהודי בארץ ישראל מלווה בהסתייגות עם התבטאויות כמו - "...וְהִשְׁתַּחֲווּ עַל כַּפּוֹת רַגְלַיִךְ...." (שם, פסוק י"ד) אינני רוצה בהשפלתו של כל גוי, גם כשמדובר בגוי שיש לי מחלוקת קשה עם מדיניותו, גם שנגזר עלי להתעמת איתו בעימותים מדיניים. אינני רוצה בהשפלתו של כל עם באשר הוא.
אני מזדהה עם התיאור המרטיט והמרגש בפסוק ח': "מִי-אֵלֶה כָּעָב תְּעוּפֶינָה וְכַיּוֹנִים אֶל-אֲרֻבֹּתֵיהֶם", המבטא את הכמיהה לשיבת עם ישראל למכורתו, ארץ ישראל. הזדהותי מלווה בהסתייגות מהתיאור בפסוק י': "וּבָנוּ בְּנֵי-נֵכָר חוֹמוֹתַיִךְ וּמַלְכֵיהֶם יְשָׁרְתוּנֶךְ". אודה, שציער אותי מאוד לראות איור של הפסוק הזה בבית כנסת סמוך למקום מגורי.
לדעתי, הרצון שבני נכר הם אלו שיבנו בארצנו או ישרתו אותנו הוא מנוגד לכל ערך מוסרי, עליו עלינו להשתית ולבנות את חיינו בארץ ישראל.
אני מסתייג ממציאות מדינית עתידית אותה משרטט הנביא בפסוק ט"ז: "וְיָנַקְתְּ חֲלֵב גּוֹיִים וְשֹׁד מְלָכִים תִּינָקִי...". אינני שותף לכמיהה להגמוניה רודנית. אני שותף לכמיהה להגמוניה רוחנית, בה מעוגנות בשורות ערכיות מוסריות ואנושיות. אינני שותף לכמיהה ליצירת רקמת חיים כוחנית כמו זו המתוארת בפסוק י"ב, החוזה אבדון לכל גוי "אֲשֶׁר לֹא יַעַבְדוּךְ". גם לא אהיה שותף לתיאור בפסוק ז' על "אֵילֵי נְבָיוֹת יְשָׁרְתוּנֵךְ".
אני כן מתחבר לתיאור של צי "הָאֳנִיּוֹת לְהָבִיא בָּנַיִךְ מֵרָחוֹק" כמתואר בפסוק ט' ולהגשמת החזון בפסוק כ"א ו"עַמַּךְ כֻּלָּם צַדִּיקִים" זה העם היורש את הארץ, כשערכי פרשת "כִּי תֹבוֹא" מנווטים את חייו.
