ארה"ב יכולה להיות מוכנה טוב יותר לקורונה – והיא יכולה להיות מוכנה טוב יותר למגיפות עתידיות. לממשלה יש כלים רבים לעשות זאת; הגיע הזמן להשתמש בהם – כותב סקוט גוטליב, לשעבר ראש המינהל למזון ותרופות (ה-FDA), במאמר בוושינגטון פוסט.
במשך שנים רבות התייחס הממשל לתכנון מגיפות רק כנושא של גופי בריאות הציבור, שתפקידם לאסוף מידע על התפרצותן בחו"ל ולהתכונן לקראת הגעתן לארה"ב. אבל מדינות הסתירו שוב ושוב התפרצויות מסוכנות וארה"ב התקשתה לאסוף מידע ולהתכונן כהלכה. סין הסתירה מידע קריטי בנוגע לקורונה; ארה"ב ביצעה טעויות רבות בטיפולה בקורונה, אך קבלת המידע בזמן הייתה יכולה לשפר את ההתמודדות עם המגיפה.
כדי לאסוף את המידע הנחוץ, לא ניתן לסמוך רק על גופי הבריאות ועל הכלים שברשותם לשיתוף פעולה בינלאומי. לממשלת ארה"ב יש יכולת לאסוף עובדות אפידמיולוגיות אפילו כאשר מדינות אחרות רוצות להסתיר אותן. הפעלת סוכנויות הביון לצורך כך, תקדם את בריאות הציבור בארה"ב ותסייע להתמודד עם יריבים שינסו לנצל לטובתם את התוהו ובוהו שגורמים מגיפות, סבור גוטליב.
ארה"ב עשתה בעבר מאמצים לגשר על הפער בין קהילת המודיעין לגופי בריאות הציבור. ממשל אובמה הכריז בשנת 2014 על "מדיניות גלובלית לביטחון בריאותי", ועשה במכוון שימוש במילים "ביטחון" ו"בריאות" זו לצד זו. מדיניות זו עוררה ביקורת בשני הצדדים, אשר חששו שהצירוף יפגע בפעילות הליבה שלהם. מדיניות זו צפתה מראש את האתגרים שניצבו בפני המדינה בשנה שעברה, כאשר היה צורך לשלב גורמים כמו משרד ההגנה במאבק בקורונה. היו בפנטגון שטענו, כי תפקידו הוא להתמודד עם לוחמה ביולוגית מכוונת, ולא עם התפרצות טבעית. התוצאה היא, שאין אף גוף הנושא במלוא האחריות להגנת ארה"ב מפני הקורונה.
אנשי הביטחון הלאומי סבורים, כי ההובלה נתונה בידי המרכז לבקרת מחלות (ה-CDC), אבל למרכז זה אין תרבות ארגונית, סמכות מהקונגרס ומשאבים להגיב למשבר בהיקף הזה. הוא גם אינו יכול להעריך כהלכה את הסיכון אם עמיתיו בסין אינם גלויי לב. לכן, ה-CDC אינו יכול לנהל את המאמץ הלוגיסטי המקיף הנחוץ כדי לארגן את התגובה הפנימית למגיפה. הוא מתמקד בתגובה למחלות קיימות, לא באיסוף מידע על מחלות עתידיות.
לעומת זאת, קהילת המודיעין מצוידת ביכולות הערכה גם על בסיס מידע חלקי ומסופק, ולכן היא יכולה לחזות טוב יותר אירועים ומגמות. התרבות האנליטית שלה לומדת ממה שקרה וממה שמתפתח, תמיד עם עין לעבר מה שעשוי לקרות בהמשך. אשתקד היה צורך במשהו כמו פיקוד המבצעים המיוחדים; בפועל, היה רק ה-CDC הפועל כמחלקה אקדמית לבריאות הציבור.
הקורונה העלתה את הסיכונים לארה"ב, מדגיש גוטליב. אויביה של ארה"ב יודעים כעת, כי ניתן לפגוע בה באמצעות נגיף; הקורונה לא הייתה מכוונת, אבל הנגיף הבא עשוי להיות כזה. נגיפים זמינים הרבה יותר מאשר אורניום מועשר וקל יותר להנדס אותם, והם יכולים לגרום הרס נרחב. מגיפות פוגעות בארה"ב ובעלות בריתה הרבה יותר מאשר במדינות אחרות, משום שמדינות דמוקרטיות מתקשות לכפות מסיכות וחיסונים.
לא מדובר רק בהדבקות מכוונות; יש לערב את המודיעין גם בהגנה מפני סכנות עתידיות דומות. נגיפים יכולים לעבור מוטציות מהירות ועלולים לאיים על בני אדם בדרכים בלתי צפויות מראש, כולל עמידוּת לתרופות ולחיסונים. שימוש במודיעין כדי להזהיר מפני התפרצויות של נגיפים והתנאים היוצרים אותם, יחזק גם את הכלים הדיפלומטיים שבידי ארה"ב, שכן הדיפלומטים יידעו היכן לרכז את מאמציהם.
שיתופי פעולה כאלה, בהם הדיפלומטיה נתמכת בידי המודיעין, הם אבן יסוד בפיקוח על הנשק, מניעת הפצת הנשק הגרעיני ועוד. גישה דומה יכולה לשפר את הביטחון הביולוגי של ארה"ב ואת המעקב אחרי מחלות. המודיעין אינו תחליף לשיחות רב-לאומיות ולבניין יכולות פנים-מדינתי, אבל שתי המשימות – בריאות הציבור המודרך בידי דיפלומטיה וביטחון לאומי המודרך בידי מודיעין – חייבות לפעול יחדיו, קובע גוטליב. הקורונה אינה המגיפה האחרונה; שימוש בכלי הביטחון הלאומי ישפר את ההתמודדות עם הבאות אחריה.
