"אימא (תאמר) מיתה אריכתא היא..." - (תלמוד בבלי מסכת כתובות דף ל"ז).
לא אטעה אם אומר כי לכולנו ידוע וברור כי מיתה (מות) הוא מושג מוחלט. אין מת בערך, אין מת חלקית, ואין מת על תנאי, אלא - מת הוא מת מוחלט וסופי. בכל זאת בשנים האחרונות אני לא מצליח להבין את קיומה וחיותה של מדינת ישראל במצב גסיסה. המציאות, האירועים והתהליכים הפוקדים אותה מובילים כולם לכליה ואבדון. עד שנזכרתי ב"גרסה דייקנותה", אשר מלמדת שאכן קיים תהליך (חד כיווני) של מיתה ארוכה, גסיסה ארוכה ומתמשכת עד למות המוחלט.
אין כוונתי לאיומים ולתהליכים הסובבים ורובצים עלינו מצפון, ממזרח וממערב בניצוחה של אירן וגרורותיה. מול אלו צה"ל מודע, ניצב ונערך, אלא לאלו שמתחוללים בתוכנו ואשר גורמים לנו לעיוורון ולשיתוק. הסכסוך הישראלי פלשתיני חדר, התרחב ונטע שורשים עמוקים בקרב "המיעוט" הערבי הקרוי "ערביי ארץ ישראל". להקצנה ולעזות המצח שלהם יש את הפוטנציאל והסימנים ל"מיתה אריכתא".
פרעות פברואר 21 היו מצגת זעירה לסכנות הנשקפות לנו בבוא "יום הדין", אין מנוס אלא לומר ולזעוק כי תחת החופש הדמוקרטי, כבלי הבג"ץ, הפחד המשתק את הממשלות וחברי הכנסת ורפיסות המשטרה, ערביי ישראל עסוקים בהכנות להצטרף בבוא היום למאמצי האויבים להשמידנו. למי שמפקפק ורוצה להמשיך לחיות בשקר, תחת האשליה כי "זה רק מיעוט שולי" או תחת הסיסמה "אכול ושתה כי מחר נמות" להלן כמה סממנים למציאות בה אנו "מתים":
· צבירת מאגר נשק במגזר בהיקפים ובמגוון המספיק לחימוש צבא שלם.
· השתלטות עקבית ומתמשכת על שטחים נרחבים בנגב, תוך ראייה ומגמה צבאית, ליצור רצף מחבר ביו הר חברון בואכה דימונה, ירוחם, צאלים עד לפאתי הרצועה. בפועל אי-אפשר שלא להודות כי: את הנגב הפסדנו!
· הסכנה בחסימת עורקי תנועה מרכזיים בדרום ובצפון המלווים באלימות ובפעולות לינץ' וטרור, כפי שחווינו בפרעות פברואר 21.
· שיתוף הפעולה האזרחי, כלכלי, פוליטי ומחתרתי בין התנועה האיסלאמית הישראלית לחמאס ולג'יהאד האיסלאמי.
· חוסר שיתוף הפעולה והנתק ממוסדות המדינה ובמיוחד עם המשטרה (אפילו לא כדי לבלום את הרציחות שבתוכם), מובלים בכוונת מכוון כדי לחזק את הזהות הערבית/פלשתינית ולשמרה לשעת הכושר למרוד ולהילחם במדינה.
· ההתנהלות המופקרת של הרשויות המוניציפליות בכל הישובים הערביים, שעיקר דאגתם לחלק את כספי המדינה למקורבים ולשמר את ההזנחה והעזובה בתוך ומחוץ לישובים, משרתת את המטרה - לקיים ולהצדיק את טענת הקיפוח מצד המדינה, דבר שמצדיק (בבוא העת) למרוד בה ואף להילחם בה.
· גביית דמי חסות הקרויה "פרוטקשן" נשלטת ברובה על-ידי ארגוני פשיעה ערביים, שהמובילים בהם: טובא זנגריה בצפון ובדרום משפחות מהפזורה הבדואית. פעילות הארגונים הללו מעבר לבצע הכסף, "נגועה" במעשים חבלניים ומחתרתיים שמטרתה לפגוע בכלכלת המדינה, במורל החקלאים, התעשיינים וסתם סוחרים יהודים בעלי עסקים זעירים.
