הלילה היו לי נדודי שינה שמא פגעתי במאן דהוא שכיניתי אותו בלהט הכתיבה טיפש במאמר שלי מאמש. אומנם לא התייחסתי לאף אדם באופן ספציפי, אלא למנהיגים באופן כללי, לתומכים במדיניות כזאת או אחרת, ומי אני שאכנה אותם טיפשים? אולי הם החכמים ואני הטיפש? מכיוון שאני ספקן מטבעי, כלפי כולם, כלפי השלטונות, כלפי הדיעות הרווחות בחברה, כלפי הדת ואלוהים, אבל בראש וראשונה כלפי עצמי, החלטתי לבדוק את סוגיית הטיפשות ולבדוק אם זאת אכן קללה או רק תיאור תכונה, כמו תמימות, טוב לב או רישעות. אבל לפני שניכנס לעובי הקורה, אם מישהו נפגע מכך בסוברו שהתכוונתי אליו כשדיברתי על הטיפשים, הריני מתנצל ומבקש ממנו מחילה, ערב יום הכיפורים, לא בגלל שרואה החשבון שם למעלה יטה בכך את הכף לחובתי וישלח אותי לגיהינום, אלא בגלל שמצפוני יציק לי עד קץ הימים אם פגעתי במישהו, ואני הרי מצפוני. אבל אולי עדיף מאידך להיות נחרץ ו"חד-משמעי", כמו רבים וטובים בקירבנו שקיבלו תשעה קבין של חוכמה, משוכנעים שהם הפילו את ביבי כי עמדו בכיכרות עם שלט "לך" והוא הלך, ומעולם לא יודו באף טעות שעשו.
הגדרת "טיפשות" היא "תכונה של היעדר אינטליגנציה, חוכמה, הבנה או חשיבה". אתן מראש תחמושת למבקריי שיוכלו לכנות אותי טיפש, תוך הבאת ציטטה ממרק טוויין, שהיה אורח במסיבת הסילבסטר במחזה שלי. ומה אמר טוויין, אחד האישים השנונים בהיסטוריה? "עדיף לשמור על שתיקה ולהיראות אידיוט מאשר לפתוח את הפה ולהוכיח את זה". זה כמובן ישים במיוחד לגביי, שכותב כל כך הרבה פוסטים ומאמרים. מה עוד שמישל דה מונטן, שהוא כמוני מצאצאי האנוסים הספרדיים, כתב: "אנו מכבדים את טיפשותנו כאשר אנו מדפיסים אותה". וכאילו התכוון אלי אישית שכל ספר שלי הוא לפחות בן 2,400 עמודים וכל המרבה הרי זה משובח. אבל אז אני נזכר בדבריו של אפלטון, עוד קומפטריוט שלי, שכתב: "חכמים מדברים כשיש להם לומר משהו. טיפשים מדברים מפני שהם חייבים לומר משהו". גם זה כאילו שנכתב לכבודי, כאשר אני חש בצורך דחוף להתבטא כמה פעמים על ענייני דיומא במקום לשקול האם יש לי באמת מה לתרום ברעיונות מקוריים. ואם עוד לא השתכנעתם בטיפשותי כי רבה, הרי שג'ורג' אורוול כתב: "צריך להיות אינטלקטואל כדי להאמין בזה. אדם רגיל לא מסוגל להיות כזה טיפש". אז אם ניתן להיות אינטלקטואל וטיפש גם יחד, אני רגוע...
