הפתרון שנמצא השבוע למשבר האנרגיה בלבנון לא הפתיע את מומחי הכלכלה. צינור גז עוקף-ישראל לאורך 1,200 ק"מ ממצרים (פורט סעיד) ללבנון (טריפולי) ולסוריה (בניאס) הונח כבר לפני עשרים שנה, אחרי הסכם שנחתם ברבת עמון בין מצרים, ירדן, סוריה ולבנון. הסכם הזרמת הגז ממצרים ללבנון וסוריה חודש ב-2009 אולם ב-2011 בעקבות פיצוץ צינור הגז בסיני מספר פעמים על-ידי ארגוני טרור, הופסקה הזרימה. חידוש ההסכם כעת דחוף ביותר לאור הידרדרותה הקשה של כלכלת לבנון המכונה בתקשורת הערבית "צניחה חופשית". המשא-ומתן בין ביירות לקהיר נמשך כבר שנה, אך התעכב בשל מגבלות העיצומים שהטילה ארה"ב על סוריה (בעיקר חוק קיסר מ-2019). חברי קונגרס שביקרו בלבנון השבוע וגם שגרירת ארה"ב בלבנון הביעו אופטימיות לגבי ביצוע העסקה. ויתורים רבים נעשו למען הצלת לבנון על-ידי כל הצדדים. מלבד הנכונות של ארה"ב לחרוג מהעיצומים (עדיין אין לכך אישור סופי) גם לבנון חידשה את השיחות הדיפלומטיות אחרי שהפסיקו ב-2011 עם פרוץ מלחמת האזרחים בסוריה. ממשלת לבנון הרשמית הסתייגה מהתערבות חיזבאללה במלחמת האזרחים, והצטרפה לחרם הליגה הערבית על סוריה. גם סוריה נאותה במפתיע לסייע ללבנון. מצרים וירדן חרגו הפעם באופן בוטה מהחרם למען לבנון. במצרים נשמעו בשנים האחרונות לא מעט קולות בממשלה ובפרלמנט לחדש את היחסים עם סוריה. אלה טענו כי משטרו של בשאר אסד למעשה ראוי לשבח על מלחמתו בטרור האיסלאמי, מלחמה הדומה בעיניהם לזו שמנהל הנשיא עבד אל-פתאח א-סיסי נגד האחים המוסלמים במצרים. אם "האחווה הערבית" תציל את כלכלת לבנון מקריסה, מדוע מהללים פרשנים בעולם הערבי דווקא את חסן נסראללה מזכ"ל חיזבאללה, בן חסותה של אירן?

התהילה לחיזבאללה

חיזבאללה אשם ב-90% מהבעיות של לבנון: הפיכתה לזירת טרור שיעית בשירותה של אירן וזירת מלחמה נגד ישראל, השתלטותו על הפוליטיקה והביטחון בלבנון, ניהולו את סחר הסמים וההברחות מסוריה ומאירן, הברחת המשקיעים הזרים ועשירי לבנון מהמדינה, האלימות והטרור שהוא מפעיל נגד מתנגדיו בלבנון ברמה יומיומית ועוד. אז איך בכל זאת מודים פרשנים ערביים לנסראללה? הפרשן הפלשתיני הוותיק עבד אל-בארי עטואן, עורך ראשי של "ראי אל-יום", היטיב לבטא את מה שרבים חשים כעת בעולם הערבי. במאמר מערכת הביע את תודתו לנסראללה, שהבטיח לפני כמה חודשים ללבנונים כי אירן תשלח ספינת נפט להציל את כלכלתה של לבנון. בעקבות קריאתו אכן שלחה אירן שתי ספינות נפט והן נמצאות כעת בדרך ללבנון. גם אם ארה"ב (ואולי ישראל) ימנעו מהספינות להגיע לביירות, עצם שליחת הספינות יצרה דינמיקה חיובית מבחינתה של לבנון. עטואן מסביר כי ארה"ב נאלצה להזדרז וללחוץ על מצרים וירדן לחתום על הסכם עם לבנון שיהווה חלופה לפתרון האירני. "תודה לאדון נסראללה ותודה להנהגה הסורית", כתב עטואן. הוא מסביר כי סוריה התעלתה מעל רגשות הניכור שחשה בזירה הבין-ערבית ושר החוץ הסורי פייסל מקדאד קיבל בכבוד את זינה עכר שרת הביטחון הלבנונית, אחרי עשר שנות נתק בין המדינות. אלא שהעיתונות הלבנונית געשה בעקבות היעדר דגל לבנון בפגישה. פרשנים לבנוניים ראו בעובדה זו השפלה מכוונת שנועדה לשדר כי סוריה אינה מכירה בעצמאותה של לבנון ורואה בה למעשה פרובינציה שלה. לטענתם, המסר היה שסוריה - כמו בעבר - חוזרת לשחק את "האח הגדול הסורי" הדואג ללבנון הקטנה והחלשה. נזכיר כי סוריה ניצלה את מלחמת האזרחים בלבנון על-מנת לפלוש אליה ב-1976 ולשלוט בה עד הנסיגה ב-2005.

