במאמר של עפר מדם-פרידמן (Inss) אודות הקהילה היהודית, הוא מציין כי ניתן להעריך שקבוצת ה"בלתי משויכים", המהווה כיום כשליש מהאוכלוסייה היהודית, תמשיך לגדול באופן יחסי אף שהיא מתאפיינת בשיעורי ילודה נמוכים ובשיעור גבוה של נישואים מעורבים. בבסיס ההערכה הזאת עומדים שני גורמים: הגורם הראשון הוא המגמה עליה הצביע סקר pew ולפיה המעברים בין הזרמים הדתיים בקרב "היהודים על-פי דת" הם בכיוון של יהדות פחות מסורתית. לכך מצטרפים השינויים ארוכי הטווח בזהותם של יהודי ארצות-הברית. אלה צפויים להוביל להמשך המעבר מהזרמים השונים אל קבוצת ה"בלתי משויכים" ולגידולה. הגורם השני הוא הרכב הגילים של קבוצת ה"בלתי משויכים". הגיל הממוצע של הקבוצה הזאת - 43, נמוך ביותר מ־10 שנים מהגיל הממוצע של הקונסרבטיבים ושל הרפורמים באוכלוסייה היהודית. אחת המשמעויות של המגמות שהוצגו בנוגע להפחתת שיעורם של הזרמים הרפורמי והקונסרבטיבי ובנוגע לגידול הצפוי בשיעורם של הזרם האורתודוקסי ושל קבוצת "הבלתי משויכים" היא הקטנת המכנה המשותף בין חברי הקהילה היהודית (הדגשה שלי. צ.ג).

היחס לישראל

ככלל, הרוב המכריע של יהודי אמריקה מזדהים עם ישראל, ליתר דיוק עם העם בישראל. אלא שגם כאן חל כרסום במידת הזיקה לישראל ולערכיה. ככה למשל רק 38% מכלל היהודים חושבים שישראל עושה מאמצים כנים לקראת שלום עם הפלשתינים. 12% חושבים שהפלשתינים לא עושים מספיק למען השלום. אך 44% מכלל היהודים בארה"ב סבורים כי הקמת התנחלויות בשטחי יהודה ושומרון פוגעת באינטרסים הביטחוניים של ישראל. מחקר של סטיוון כהן וארי קליין (ספרינגר 2010) מלמד שככל שיורד הגיל ככה גם יורדת ההזדהות עם ישראל. בשעה שבקרב גילאי 65+ 80% מזדהים עם ישראל הרי בקרב גילאי 35 ומטה רק 42% אחוזים חשים ככה. לכך צריך להוסיף את היהודים יוצאי ישראל שלגביהם פורסמו נתונים לשנת 2018. לפי הסקר של עוזי רבהון וסטיוון כהן לרגל יום המהגר הבינלאומי, נכון לשנת 2018 בין 561,000 ל-599,000 ישראלים חיים בחו"ל למעלה משנה. נתון זה אינו כולל את ילדיהם. מתוך מספר זה, בין 300 ל-350 אלף חיים בארה"ב. אומדנים לא רשמיים מדברים על יותר מחצי מיליון ישראלים שחיים בארה"ב. זאת גם ההערכה שלי. ככה או אחרת אלה ללא ספק יש להם זיקה חזקה לישראל. המדינה בה חיים מספר הישראלים הגבוה ביותר היא ניו-יורק, ואחריה במקום השני נמצאת קליפורניה. במקום השלישי - פלורידה, ובמקום הרביעי ניו ג'רזי. לפי סקר זה ישראלים החיים בארה"ב נוטים לשמור על כשרות, לקיים מסורות חג, ולהתרועע עם ישראלים אחרים יותר מאשר רוב היהודים האמריקנים.

תשקיף לא מעודד

החוקר סטיוון כהן, שאותו הזכרתי, מסכם ככה את היחסים בין הקהילה היהודית בארה"ב לבין ישראל". בשעה שרוב יהודי ארה"ב עשויים לחוש מחויבות רבה כלפי ישראל, הקשר של רבים מהם לישראל הוא מלאכותי ושביר. בשעה שרוב יהודי אמריקה הם פרו ישראלים, מעטים מהם הם ציונים לפי התפיסה הישראלית. ליהודי אמריקה הפרו ישראליות היא פוליטית. היא לא תרבותית ורוחנית. בשעה שרוב יהודי אמריקה מסכימים שיש לתמוך בישראל, הם חלוקים לגבי מדיניותה של ישראל". אשר לעתיד הקרוב יש לדעתו שתי דעות. אחת היא שהתמיכה בישראל תפחת והשנייה היא שתהיה יציבה. הוא תולה זאת בנסיבות השונות ובהיבטים שונים של המחקר שלו שלא נעסוק בו כאן בשל היותו רחב יריעה. עם זאת הרושם הכללי, והוא גם בא לידי ביטוי אצל סטיוון כהן, שתור הזהב ביחסי הקהילה היהודית לישראל לאחר מלחמת ששת הימים, קרוב לוודאי שלא ישוב עוד. סקירה זאת, גם אם היא מזערית אינה כוללת לא את נושא האנטישמיות, לרבות קולות אנטי ישראלים בקמפוסים האקדמיים בארה"ב. בסוגיה זאת אני מפנה את הקוראים למאמרים שפורסמו באחרונה על-ידי מכון למחקרי ביטחון לאומי. היא גם לא כוללת את תנועת החרם נגד ישראל ה-בּי דיִ אֶס. דומני כי החוקרים אינם מייחסים חשיבות רבה לתנועה הזאת וצעירים יהודיים רבים לא יודעים כלל על קיומה. יתרה מזאת אותה קבוצה פרו פלשתינית קטנה בקונגרס, רובה דמוקרטים, אינה זקוקה לתנועת הבי.די.אס. במתן ביטוי להשקפותיה. לדעתי המערכה הכבדה שניהלה ממשלת נתניהו נגד תנועה קיקיונית זאת הוסיפה לה פרסום שהיא זקוקה לו. אין לה משקל משמעותי בארה"ב בכלל ובקרב הקהילה היהודית בפרט. ואני מתייחס לתנועה הזאת ולא ליחס של הציבור האמריקני לישראל ולהיבטים שונים של מדיניותה.