יפה, עכשיו שהוכחתי את טיפשותי, הבה נבחן אם אני נמצא בבדידות מזהרת או שיש לי אחים לטיפשות. קודם כל, צריך להעריך את העובדה שאני לא מתבייש להודות בטיפשותי, בחוסר הידע שלי ובעובדה שהפסדתי כסף בבורסה, כי בזה אני באמת ייחודי ועוד לא פגשתי אף אחד שמוכן להודות בכך, קל וחומר שהפסיד בבורסה. אותו טוויין בלי משים תיאר את סוד הצלחתי בעולם העסקים כשאמר: "עלינו להודות לשוטים. בלעדיהם לא יכולנו להצליח". שכן לא הצלחתי בזכות חוכמתי, תאריי האקדמיים, בוודאי לא בזכות המרפקים או זכות אבות, כל הצלחתי מקורה בכך שהייתי היחיד שהצליח להבריא חברות שעמדו בפני פשיטת רגל, שהייתי מוקף מהנדסים סופר חכמים שרצו לפתח את המוצר הטוב ביותר שיהיה מוכן בעוד מאה שנה בעלות אינסופית, שהיה לו העוז לסגור סניפים מפסידים, ואולי הכי חשוב - שהייתי מוכן להקשיב לאחרים שתמיד באו ברעיונות מעולים ולא לספר להם כמה שאני יודע יותר מהם. הרווחתי והפסדתי, למזלי הרווחתי הרבה יותר.
קונצנזוס ללא גבולות
לפני שהנכד שלי יעיר לי שכבר כתבתי 800 מילה ועדיין לא הגעתי לעצם העניין, אצטט את ציטוט המחץ של אלברט איינשטיין שאמר: "טיפשות היא לחזור על אותה הפעולה וכל פעם לצפות לתוצאה אחרת". כלומר, כשאתה נוכח לדעת, בלי אג'נדות, אידיאה פיקס ודיעות מקובעות, שפתרון של שתי מדינות לשני עמים לא עובד, שאוסלו נכשל, שהנסיגה מהגדה נכשלה, שהנסיגה מעזה נכשלה, שהקמת שתי מדינות דה פקטו נכשלה, לא להמשיך לטעון שאתה לא ישן בלילה והבית שלך לא בנוי עד שאתה לא מקים לאויבים שלנו עוד בית, כשאתה מרגיש פעמי כ"ט בנובמבר כל פעם שרב מחבלים יורק לך בפרצוף ושולח לך אלפי מחבלים מתאבדים, אלא לנסות שיטות אחרות, ואם אתה לא מוצא, להישאר במצב הקיים עדיף על יוזמות הזויות. כי אחרת אתה חוזר על הטעות עוד ועוד, זה גורם לתסכול, לעצבים מיותרים, לאלפי הרוגים משני הצדדים, כי הרעיון להקים מדינה פלשתינית עצמאית על כרעי תרנגולת בנוסף לירדן הוא אוקסימורון שנועד לכישלון.
איינשטיין מכנה זאת טיפשות, לא אני, אחרים מכנים זאת שיגעון, קיבעון, לא אני, אז אם כולם טועים, איך זה שרעיון עיוועים של שתי מדינות לשני עמים הוא קונצנזוס של כל המדינות הנאורות ואנו מוקצים ומשוקצים?
אותו איינשטיין אמר: "ההבדל בין גאונות לטיפשות הוא שלגאונות יש גבולות". וזה אולי מסביר את הקונצנזוס שהוא ללא גבולות, של דורשי טוב החוזרים עוד ועוד על אותה שגיאה, מתעלמים מכך שמנהיגי הפלשתינים מעולם לא הכירו במדינה יהודית ודורשים את זכות השיבה, קרי את חיסול ישראל, כי זה לא מתאים לאג'נדה שלהם, כי לא ייתכן שהם טועים, כי א פריורי היהודים תמיד אשמים, מאז שרצחו את ישו, שהפלשתינים הצד החלש וזה לא הוגן שלנו יש את כיפת ברזל ולא מאפשרים להם לטבוח בנו כמה אלפי אזרחים מאלפי הרקטות שהם משלחים בנו. ואם הם שולחים לנו מחבלים מתאבדים זה כלי הנשק המקביל למטוסים שלנו. לא המצאתי את כל דברי ההבל האלה. כל זה והרבה יותר גרוע נאמר על-ידי מנהיגים, סופרים ואנשי רוח וכתבתי על כך שלל מאמרים שאיש לא קורא כאשר בהרצאת השיטנה של רבע שעה צופים למעלה ממאה אלף איש, כשהיא רצופה דברי הבל שסתרתי אחד אחד במסה ארוכה, כמו את שאר דברי ההבל.