הסתייגות מההסכם

כשם שדעתו של עטואן משקפת חלק ניכר מדעת הקהל בעולם הערבי, כך גם הטוקבקים/התגובות למאמרו של עטואן מביעות היטב את ההסתייגות ממנו. אחד הטוקבקים כתב: "היכן סעודיה? היכן האמירויות? והיכן מי שטוען שהוא בן ברית של סוריה, לבנון ואירן: היכן עירק? היכן אלג'יריה?" חלק מהמגיבים הביעו ציניות לגבי "האחווה הערבית" ואת זעמם על העובדה שמצרים וירדן, שתי מדינות עניות, מושיטות סיוע ללבנון בעוד שמדינות הנפט העשירות אינן מסייעות כלל. אחד המגיבים כתב כי ההסכם שהושג אינו קשור לארה"ב, אלא נובע דווקא מביקורו ברוסיה של מלך ירדן עבדאללה השני, וכי הוא נועד לסייע לשיקום סוריה בסופו של דבר. טוקבק ציני אחר כתב כי לא ניתן לסמוך על הזרמת נפט ממצרים וחשמל מירדן, כי מדובר בשתי מדינות המקיימות קשרים עם "האויב הציוני". לטענתו, ההסכם נועד רק לחסום את אפשרות הסיוע האירני, ושאל בציניות כיצד יכולות לסייע ללבנון מדינות עניות שבקושי מקיימות את עצמן. יתר על כן, מצרים מייבאת גז מישראל, "האם למעשה תהיה לבנון תלויה ברצונה הטוב של ישראל?", תהה.

משמעויות ההסכם

ההסכם המתרקם יביא ככל הנראה למפגש מרובע בעתיד הקרוב בין לבנון, מצרים, ירדן וסוריה. פגישה כזו תסלול למעשה את הדרך לשני שינויים משמעותיים ביותר באזור: ראשית, עצירת ההידרדרות הכלכלית של לבנון; ושנית, החזרת סוריה לחיק הליגה הערבית. ארה"ב לא תעמוד נגד ההתפתחות הזו, מכיוון שמטרת הליגה הערבית להרחיק את סוריה ולבנון מאירן, שהיא החלופה לתמיכה הערבית. סוריה נרתמה לסייע ללבנון ושמחה לתרום להחייאת צינור הגז מכיוון שצינור זה יזרים גז גם לסוריה ללא ספק וישרת את מטרת שיקומה של המדינה ההרוסה מהמלחמה. כזכור, הליגה הערבית סילקה את סוריה בנובמבר 2011 בעקבות מלחמת האזרחים ובצדק: הנשיא אסד גייס את הצבא לרצוח את העם הסורי בעקבות מחאה נגד שלטונו. כעת, למרבה הצער, עומד משטר אסד לקבל לגיטימציה מהעולם הערבי. האם אלה חדשות טובות מבחינתה של ישראל? מצד אחד, האינטרס הישראלי הוא שסוריה ולבנון יתרחקו מאירן. קריסתה של לבנון עלולה לסכן את ישראל בהתגברות הטרור בזירה הצפונית ובגלי פליטים רעבים. מצד שני, ההסכם המצרי-לבנוני יתפרש בעולם הערבי כשחיקה נוספת במעמדה של ארה"ב וכהפרה בוטה של החרם על סוריה. בנוסף יש לזכור, כי שיקומן של סוריה ולבנון בהכרח כולל את שיקומם של המשטר הסורי וחיזבאללה, הסובלים ממצוקה כלכלית אדירה.