ראש הממשלה נפתלי בנט הרחיק לנסוע עד ניו-יורק במטרה לשאת את נאומו הראשון (והאחרון?) בפני אולם כמעט ריק של עצרת האומות המאוחדות. מה היו מטרות הנסיעה והנאום? אם כדי להציג את כרטיס הביקור של ממשלתו - "להתווכח בלי לשנוא" - הרי שברור לכל שאין זה כך. המכנה המשותף בין סיעותיה ועילת הקמתה של ממשלתו הם שנאה ל"קודמו", נתניהו. אין מדובר בממשלת אחדות כאשר חצי מהציבור הישראלי מודר ממנה. במלים של ראש הממשלה: ממשלת קיטוב. מה לזה ולקהל בעצרת האו"ם? מדוע נושא פנים זה תפס את השליש הראשון של הנאום? אור לגויים? ראש הממשלה נפתלי בנט הרחיק לנסוע עד ניו-יורק במטרה להציג את הישגי ממשלתו במאבק מול מגפת קורונה, דווקא בתקופה שבה ההישגים שהושגו בעקבות החיסונים (ומה עם מיליון הסרבנים והחמקנים שטרם חוסנו?) הולכים ונשמטים מידיו, עקב מדיניות זחוחה ומנותקת. מסתבר שזחיחות זו איננה נחלתם הבלעדית של שרי הבריאות והחינוך, אלא גם של ראש הממשלה עצמו. והנה, בשעה שצריך לכנס את ועדת השרים לענייני קורונה ("קבינט") ולקבל החלטות מחמירות ומגבילות, ראש הממשלה דוחה ודוחה את כינוסה, ואף נעדר מן הארץ. רוח המפקד: התעלמות מאנשי המקצוע במשרד הבריאות ובבתי החולים, הכורעים תחת נטל המאבק בנגיף והשלכות התנהגותם הנבזית של הסרבנים והחמקנים הבלתי מחוסנים. מדוע נושא פנים זה תפס את השליש השני של הנאום, כאשר יכול מאוד להיות שבעוד שבועות אחדים ייאלץ בנט לאכול את כובעו לנוכח הגל הגואה הרביעי או החמישי של המגפה? אור לגויים? ראש הממשלה צודק עקרונית באמירתו שהמומחים תפקידם לייעץ והשרים תפקידם להחליט. נכון שיועצים הם יועצים והממשלה רשאית להחליט כראות עיניה - ולשאת באחריות למעשיה ולמחדליה - אבל רק אחרי שתקשיב לעצותיהם המקצועיות. לא מיותר להזכיר לממשלה ולעומד בראשה, וגם לשר המשפטים, שהיועץ המשפטי לממשלה הוא יועץ, ותפקידו לייעץ, ואין הוא רשאי לשמש כראש ממשלה עליון, מעל הדרג הנבחר. מדוע כלפי יועץ זה אין הממשלה זקופה כמו במדיניותה הפופוליסטית מול יועצי הבריאות? ראש הממשלה נפתלי בנט הרחיק לנסוע עד ניו-יורק במטרה להביע את עמדתה הנחושה של ישראל מול הפצצה האירנית, אבל ספק אם נאומו הרשים את הקצב מטהרן. שליש אחרון זה של הנאום לא הרשים גם את הכתבים למיניהם, הן אלה שישבו באולפנים בארץ, והן אלה שהרחיקו לנסוע עד ניו-יורק. מה שעניין אותם היה "מה שלא היה בנאום", כלומר "תהליך השלום" מול מכחיש השואה מרמאללה, ראש ארגון הטרור שאליו משתייך האסיר הנמלט זכריא זביידי. דווקא "מה שלא היה בנאום" היה החלק הטוב בנאום, לידיעת אנשי השמאל/תקשורת שעדיין חיים בעולם ההזיות של אוסלו ושל "פתרון" שתי המדינות, שאינו אלא אסון שתי המדינות. כך, לדוגמה, לא ברור מדוע הכתבת המדינית של כאן 11 הרחיקה לנסוע עד ניו-יורק - על חשבון משלם המיסים - כדי לראיין שם את ..... כתב כאן 11 בארצות הברית, כאשר שניהם מתמקדים ב-"מה שלא היה בנאום"? לא מיותר? מה הערך המוסף שתרמה נסיעתה? ואגב, כדאי שבייעוץ הלשוני של כאן 11 יעירו לכתבים המדברים ב-כ' רפה אחרי מ' השימוש: מכיוון (כ' רפה) ועוד. לא מיותר להעיר: הכתוביות על המסך בשעת נאום ראש הממשלה היו רצופות שגיאות כתיב. דוגמאות: מוסדותנו (ללא י'), ריבונותינו (עם י'), מין האור (עם י'), ועוד. לא מיותר להזכיר שוב את מכת הלעז: "בוסטר" במקום דחף, "פיילוט" במקום ניסוי, "קבינט" במקום ועדה, וכן הלאה. פשוט לא מכובד!.