ישראל אינה ממהרת

יש 3 גורמים לחיזורו של נשיא טורקיה ארדואן אחרי ישראל: 1. ארדואן חושש מהשינויים הגיאופוליטיים בעולם. יש נשיא חדש בבית הלבן והוא מציג עמדה שונה כלפי ארדואן שמנסה להציג שינוי ומתינות בכך שהוא מביע נכונות לתקן יחסים עם ישראל ולפתוח שער לבית הלבן. 2. כשלון האחים המוסלמים שאיבדו את השלטון במצרים, בטוניסיה ובמרוקו מדליק נורה אדומה לארדואן, שמסתיימת באובדן שלטונו בבחירות בשנת 2023. לכן, ארדואן מראה סימנים שהוא השותף לשינוי. 3. ארדואן חושש מהידוק היחסים של ישראל עם יוון וקפריסין, הידוק שמתבטא בשיתוף פעולה בהעברות הגז הישראלי לאירופה דרך 2 המדינות, ובעיקר משיתוף הפעולה הצבאי. ארדואן מקווה ששיפור יחסיו עם ישראל יניאו את ישראל מהידוק היחסים עם 2 יריבותיו - יוון וקפריסין. ישראל אינה ממהרת להגיב ולהיענות בחיוב, כמו מצרים, שמתנה תנאים לשיפור יחסים עם טורקיה, כגון הדרישה לגרש את האחים המוסלמים מטורקיה ונסיגת הצבא הטורקי מלוב שרואה בכך איום על ביטחונה מכיוון מערב.

מדוע נפלו

במרוצת העשור האחרון ומאז פרוץ האביב הערבי, ניתנה לאחים המוסלמים ברחבי העולם הערבי הזדמנות פז לעלות לשלטון, אבל בכל זאת, הם ספגו מהלומות כואבות ושלטונם ירד לטמיון. בתחילה זה היה במצרים, המדינה בה ארגונם נוסד בשנת 1928 והתחזק במרוצת השנים. לפני כשמונה שנים עלו לשלטון, החזיקו מעמד כשנה ונפלו בבחירות וגם במעורבות צבאית על-ידי אסיסי, ראש המודיעין. נפילת האחים המוסלמים במצרים גררה את נפילתם לאחר ששלטו בלוב, אלג'יריה, טוניסיה ולאחרונה במרוקו. הם נפלו שם בצורה דראסטית מ-125 נציגים בפרלמנט ל-12 ואיבדו את השלטון. מה הן הסיבות לנפילתם? עלו לשלטון אבל נכשלו כשלון מחפיר בניהול המדינה על-ידי אפקט הדומינו. כשלונם במדינת האם מצרים השפיע לרעה על הארגונים בשאר מדינות ערב. כשלונם מוביל לשאלה מדוע ארגון החמאס אינו נופל וגם מתחזק לדעת גורמי המודיעין. הדעת נותנת שחמאס אינו נופל כי הוא שולט ביד של ברזל ברצועת עזה שאין בה כוח פוליטי שמסוגל לשנות. יש להוסיף לכך את העדר קיום בחירות דמוקרטיות.

אינפלציה של עורכי הדין

בוועידת המשפט העשירית הוצגו סרטים על תולדות המשפט בישראל מאז תקופת המנדט. נדהמתי לשמוע שעם קום המדינה היו בישראל 671 עורכי דין וזה כולל שופטים. כיום יש מעל ל-80 אלף בוגרים במשפט, נתון שנחשב לאחד השיאים בעולם. שאלתי עורכת דין וותיקה שהייתה בכנס, על משמעות התופעה, והיא ענתה: "אתה עיתונאי, אולי נשמע את דעתך"? אמרתי "אפשר וזה מעיד על כך שלעם ישראל יש הרבה בעיות". "זה העניין, אפשר להוסיף שהרבה בוגרים אינם עוסקים במקצוע המשפט, אלא במקצועות אחרים כגון: ניהול, כלכלה וגם פוליטיקה".

