בשלהי המאה ה-20 נעה המפלגה הדמוקרטית ימינה במדיניות כלכלית. ביל קלינטון ובני בריתו בקונגרס הורידו את המיסים על השקעות, הפחיתו את הפיקוח על וול סטריט ואימצו תדמית של תומכי המגזר העסקי. השינוי היה בחלקו ניסיון אמיתי להיות פרגמטיים יותר לגבי מה שעובד. ארה"ב תפקדה טוב יותר ממתחרותיה בשני העשורים האחרונים של המאה, ונראה היה שגישת השוק החופשי היא הסיבה.
אבל הראיות השתנו בתחילת המאה ה-21, כותב ניו-יורק טיימס. הצמיחה וההכנסה של רוב המשפחות בארה"ב גדלו בצורה מאכזבת, ותוחלת החיים עלתה פחות מאשר בעשרות מדינות מפותחות אחרות. התרחבות הפערים הכלכליים היא סיבה מרכזית לנסיגה האמריקנית, וכיום נראה שהפנייה למדיניות השוק החופשי – כולל הפחתה חדה במיסוי העשירים – סייעה בעיקר לעשירונים העליונים ולא לכל המדינה.
בתגובה, דמוקרטים רבים פנו חזרה שמאלה בתחום הכלכלי, במיוחד בנוגע למיסוי העשירים. בשנה שעברה הבטיח ג'ו ביידן להעלות את מס ההכנסה, מס הירושה ומס ההשקעות על העשירים, כמו גם את מס החברות. כאשר ביידן נכנס לתפקידו, נראה היה שמפלגתו מאוחדת בכוונתה לבטל את הפחתות המס החדות; כל הסנאטורים מטעמה, כולל ג'ו מנחין, הצביעו ב-2017 נגד הרפורמה של דונלד טראמפ. סקרים הראו, כי 80% מהאמריקנים סבורים, כי העשירים והחברות אינם משלמים את חלקם ההולם במיסים.
אבל למרות שהדמוקרטים שולטים הן בבית הלבן והן בקונגרס, הם מתקשים להעלות את המיסים. הדמוקרטים בקונגרס מכווצים את העלאות המס שתכנן ביידן ועדיין לא הגיעו להסכמה מה צריך לכלול חוק המיסים הסופי. קרוב לוודאי שהוא יהיה דומה לזה של מנחין יותר מאשר לזה של ביידן. מדוע הם כה מתקשים בנושא שיש בו תמיכה ציבורית כה רבה? חלק מהפרוגרסיבים במפלגה טוענים, שהעשירים קנו בתרומותיהם סנאטורים כמו מנחין, אבל הטיימס סבור שזו אינה התשובה. הפרוגרסיבים עצמם, כמו ברני סנדרס ואליזבת וורן, נהנים מזרם יציב של תרומות. אם מנחין וקריסטן סינמה – המתנגדת המובילה להעלאת מיסים בסיעה בסנאט – יאמצו את עמדתו של ביידן, לא תהיה להם בעיה לגייס תרומות.
הסבר משכנע יותר הוא: מנחין וסינמה באמת חלוקים על ביידן. מנחין טורח להדגיש בכל הזדמנות, שהוא איננו ליברלי כמו רוב הדמוקרטים – והתנגדות להעלאת מיסים ניכרות אפיינה אותו לאורך כל הקריירה שלו. הוא וסינמה אוחזים בעמדה בה היו רוב הדמוקרטים לפני שני עשורים בלבד, כחלק ממה שמכונה "האגף העסקי" של המפלגה. הם חוסמים העלאות מיסים לא משום שהם מקבלים תרומות, אלא מקבלים תרומות משום שהם חוסמים העלאות מיסים.
נכון להיום, "האגף העסקי" של הדמוקרטים הצטמק ומייצג רק חלק קטן מנבחריה של המפלגה הדמוקרטית בוושינגטון. הקבוצה כוללת רק את מנחין, סינמה וקומץ צירים בבית הנבחרים. אבל היא אינה צריכה להיות גדולה כדי להיות בעלת השפעה מכרעת. הרוב של הדמוקרטים בבית הנבחרים כה צר (220 מול 212), עד שהמפלגה אינה יכולה להעביר חקיקה בלא הסכמה פה אחד. הדבר נכון עוד יותר בסנאט, שם כל 50 חבריה צריכים להסכים כדי שקאמלה האריס תכריע לטובת מפלגתם.
אם הדמוקרטים רוצים להעלות את המס על העשירים, וכך לממן את תוכניות הרווחה הנרחבות שלהם ושל ביידן, הדרך הברורה לעשות זאת היא לזכות ביותר מושבים בבחירות האמצע בנובמבר הבא. זה לא קל, כמובן. גם במחוזות שמרניים ומתונים של המדינה מסכימים רוב הבוחרים שיש להעלות את המיסים על העשירים, אבל חלוקים על הדמוקרטים בנושאים אחרים ולכן מצביעים בעד הרפובליקנים. והמחוקקים הרפובליקנים מאוחדים בהתנגדותם ההיסטורית הנחרצת להכבדת הנטל על העשירים.