נפוליאון בונפרטה, שבוודאי לא היה טיפש אמר: "בפוליטיקה טיפשות אינה מגרעת", וכשבאוסלו "תמימים כדי לא להגיד טיפשים" זרקו אבן אחת אלף חכמים לא יוכלו להוציא אותה, ואנחנו במו ידינו הבאנו על עצמנו את כל הצרות שלנו, הכרנו באוקסימורון של מדינה פלשתינית נוספת לירדן במקום להחזיר לירדן את הישובים הערבים בגדה ובתור בונוס גם את עזה כשהם עוד הסכימו לכך, אבל עוד טיפש, הפעם סופר נץ ולא סופר יונה, לא הסכים. כן, כן, הטיפשות אינה נחלת אף מפלגה, היא משתרעת מצ'מברליין ועד גולדה מאיר, באופן שווה בין שלום עכשיו לאף שעל. שלא לדבר על מנהיגי הפלשתינים שהם מחד אנשים טיפשים כלפי עמם שנמק בעוני ובשיעבוד אבל חכמים כלפינו כשהם מוכרים כמו לאינדיאנים חרוזים תוצרת אוסלו בתמורה לזהב ונשק. אבל הגדיל לעשות ראש הממשלה האמיץ מאין כמותו שלנו שביצע אינספור מבצעים מעבר לקווי אויב ובראשם בביירות, אבל לא הכיר את אמרתו של שרלוק הולמס: "זו טיפשות ולא אומץ לב לא להכיר בסכנה כשהיא קרובה אליך", רב עם ערפאת מי יכנס ראשון בדלת ונתן לו להתחיל באינתיפאדה השנייה עם רצח עם.
ולסיכום, אצטט את אובי וואן קנובי ממלחמת הכוכבים שאמר: "מי יותר טיפש, הטיפש או הטיפש שהולך אחריו"? כך שבכל זאת אנחנו הטיפשים ולא המנהיגים, כי אנחנו מאמינים להם, מצביעים עבורם, נותנים להם לעשות ניסויים הזויים על גבינו, להיות טובים לחמאס, לאסירים, לארגוני זכויות האדם, לאמצעי התקשורת, לאומנים ולשחקנים, המקומיים והזרים, שיורקים עלינו, בזים לנו, והם נותנים להם את פרס ישראל, מימון ממשלתי נדיב להפיק סרטי שיטנה והצגות המשוות אותנו לנאצים, שירות חמישה כוכבים לאסירים עם בחירת שותפים לחדר, בית סוהר הבנוי על כלונסאות על-מנת להקל עליהם את הבריחה, וכל ערב בתוכנית האמנותית הם רואים את הבריחה מאלקטרז וחדשות טלוויזיה אנטי ישראליות, טלפונים ושיחות כאוות נפשם, לעיתונאים יש חופש מוחלט על-מנת שיאשימו את המדינה בפשיזם ובסתימת פיות, אבל כל זה לא עוזר להיות "מקובלים" ואנחנו פופולריים כמו אירן, פקיסטן וקוריאה הצפונית, בראש וראשונה כי העיתונים שלנו, האמנים שלנו והפרופסורים שלנו הממומנים על-ידי המדינה מוציאים עליה דיבה רעה. אז אם הם החכמים ואני הטיפש, אני מעדיף להיות הטיפש שאומר שהמלך עירום וחוזר על אותן טעויות עוד ועוד. אבל אולי אני טועה כשאני כל כך מצטנע, כאשר אריסטו מורי ורבי קבע: "לגרוע מערכך יתר על המידה, זו טיפשות ולא צניעות"...
