מדד המחירים לצרכן בארה"ב זינק ב-5.4% בחודש ספטמבר, לאחר עלייה של 5.3% באוגוסט – עלייה גבוהה מן הצפוי. בהשוואה לחודש אוגוסט, עלו המחירים בחודש הקודם ב-0.4%. שלוש הסיבות העיקריות לכך הן היצע דירות מוגבל, עלייה במחירי הדלק ומחסור במצרכים בשל תקלות בשרשרת האספקה אותן ממשיכה לגרום הקורונה.
האינפלציה המואצת מציבה אתגר קשה במיוחד בפני הבית הלבן והפדרל ריזרב, משום שהיא ממושכת ועמוקה מכפי שצפו תחילה. כעת צפויים לחצים על הממשל ועל הבנק המרכזי לפעול לריסונה בטרם תהפוך לתופעה קבועה, צופה ניו-יורק טיימס. הנשיא ג'ו ביידן אמר (יום ד', 13.10.21), כי ממשלו פועל כמיטב יכולתו לפתור את הבעיות בשרשרת האספקה, ובין היתר הורה להפעיל 24 שעות ביממה את נמל לוס אנג'לס כדי לשחרר את העומס בפריקת האוניות. הממשל גם המליץ בפני המדינות להאיץ את מתן הרשיונות לנהגי משאיות. חברות פרטיות גדולות בתחומי המסחר והשילוחים - ובהן וולמארט, פדקס ו-UPS - יאריכו את שעות העבודה, הוסיף ביידן.
העלייה החודשית במחירים אומנם מתונה מזו שבתחילת הקיץ (אז היא הגיעה ל-0.9%), אך היא עודנה גבוהה. התארכות קווי האספקה גורמת לעלייה במחירים של מוצרי יסוד כמו בשר, ביצים ודלק. גם שכר הדירה עולה, תופעה המדאיגה במיוחד את הכלכלנים בשל חלקו הגבוה של מרכיב הדיור במדד המחירים לצרכן. הוכחה נוספת לאינפלציה המהירה היא הודעתו של הביטוח הלאומי האמריקני, לפיה יגדיל השנה את הקצבאות ב-5.9% בשל ההצמדה למדד – ההעלאה הגבוהה ביותר מזה 40 שנה.
העלייה במחירים מהווה בעיה פוליטית משמעותית מבחינתו של ביידן, שכן הבוחרים עשויים להעניש את המפלגה הדמוקרטית בבחירות האמצע בשנה הבאה – וכך לשלול ממנו את הרוב בקונגרס ולשתק במידה רבה את ממשלו. היא גם מהווה בעיה כלכלית ל"פד", החייב להחליט באיזו מהירות להפסיק את הסיוע למשק שהוא מזרים מאז תחילת הקורונה. הזרמת הכסף היא גורם אינפלציוני, אך מיליוני אמריקנים טרם חזרו לעבודה ובמצב זה יש צורך בהמשך הסיוע. החוק מחייב את הבנק המרכזי לפעול הן ליציבות מחירים והן לתעסוקה מלאה.
ההתלבטות של הפדרל ריזרב
ה"פד" רוכש מדי חודש איגרות חוב ממשלתיות ב-120 מיליארד דולר ומותיר את הריבית על אפס, כדי להוזיל את המימון ולהזרים כסף למשק כדי להתמודד עם המיתון שיצרה הקורונה. מועצת הנגידים של הבנק המרכזי סבורה, כי המשק האמריקני התאושש השנה די הצורך, כך שניתן יהיה להקטין את הרכישות כבר בנובמבר או בדצמבר.
לעומת זאת, הבנק מעדיף להותיר את הריבית על אפס כדי לעודד יצירת משרות. אלא שהתגברות האינפלציה מסבכת תוכנית זו, שכן הכלי היחיד שבידי ה"פד" להיאבק בה הוא העלאת ריבית – כך שבמשק יהיה פחות כסף והמחירים יירדו. יעד האינפלציה של ה"פד" לאורך זמן הוא 2% בממוצע לשנה, כאשר מדיניותו מאפשרת חריגות קצרות טווח לשני הכיוונים – אך ההתפרצות הנוכחית גורמת לדאגה.
הטיימס מזכיר, כי האינפלציה החלה לעלות השנה כאשר מחירי הטיסות, המסעדות והאירוח עלו עם ההתאוששות מן הקורונה. תופעה זו הייתה צפויה כחלק מן היציאה מהמגיפה. אולם, כעת המחירים ממשיכים לעלות בשל הבעיות בשרשרת האספקה: מפעלים (בעיקר במזרח הרחוק) שוב מושבתים בשל התפרצות זן הדלתא, קווי הספנות פקוקים, בנמלים קיים מחסור בכוח אדם וביציאה מהם נוצרו צווארי בקבוק. כל אלו גורמים למחסור וממילא לעליית מחירים.
כרגע אין סימנים לכך שהגל האינפלציוני עומד לשכוך, אם כי ה"פד" עודנו סבור שמדובר בתופעה חולפת. החשש הוא, שקשיי האספקה יגרמו לצרכנים ולעסקים לפתח ציפיות לאינפלציה גבוהה יותר – והללו בדרך כלל מגשימות את עצמן. הצרכנים ממהרים לקנות כעת, בטרם המחירים יעלו, וכך יוצרים ביקוש המביא להתייקרויות. העובדים חוששים מעליית המחירים ודורשים העלאת שכר, המזרימה כסף נוסף למשק ומעודדת צריכה והתייקרויות. ואילו המעסיקים יגלגלו את העלאות השכר על כתפי הצרכנים, בדמות העלאת מחירי המוצרים והשירותים.