מערכה ראשונה - חבל עזה
במחצית השנייה של שנות ה-70 החלה התעוררות דתית איסלאמית בקרב ערביי האזור. הממשל הישראלי הבחין בכך והחליט לעודדה כדי שהחוגים האיסלאמיים יהוו משקל נגד לארגון "פתח". על-פי המדיניות החדשה שננקטה, אושרה ביד רחבה הקמתם של מסגדים, בתי מדרש ללימוד ההלכה האיסלאמית, אגודות צדקה, מועדוני נוער ומרפאות. הודות להם חיזקו החוגים האיסלאמיים את אחיזתם בקרב האוכלוסייה המקומית והגבירו את תלותה במוסדותיהם. הרחבתם של תחומי ההשפעה האיסלאמים חייבה את הנהגתם לטפח צוותים מקומיים שינהלו את המוסדות הללו וידריכו את האוכלוסייה המקומית ברוח הדת. הצוותים הללו מלאו תפקידי ניהול במגזר האזרחי, משנת 2007, לאחר שחמאס השתלט על חבל עזה.
בניגוד לציפיותיו של הממשל הישראלי, הפעילות הדתית והחברתית לא הסתפקה בקידום האוכלוסייה, אלא פעלה להעצמתה של האמונה הדתית ולהכוונתה נגד ישראל. האינדוקטרינציה הדתית הגבירה מאוד במהלך השנים את המוטיבציה של הדור הצעיר ליטול חלק במאבק נגד ישראל, החל בהפרות סדר וכלה בפגועי התאבדות. אגודות הצדקה הישנות והחדשות שנוסדו, שימשו גם הן מאגר לגיוס מחבלים, כשהן מנצלות לשם כך את המצוקה הכלכלית של משפחותיהם. התוצאות לא אחרו לבוא. בחוליית המחבלים האיסלאמית הראשונה שלכד שב"כ היו 4 רופאים, שפעלו בשירותם של החוגים האלה. הם אגרו כלי נשק כדי לבצע פיגועים. בין הרופאים האלה היה עבד אלעזיז אלרנטיסי, לימים אחד מראשי חמאס. לאחר זמן הוא חוסל בידי צה"ל.
עקב התגברות הטרור של חמאס בחבל עזה הורתה ממשלת ישראל להרוס את הישובים היהודיים ולפנות משם כ-10,000 מתיישבים. החייל האחרון של צה"ל עזב את החבל בתחילת ספטמבר 2005. ביוני 2007 תפס חמאס את השלטון בחבל עזה מידי הרש"פ ומאז הוא שולט שם.
מערכה שניה - אפגניסטן
מתברר כי סדנא דארעא דעזה חד הוא, גם באפגניסטן. בשנת 1979 פלשה בריה"מ לאפגניסטן. ארה"ב החליטה להכשיל את הכיבוש הסובייטי, לא על-ידי התערבות צבאה, אלא על-ידי המרדתה של האוכלוסייה המקומית, באמצעות טיפוח האיסלאם והכוונתו נגד הפולשים הכופרים.
למטרה זו חברו יחדיו ארה"ב וערב הסעודית. ארה"ב סיפקה את המעטפת הפוליטית והצבאית והסעודים את התוכן הדתי. הם שיגרו לאפגניסטן מורי הלכה, מטיפים, אמאמים, וקאצ'ים שפעלו בקרב האוכלוסייה המקומית. כמו-כן, הם בנו מסגדים, בתי מדרש ומוסדות צדקה. התוצאה הייתה התפשטות מהירה של האיסלאם הקיצוני בקרב האפגנים. ארצם הייתה במרוצת השנים למדינה שבה נוהגת ההלכה האיסלאמית. במציאות הזו הוקם ארגון "טליבאן", שלחם בהצלחה בצבא הסובייטי עד לסילוקו מאפגניסטן.
היותה של אפגניסטן מדינה בעלת משטר איסלאמי, משכה אליה את הנהגתו של ארגון הטרור "אל-קאעידה", שקבעה שם את מקומה. משם היא שלחה את זרועות הטרור שלה למזה"ת, למערב אירופה ולארה"ב. ב-11 בספטמבר 2001 בצעו פעילי הארגון את הפיגועים במגדלי התאומים ובבניין הפנטגון. בתגובה פלשה ארה"ב לאפגניסטן, בסתירה לכוונתה בשנות ה-80. צבאה נלחם שם 20 שנה ונאלץ השנה לסגת בלחצו של ארגון "טליבאן", יציר כפיה.
מערכה שלישית - סוס טרויאני בירושלים?
"אני חושש מן הדנאים, גם אם הם מביאים מתנות" [וירגיליוס, אינאס].