ישראל בצד הנותן

דומני כי במשרד התפוצות בראשות של השר נחמן שי מכירים היטב את המצב של יחסי יהודי אמריקה לישראל. ד"ר נחמן שי עצמו הוא בקיא בנושא ולא מכבר אף שימש מרצה אורח באחת מאוניברסיטאות היוקרה בארה"ב. הדגש, כמתבקש הוא לגבי הדור הצעיר. אחד הפרויקטים הוא חיזוק תוכנית "מוזאיק". פרויקט מוזאיק מתמקד בחינוך הבלתי פורמלי בעולם היהודי לנוער וצעירים, מגילאי 13-12 דרך התיכון, הקמפוסים ועד גילאי 30 שבהם מקימים משפחה ומעצבים את דרך החיים והחינוך של דור ההמשך, הפרויקט שם דגש מיוחד על קמפוסים בארה"ב. כמו"כ מדובר ביצירת תכנים לקמפוסים ותנועת התנדבות יהודית צעירה "שליחות של שלום" Shalom Corps. בדומה ל Peace Corps האמריקני. זאת בהמשך לפעילות בקמפוסים. יש כאן מבט חשוב ביותר בראיית הדברים מן הצד היהודי. ערך הנתינה וההתנדבות הוא יסוד מהותי בעולם היהודי, "שלום קור" נוצר כדי לרכז מספר הולך וגדל של צעירים יהודים המחפשים הזדמנויות לתיקון עולם ויוצאים למסעות במדינות עולם שלישי לסייע בפיתוח ערים ואזורי משבר תחת מסגרות שונות, לא יהודיות, לתקופות של כמה שבועות עד שנה. "שלום קור" מייצר אלטרנטיבה יהודית עם זיקה חזקה לישראל ולפן של חסד ונתינה. מיזם אחר הוא United - לחינוך יהודי והוא מיועד לכול הקהילות. פרויקט "יונייטד" עובד עם תשתית של מאות בתי ספר יהודיים ברחבי העולם, בעיקר באירופה, דרום אפריקה ודרום אמריקה, ואחראי על יצירת מערך חינוכי וכתיבת תוכנית אסטרטגית לפיתוח לימודי יהדות בבתי הספר הכולל: ציונות, יהדות, השפה העברית והיסטוריה של עם ישראל. כמו-כן התוכנית נועדה לספק רשת פעילות ותמיכה למורים ומחנכים בעולם היהודי על-ידי קיום כנסים שנתיים בישראל, פיתוח שיח בין המורים והמנהלית בתפוצות לעמיתיהם בישראל. לשנת 2020 מתוכננת השקת האגף ליהדות מתחדשת.

המכנה המשותף לכל המיזמים האלה הוא שהפעם מדינת ישראל מחזירה חוב של עשרות שנים שבהן היא זאת שהייתה בצד המקבל ואילו יהדות הפזורה בראש וראשונה בארה"ב הייתה בצד הנותן. בוודאי שהערך המוסף אמור להיות זיקה חזקה יותר לישראל. זאת שאיפה ראויה ללא ספק אבל היא תתגשם אם בצד כל אלה, שהם צעדים מבורכים, יבואו מעשים של ישראל ובראש וראשונה בתום הערכי והאוניברסאלי היהודי על כל הכרוך בכך, ביחסים בינינו לבין עצמנו בחברה דמוקרטית ובאלה עם שכנינו. עצם קיום המדינה היהודית היא עובדה קיימת ולא אתוס לדור הצעיר ביהדות אמריקה. קיום מדינה יהודית בעלת ערכים הומניסטיים מדברת אליהם. כמו גם העובדה שמדינת ישראל קמה על עיי השואה היא בתודעה שלהם כמו של הוריהם וזקניהם. אבל קיום לקחיה האנושיים על כל המשתמע מזה - זהו מסר שהם מבינים. זאת השפה שמדברת אל הדור היהודי הצעיר בארה"ב ובעולם. הם העתיד של היחסים בין ישראל והפזורה.