הכנסת מחדשת את צעקותיה השבוע. יהיה ציר אחד ויחיד לדיוניה הענייניים: אישור או דחיית חוק התקציב. אם יאושר - כדאי לבנימין נתניהו להתבונן לאחור. סימני המרד הראשונים בליכוד יתרבו כמה ימים אחרי ההצהרות הבומבסטיות, שהסיעה מאחוריו.
אם ייפול התקציב כי אז יתחדש המאמץ שלו לשכנע את בני גנץ לחבור אליו ולהרכיב ממשלה בראשותו. תקוותי שגנץ למד את לקחו ואינו מוכן ומסוגל, אבל מי בוחן כליות ולב? בכל אופן הוא יהיה ראש ממשלה בה ימלא בנימין נתניהו תפקיד משני כפי שדמיטרי מדבדב היה נשיא בעת שולדימיר פוטין כיהן רק כראש הממשלה.
(זה מחייב הסבר: אז הדיקטטורה של פוטין הייתה עדיין בחיתוליה. על-פי החוק לא יכול היה להיבחר פעם נוספת. מה עשה? מינה את עושה דברו ותומכו לכהן כנשיא - בובת נשיא - והוא עצמו היה "רק" ראש ממשלה, אבל כל אחד ידע מי באמת שולט).
יש לממשלה הישגים בתחום היחסים עם ארצות הברית, מצרים, ירדן, ושוודיה, וקידום הסכמי אברהם הנרשמים על שמו של בנימין נתניהו. הם תיקנו במידת מה את שיבושי הממשלה הקודמת במדיניות החוץ שלה. עבודה נאותה של נפתלי בנט ויאיר לפיד.
יש גם הישג ניכר של הממשלה בתחום בו טיפלו בנט וניצן הורוביץ בבלימת גל הקורונה. אנשים מתקשים להעריך את הרווחה ואינם מבינים מה היקף ההישג האדיר שישראל הגיעה לשלהי הגל הרביעי בלי סגר. השכחה גוברת על הזיכרון.
אם יעלה בידי שר המשפטים גדעון סער להעביר כמה מיוזמותיו האוסרות על נאשם בפלילים לכהן כראש הממשלה, ובכלל להגביל את הכהונה לשמונה שנים, כי אז יירשמו עוד הישגים.
העיקר בפעילותו של שמרן נאור זה, המכהן כשר המשפטים, הוא שהודיע היום כי יתמוך בהצעה של בני גנץ להקים ועדת חקירה לשערוריית הצוללות, ולא סתם אלא גם על דעת היועץ המשפטי ד"ר אביחי מנדלבליט. לפני כמה ימים פרסמתי כאן טור על חידוש "מלחמת הצוללות" והערכתי כי יש סיכוי שסער יאמץ גישה ראויה זו. עתה קרה הדבר, וסביר להניח כי המאמצים לממש את הנכונות החדשה לא ייפסקו.
לכנסת יהיה במה לעסוק. מהות הנושאים היא כזאת שהשיח יישאר מביש כמו במושב הקודם.