ביוני 2021 קמה בישראל, לראשונה, ממשלה שקיומה תלוי בתמיכתה של מפלגה ערבית מוסלמית (רע"ם), הקשורה לתנועת "האחים המוסלמים". זו ממשלה של שעטנז פוליטי ובראשה עומדים: ראש הממשלה הנוכחי (נפתלי בנט), ראש הממשלה החליפי (יאיר לפיד) והח'ליף (מנסור עבאס). שני הראשונים גלויים לעין הציבור. השלישי סמוי מן העין. הוא אינו ממלא תפקיד של שר בממשלה, אך שותף מלא להחלטותיה.
רע"ם היא תנועה בת של "האחים המוסלמים". על-פי האידיאולוגיה של תנועת האם, על האיסלאם להשתלט על העולם ולהנהיג בו את ההלכה האיסלאמית. האיסלאם הקדום הוא הדגם שיש להגשימו, כי הוא הפתרון לכל הבעיות בעולם ("האיסלאם הוא הפתרון"). משמעות הדברים היא כי "האחים המוסלמים" יחתרו תמיד תחת יסודותיו של כל משטר, אשר אינו מוסלמי על-פי דרכם. הם יפעלו להדיחו ולהשליט עצמם תחתיו, אם יעריכו כי התנאים מתאימים לכך.
"האחים המוסלמים" מגדירים את הציביליזציה המערבית כאויבתם, משום שהיא חותרת תחת יסודות האמונה האיסלאמית ומעודדת כפירה. את מדינת ישראל הם רואים כאויבת בגלל היותה שלוחה של המערב, שנועדה לפצל את העולם הערבי והמוסלמי. כמו-כן, האדמה שעליה קמה ישראל היא אדמת ווקף, שרק לערבים זכות לבעלות עליה. יתר על כן, את אדמותיה גזלה ישראל מהערבים שישבו במקום מקדמת דנא.
מהן מטרותיה של רע"ם ומה האסטרטגיה שלה עם הצטרפותה לקואליציה הנוכחית?
התשובה על כך אינה חד-משמעית. יו"ר המפלגה, מנצור עבאס, קבע כי מפלגתו תפעל להנהיג סדר אזרחי לקידומה של החברה הערבית, כדי לבטל את הפערים בינה ובין החברה היהודית. היא לא תעסוק בשאר הנושאים השנויים במחלוקת בינה ובין השותפות האחרות בקואליציה, בין הנושאים האלה: עתידם של שטחי איו"ש, ההתנחלויות ועוד. מאחר שרע"ם, והממשלה כולה, אינן שולטות על כל ההתפתחויות, קשה לדעת איך תנהג התנועה בכל הנסיבות. עד כה הצליח יו"ר רע"ם עצמו לעמוד בהתחייבותו, למרות מחויבותו הדתית-רעיונית. יתר על כן, הוא נהג באומץ כאשר ביקר בפומבי בבית כנסת בלוד, שנשרף בידי פורעים ערבים, וגינה את המעשה.
לעומתו, חבריו להנהגה לא נהגו כך והתקשו להתנתק, אפילו למראית עין, מעיקרי אמונתם ומהתחייבויות תנועתם, בעת המו"מ על ההסכם הקואליציוני ולאחר חתימתו.
דוגמאות (ר' נדב שרגאי, ישראל היום, 3 בספטמבר 2021):
השיח' חמאד אבו דעאבס, יו"ר הפלג הדרומי של התנועה האיסלאמית (שרע"ם היא הזרוע הפוליטית שלה), ויו"ר "מועצת השורא" (ההנהגה הרוחנית של התנועה, שרע"ם כפופה לה), כתב לאחר נסיגת האמריקנים מאפגניסטן ב-31 באוגוסט השנה כי "הכיבושים יעלמו". "העתיד ... שייך לדת הזאת (האיסלאם) ולעם הזה" (האומה האיסלאמית). "החולשה והקרעים באומה שלנו הם מחלה שיסודה בהגמוניה המערבית. כשזו תיסדק - כל מערכות השחיתות והרודנות יפלו, בדיוק כפי שנפל המשטר האפגני של אמריקה".
ח"כ סעיד אלחרומי המנוח השתתף במפגן הזדהות עם ערבים מעכו שנעצרו בחשד למעורבות בהתפרעויות שהיו בעיר במאי 2021. הם תבעו שהפלשתינים ידרשו את שחרורם של החשודים במסגרת מו"מ עם ישראל על שחרור מחבלים.
החכ"ית של רע"ם, אימאן ח'טיב אליאסין, הפגינה במאי השנה בהר-הבית כדי להבהיר כי ההר שייך אך ורק למוסלמים. בהזדמנות זאת, היא כינתה את משטרת ישראל "המשטרה הברברית, הגזענית והכובשת" ואיחלה לה "שישותקו ידיה". החכי"ת הנכבדה לא הסבירה כיצד תוכל המשטרה להאבק בפשיעה ובמעשי הרצח בחברה הערבית, על-פי דרישות הערבים עצמם, אם ידיה של המשטרה אכן ישותקו.
