יצחק בשביס זינגר קנה את עולמו ביושבו בניו-יורק לאחר שצלח להימלט מהשואה, וביצירותיו המופלאות החייה את הווי היהודים במזרח אירופה שלפני ואחרי השואה. עולם שכלה ונעלם, ורק הודות לכתביו, בין היתר, זכה להחקק בזכרון הלאומי. בסיפורו הקצר "השניים" האיר פינה נעלמה שלא דובר בה אז – אהבת גבר לרעהו. הרעיון לכתוב מחזה על-פי הסיפור קרם לפני שנים בלב המחזאי מוטי לרנר, ובהמשך בעזרת ישראל זמיר, בנו של הסופר, כתבו את המחזה. הדבר המקסים ביותר בכתיבתם היא השפה. שפה כזו שלא שומעים ולא קוראים כדוגמתה כיום. עברית יפהפיה, עם הוד מלכות נסוך עליה, שרק לשמוע אותה כבר נוסך על הצופה אווירה קסומה. הבימאי המחונן ועטור ההצלחות עידו רוזנברג, בחר לשתף את הכוריאוגרף תומר יפרח ביצירה. כך נוצרה ההצגה המופלאה הזו, שהקהל זוכה בה להינות כפל כפליים הן מהדרמה והמשחק המעולים והן מהמחול שהוא כה יצירתי, בנוי להפליא על יסודות של בלט הרמוני בשילוב של חדשנות ויצירתיות מדהימים, עד כי הוא מהווה את ליבת ההצגה. מרתק ומלבב. ארבעת הרקדנים שנוספו לקאסט המרשים, כשנוספים להם גם שניים מהקאסט - האוהבים והנעימים, מביעים בתוכן ריקודם ותנועותיהם עוד יותר מהמילים את התרחשויות הסיפור ומדגישים אותן. כך מתעשר הסיפור והעין של הצופה לא שבעה מהיופי, הביצוע הכה מושלם ואיכות ההבעה בהתרשמות. ניב אלבז, עומרי סמסון, שמואל חלפון ואלדד לוי ראויים לציון על התמורה נפלאה שהם מעניקים לצופים, שחשבו שבאו רק לראות המחזה של הסיפור, אך קיבלו עוד יותר מכך.