· לאחרונה התבשרנו (התגלה) כי ישנה "חברה" של משקיעים ערביים K.R.A המכוונת וממומנת על-ידי הון ערבי חיצוני (קטר, אירן, ערב הסעודית ועוד), הפועלת ל"גאולת קרקעות". רכישת קרקעות חקלאיות בלתי מעובדות של יהודים במחירים מופקעים (פי שלושה מערכם) ומכירתם לערבים בלבד.
· ההצטרפות המחתרתית של "רע"ם" המפלגה האיסלאמית אנטי יהודית ואנטי ציונית לממשלה כדי לשתק את פעילותה מבפנים וכדי לשאוב משאבים כספיים בסכומי עתק שחלקם הגדול בסופו של תהליך ימצא את דרכו לגופים עוינים.
אפשר להמשיך ולפרוש סימנים ותהליכים נוספים ורבים שיראו ויאוששו את ההערכה כי כולם מכוונים להכשיר את המיעוט הערבי לבדלנות והתכוננות ליום פקודה כהאמר: "ונוסף גם הוא על שונאנו". אולם רצוי, הכרחי וצריך לעמוד מול המציאות, ולשאול עצמנו את השאלות: מה קורה פה, מה קורה לנו, כיצד הגענו עד הלום? אך מעל לכל לברר מה קרה עם כל ההנהגות והממשלות (לדורותיהם), כיצד נתנו למציאות הזו להתהוות?
מאורעות פברואר 21 חשפו את רפיסותה של משטרת ישראל, הפורעים הערבים השתוללו ופעלו לרצוח ולשבש את חיינו, חלקם על-פי תוכנית ותכתיבים של "ממשלת צללים" הרוקמת תנ"כיות ליום פקודה וחלקם סתם פרקו את שנאתם למדינה וליהודים. תרבות השקר שחדרה והשתרשה במשך שנים במשטרה, המחישה את חוסר יכולתו של ארגון המסואב להגן עלינו ולמלא את ייעודו לקיים ביטחון פנים.
התסכול והתמיהה לנוכח התופעות הללו החותרות תחת אושיות המדינה ומסכנות את קיומה, מתעצמים. כיצד מדינה שפיתחה את "כיפת ברזל", את החץ, את Waze, את 8200 ועשרות חברות הנמכרות במיליארדים, עומדת חסרת אונים וכושלת במאבק להשלים את מלחמת השחרור לעצמאות ישראל? למה אין הבנה שכאן בתוכנו אורבת סכנה הגדולה בעשרות מונים מהסכנה האירנית וגרורותיה מבחוץ? מאוד מטרידה השאלה: כיצד ייתכן שכל ממשלות ישראל לדורותיהן אינן מגלות מודעות ואינן ערות למציאות הזו? אם כך המסקנה: אנו שרויים במסלול של מיתה אריכתא?
תסריט האימים כבר נכתב והוכן. ביום שבו מדינת ישראל וצה"ל יעמדו בפני המבחן העליון, לצאת למלחמת הקיום מול אירן וגרורותיה מצפון, ממזרח וממערב, יקום ממרבצו הגייס החמישי, יוציא את מלאי הנשק ש"אסף" ואגר וייצא למשימותיו: חסימת כבישים ושלילת יכולת ניוד כוחות לזירות ובין הזירות, ביצוע מעשה לינץ' ורצח מזדמנים בכל מקום שיראה להם, חבלה בתשתיות של מים וחשמל, הצתות אש נרחבות ליד יישובים ומחוצה להם, אז יסתבר כי הנגב חלקים נרחבים בגליל ובמשולש מהם מגיח "הגייס" אינם בשליטת ישראל.
כל בר דעת מבין שמדינה שתמצא עצמה מול טרור ומלחמה פנימית תהיה משותקת, וחסרת יכולת להילחם "בחוץ". המשטרה חסרת האונים תחדל לתפקד. ממשלת ישראל שתתעורר תלמד מהר מאוד שגם עשר אוגדות של צבא לא יוכלו לתת מענה למלחמה פנימית שתתלקח במאות ואלפי מוקדים. מלחמה שאיש לא חזה ולא הכין לה תנכיות. ומי יגיד שזו לא מיתה אריכתא?