יצויין כי איש משרי הממשלה ומהחכי"ם הציונים התומכים בה לא מחה על ההתבטאויות ועל הפעילויות הללו. כולם קיבלו על עצמם תענית דיבור, לשם שמים, כמובן. מובן מאליו כי גם קודם להצטרפותה של רע"ם לקואליציה, הרבו החכי"ם שלה להתבטא בחריפות נגד ישראל והציונות, להזדהות עם רוצחים ערבים מקדמת דנא (רוצחי יהודים בחברון בתרפ"ט) ועם מחבלים ולדרוש את שחרורם. לפיכך, אין ספק כי יתקשו להיגמל מהרגלם.
מה היא האסטרטגיה של רע"ם לנוכח הסתירות בהתנהגותם ובפעילותם של ראשיה?
ייתכן כי זו טקטיקה שנועדה לרצות את כולם. ח"כ מנצור עבאס מתנהג במתינות כדי להרגיע את חששם של היהודים מדעותיה של מפלגתו, עם כניסתה לקואליציה. לעומתו, חברי ההנהגה האחרים מבהירים לבוחריהם במלל ובמעש כי לא בגדו בעניין הפלשתיני והערבי בגלל תמיכתם בממשלה.
אולם, ייתכן כי אין מדובר בטקטיקה לטווח קצר אלא באסטרטגיה ארוכת טווח. מטרתה לנצל את שעת הכושר הפוליטית הנדירה, שזומנה בימים אלה לתנועה האיסלאמית, כדי להשפיע על מדיניותה של ישראל ולחזק את מעמדה של התנועה בחברה הערבית, עד שיווצרו התנאים שיאפשרו לה לממש את מטרותיה הדתיות, כפי שצויינו לעיל. במלים אחרות, זו הונאה של הציבור היהודי בישראל. ההונאה אינה בגדר חידוש. באיסלאם מותר לשקר לכופרים. מחמד השתמש בה לגנוב את לבם של היהודים בחצי האי ערב, כדי להבטיח את נצחונו עליהם. גם ההונאה של ערפאת ב"הסכמי אוסלו" עדיין זכורה.
בכל אופן, על-פי הלך הרוחות בעולם הערבי כיום, אין כיום סיכוי רב להתחזקותם של הגורמים המתונים. אדרבה, נסיגת ארה"ב מאפגניסטן, נסיגתה הצפוייה מעראק עד סוף 2021, עמידתה האיתנה של אירן בנושא הגרעין, למרות הסנקציות הקשות שהוטלו עליה, ואפילו תעמולת הכזב של חמאס בעזה על נצחונה במבצע "שומר החומות" - כולן מחזקות את הגורמים הקיצונים במרחב. באווירה זו, כניסתה של רע"ם לקואליציה, הגברת השפעתה הפוליטית ויכולותיה הכספיות הן זריקת דחף אדירה לקיצונים ברחוב הערבי.
עם הצטרפותה לקואליציה הביאה עימה רע"ם נדוניה מכובדת. 4 קולות בכנסת המבטיחים רוב דחוק לממשלת השעטנז. בתמורה לכך הובטחו לה סכומי כסף קואליציונים בעשרות מיליארדי שקלים לתקופה של 10 שנים. הכספים הללו יוקצו למטרות שתקבע רע"ם, על-פי שיקול דעתה. מטבע הדברים תשאף רע"ם לייחד סכומים נכבדים לחיזוקם של הדת המוסלמית ושל מוסדותיה החברתיים, ברוח הערכים של "האחים המוסלמים".בכך עלולה להיות סכנה לטווח בינוני וארוך למדינת ישראל.
יצויין כי חופש הפעולה של רע"ם בהקצאת משאבים לנושא הדתי הוא רב יותר מאשר בתחומים אחרים, שבהם נעשית ההקצאה באמצעות משרדי הממשלה. הם נתונים לבקורת, כזו או אחרת, על פעילותם. כידוע, המשרד לענייני דתות בממשלת ישראל מופקד אך ורק על ניהול ענייניה של הדת היהודית. גם זו פירצה העלולה לקרוא לגנב.
סיכום
המאמר סקר 3 ארועים: 2 מן העבר ו-1 מן ההווה. המכנה המשותף ל-3 הארועים הוא טיפוח האיסלאם הקיצוני על-ידי גורמים שאינם מוסלמים, כדי להשיג מטרות פוליטיות. בשני האירועים מן העבר המטרה הייתה אויב. בחבל עזה היה זה ארגון פתח. באפגניסטן הייתה זו בריה"מ. בשני האירועים נכשלו היוזמים כשלון חרוץ. לעומתם, המטרה באירוע מן ההווה לא הייתה אויב, אלא יריב פוליטי: ישראלי, יהודי, ציוני.
מה היו המניעים להעזר במפלגה איסלאמית קיצונית ולטפחה, עד כדי סיכון אפשרי של בטחונה הפנימי ויציבותה של ישראל? התשובה לכך מצוייה, ככל הנראה, בדבריו של התנא, אלעזר הקפר במסכת אבות, בשינויים קלים: הקנאה, תאוות השלטון ורדיפת הכבוד, מוציאין את דעתו של האדם מן העולם.