איזה אומה

דברי סגן נשיא איחוד האמירויות מושל דובאי, השיך מוחמד בן ראשיד על מצבם של הערבים בימינו: "אוכלוסיית עמי ערב מונה יותר מ-410 מיליון נפש. 57 מיליון מתוכם הם אנאלפאביתים, 13.5 מיליון ילדים ואינם הולכים לבתי ספר. 30 מיליון מתחת לקו העוני. כ-8 מיליון מתמסרים להם מדי שנה. בגלל השחיתות הפושה, הכלכלה הערבית הפסידה עד כה כטריליון דולר. 5 מדינות ערביות כלולות ברשימת 10 מדינות הכי מושחתות בעולם. הערבים מהווים 5 אחוזים מאוכלוסיית העולם, חלקם בפעילות הטרור - 4.5 אחוזים. 75 אחוזים מן הפליטים בכל העולם הם ערבים. 68 אחוזים מקורבנות המלחמות הם ערבים. בכל מדינות ערב מופקים 20 אלף ספרים מדי שנה. ברומניה יותר מזה. לערבים יש 2,900 המצאות. לקוריאה הדרומית 20,201. בין 2014 ל-2017 נוספו 14 מיליון פליטים ערבים. מספר הרוגי המלחמות הערבים - 14 מיליון. לצערנו, כל האסונות הנ"ל אינם משנים את המנטליות הערבית. עדיין שואלים בעולם הערבי האם אתה מוסלמי או נוצרי, סוני או שיעי? אנחנו אומה טובעת בתוך הבורות והציניות. זהו דבר נשיא איחוד האמירויות.

החומוס והקולוניאליזם הקולינרי

המחלוקת בין הפלשתינים לישראל על הזהות ההיסטורית של מאכל החומוס נמשכת ואפילו מגיעה לבמת הדיונים של האו"מ! האם החומוס הוא מאכל ישראלי או פלשתיני, או הוא "בעל זהות אחרת"? גם בין הערבים לבין עצמם יש ויכוח האם החומוס הוא מאכל סורי, לבנוני, ירדני או פלשתיני, אבל הוויכוח אינו לוהט. עד שנות החמישים של המאה הקודמת, הוצג החומוס בישראל כמאכל ערבי הראוי לאימוץ ולחיקוי בידי היהודים. השגשוג של המסעדות המזרחיות בבעלות יהודים ובעיקר בעשיית החומוס, מילאו תפקיד מרכזי בהפצת המאכל ובמיוחד כשבפועל ערבים במסעדות אלה הכינו את החומוס. האנתרופולוג סידני מינץ מתאר את החומוס: "מאכל טעים, מזין, בריא, ממלא, עשוי מגרעינים צמחים בלבד, המוני ונוח לייצור". חוקרים אחרים ביקשו לעשות פוליטיזציה של הפצת המאכל והציעו מונחים כמו הקולוניאליזם הקולינרי והכלת האחר". כמובן מונחים אלה התייחסו גם למאכלים אחרים כגון הסושי והבישולים הסיניים, ההודים, הפרסיים והצפון אפריקנים למיניהם. סוגיית החומוס נכללת במסגרת התהליכים החברתיים-כלכליים בין הפלשתינים לישראלים. השאלה היא: האם יש השפעה לסוגיית החומוס על התהליכים המדיניים בין שני הצדדים? לא נראה שיש השפעה חיובית. הטענה שהחומוס הוא מאכל פלשתיני שהיהודים גנבו וכאילו לא מספיק להם שגנבו את האדמה", טענה זו עדיין נשמעת מהדהדת. בנוסף, בין הערבים לבין עצמם יש ויכוח על שורשי החומוס, אם הוא מאכל סורי, לבנוני, ירדני או פלשתיני. אבל הוויכוח מתנהל ללא התלהמות כפי שזה בין הפלשתינים לישראלים. האמת היא, שהחומוס במקור הוא מאכל סורי כפי שזה בהרבה מאכלים אחרים, וסוריה מכונה במזרח המטבח של הערבים. בעידן האימפריה העות'מנית, מאכלים סוריים שבחלקם הגיעו מטורקיה עברו בקלות בין מדינות האימפריה העות'מנית. ולבסוף, נפוצה בישראל הגירסה "חומוס הכי טעים". אין דבר כזה. רוב סוגי המאכל טעימים וטיב הטעם תלוי בתוספות, לימון, שמן זית, טחינה חמצמצה וגם בצורת הבישול. עם אבקת סודה או בלי. גם סוג החומוס קובע. ידוע שהחומוס בישראל שגודל בכפר כמא הצ'רקסי טעים וגרגיריו גדולים והוא נמכר במחיר גבוה יותר. בתיאבון!!!