קצין המשטרה הבכיר סנ"צ ניסו גואטה, מואשם בתקיפת מפגין וצלם עיתונות במחאת בלפור. לו אני השופט אלו היו דברי הסיכום שלי:
"זכות ההפגנה הינה זכות יסוד במדינה דמוקרטית, תפקידה של המשטרה בעת המחאה הינו להגן על הסדר הציבורי מחד ולאפשר את זכות המחאה הלגיטימית במלואה מאידך. בימים של שגרה לא הייתי נזקק לנאומים ולהררי מילים בכתיבת פסק הדין. שורה אחת קצרה ומזוקקת הייתה מספיקה: "הנאשם יפצה את קורבנותיו וירצה שישה חודשי עבודות למען הציבור".
אך הימים בהם התקיימה העבירה אינם ימים של שגרה. אלו היו ימים של חרון אף וזעם, ימים בהם מדי יום ולאורך שעות הלילה התקיימו מחאות מול בית ראש הממשלה, המחאות לעיתים חרגו מהאישורים שהתקבלו בגינן ואף היו מהן מחאות שהתקיימו ללא קבלת אישור ממשטרת ישראל הגורם המוסמך.
ההגנה על המוחים, כמו על כלל אזרחי מדינת ישראל, דרשה סדר כוחות רב, מיומן ומקצועי בהתנהלות מול אזרחים. המשטרה גייסה אלפי שוטרים ממחוזות אחרים כדי לאפשר במשך למעלה משנה, ערב ערב, מחאות כמצופה במדינה דמוקרטית. מהחומר הרב המצוי בידי המשטרה, ודי היה אפשר להסתפק בחומר ששודר בערוצי הטלוויזיה והרשתות החברתיות, אפשר היה לחוש את עוצמת הזעם, התסכול והכאב, של המוחים, כמו של המפגינים.
המשטרה אשר תפקידה להגן על כלל אזרחי המדינה הפכה לסדין אדום על-ידי חלק מהמפגינים אשר האשימו אותה כמשטרה פוליטית, זרועו הארוכה של השלטון ומי שמבצעת את תפקידה עבור ראש הממשלה אשר על ביתו צרו בכל מוצאי שבת. יש מהם שפעלו באופן אלים מילולית ופיזית במקרים מסוימים מול המשטרה. יש מהם שצילמו מטווח אפס שוטרים וקצינים והפיצו ברשתות החברתיות עם שמות מלאים והשתלחויות קשות.
על-מנת לתאר את האווירה באותם ימי הזעם, אדגיש אירוע נקודתי אשר בעיניי מאפיין את החשיבה הארגונית-תקשורתית של מארגני המאבק להפלת ראש ממשלת ישראל. מספר אימהות הקימו 'קבוצות מגן', כך הן כינו את עצמן, לא פחות, מפני משטרת ישראל, עם אפודים זוהרים ובעיקר עם מצלמות אישיות המתארות לעיתים את מספר השערות שיש בנחיריו של שוטר או קצין משטרה.
הימים הקשים הללו הם חלק מהמציאות הדמוקרטית והן זכות בסיסית של כל אזרח למחות, אלא שבמחאה הזו, אשר נוהלה על-ידי קצינים בכירים לשעבר בצבא, מפקדי סיירות ופסיכולוגים מיחידות העילית הייתה זרוע ביצועית נוספת ומשמעותית, זרוע אשר הכריעה את המאבק, הדהוד מיוחד אשר טרם היה כמותו במדינת ישראל הצעירה, כמעט לכל שלושה מפגינים התלווה כתב חדשות, פרשן, מעודד בעל מיקרופון, מהדורות מיוחדות שנמשכו אל תוך הלילה גם אם במקום היו חמש מאות בני אדם.
אל מול המכונה המשומנת, היעילה, המחובקת על-ידי מעצבי הדעה המשפיעים ועוזריהם, אל מול קבוצות שכירי הפגנה אשר בחלקם מומנו על-ידי גורמים עלומים אשר עד לכתיבת שורות אלה אין יודע מיהם, עמדה משטרת ישראל, דלת האמצעים, עם חוסר גבוה בכוח אדם, קצינים ושוטרים מוקעים בכל יום עם תמונות ברשתות החברתיות, מושמצים ומאוימים לעיתים קרובות מידי. עמדה משטרה אשר נוטרלה מבעיות בוערות אחרות לה נזקק האזרח הפשוט והתמסרה כל כולה להגן על המוחים ולהגן מפני המוחים, לשמור על הסדר הציבורי הראוי.
כאמור, לית מאן דפליג כי הנאשם סנ"צ ניסו גואטה נהג באלימות מיותרת נגד מפגין אשר ביקש לממש את זכותו ולמחות כדין, על שלא הצליח לשלוט בכעסיו, בתסכולו. אינני מקבל את טענתו כי הדף את המפגין בשל חששו להידבק בקורונה. עיניי הרואות ואוזניי השומעות את ניבולי הפה הקשים נגד סנ"צ ניסו ושוטריו, אוזניי השומעות את האיומים הנלוזים לבוא עימו חשבון בשל היותו קצין פוליטי כהאשמתם חסרת הבסיס, עיניי ראו את ההקנטות החוזרות ונשנות, את ההטרדות מטווח אפס, את הבל הפה המלהג דברי שטנה על השוטרים.
כפוף לצו איסור פרסום ואל מול החומר אשר הוצג לעיניי בלבד, אני מבקש להדגיש עוד כי ביום המדובר מנעו זרועות הביטחון לסוגיהם השונים מתקפה חמורה מאין כמותה על ראש הממשלה ובני ביתו בבקשם לחדור אל תוך הבית, אירוע שסופו מי ישורנו. על-פי עדויות קציני משטרה בכירים, הרי שהאווירה בשטח הייתה לא פחות של תחושת מלחמה מול אויב. חלק מהמפגינים באופן מתוכנן ביקשו להבקיע דרך ולחדור אל בית ראש הממשלה ממש כמו באירועי גבעת הקפיטול. אירוע חמור זה אשר נחשף בזמן אמת ושודר בערוץ טלוויזיה מרכזי, לא הודהד ואף גומד, שונמך וצוצמצם על-ידי הזרוע הארוכה של המפגינים בערוצי התקשורת השונים. אירוע אשר להוותי עד היום יש מי שממעיטים בערכו ובחומרתו הממשית לדמוקרטיה.
סנ"צ ניסו גואטה, קצין המבצעים של מרחב ציון, הוא איש שומר חוק אשר בצוק העיתים מעד ונהג באלימות כנגד מפגין וצלם עיתונות, על-כן פטור בלא כלום אי-אפשי ועל כן החלטתי לגזור על סנ"צ ניסו גואטה קנס על-סך 1 שקל וכן 50 שעות התנדבות בפנימייה לנוער קצה. כמו-כן אני מאחל לסנ"צ ניסו כי אירוע זה לא ימנע את המשך קידומו.
