בעוד ארה"ב ואירן מתכוננות לחידוש שיחות הגרעין, ההנהגה בטהרן מכשירה את הקרקע למדיניות חוץ אסרטיבית. אירן מאמינה שארה"ב התנהגה כלפיה בבוז ומתמקדת ביצירת מינוף כלכלי וצבאי נגד וושינגטון – כותב פרופ' מוחמד טבאר מאוניברסיטת טקסס ב-Foreign Affairs. למרות שממשלו החדש של הנשיא איברהים ראיסי מוכן לנהל מו"מ על הסכם הגרעין, אין מדובר באבן יסוד במדיניות החוץ שלו. מדיניות הגרעין של אירן מבוססת על שני עקרונות: יכולת תגובה מהירה אם ארה"ב תתקוף אותה, והתמקדות בכלכלת אסיה כתחליף למשקי המערב.
בעוד תוכנית הגרעין של אירן מתקרבת לנקודת האל-חזור, נשמעים בוושינגטון קולות הקוראים לעבור ל"תוכנית ב'" של עיצומים כלכליים ואיומים צבאיים, אם טהרן תסרב לציית להסכם מ-2015. ראיסי כבר ניצב בפני בעיות כלכליות קשות, עד כדי אפשרות של סכנה ממשית למשטר, ומטרתם של צעדים אלו תהיה לדחוף אותו בחזרה להסכם.
קרוב לוודאי שאירן לא תיכנע ללחצים כאלה, סבור טבאר. מנהיגיה השמרנים מעולם לא התרשמו מהיתרונות הכלכליים של ההסכם, וכעת פועלים לבנות משק חסין עיצומים באמצעות חיזוק התעשיה המקומית וחיפוש קשרים עם המעצמות העולות באסיה. ראיסי משוכנע שארה"ב רוצה לרסן את ארצו אפילו אם זו תחזור להסכם, ולכן הוא מתמקד בהגדלת המינוף הכלכלי והצבאי שלה במטרה להגן עליה ממה שנראה בעיניו כאיום חיצוני.
אירן חושבת שההסכם אינו מאוזן
אירן סבורה שהסכם הגרעין אינו מאוזן: יש בו מגבלות ברורות על תוכנית הגרעין שלה, אבל אין תמורות כלכליות ברורות; היא צפויה לעיצומים אם תפר את ההסכם, אבל אין ענישה דומה לאי-כיבודו בידי הצד השני (כפי שעשתה ארה"ב כאשר פרשה ממנו). כתוצאה מכך, אירן חוששת שהיא תאבד את המינוף הגרעיני שלה מבלי ליהנות מהתמורה המובטחת אם תציית להסכם במלואו.
בשנת 2015 היא מילאה את התחייבותה והוציאה לחו"ל 98% מהאורניום המועשר שלה, אבל חברות זרות המשיכו להימנע מלהשקיע בה. כעת היא ניצבת שוב בפני מצב דומה: טהרן חוששת שחזרתה להסכם רק תוביל ללחצים נוספים עליה. פקידים אמריקנים אומרים שהם מוכנים לדון בחששות אלו, אבל אינם יכולים להתחייב שארה"ב לא תפרוש שוב מן ההסכם אחרי כהונתו של ג'ו ביידן. בריטניה, צרפת וגרמניה ניסו לשכך את חששותיה של אירן כאשר שבו והתייצבו בסוף אוקטובר מאחורי ההסכם.
השליח האמריקני לאירן, רוברט מאלי, הביע נכונות להסיר במהירות את העיצומים "שאינם עולים בקנה אחד עם ההסכם" בתמורה לציות להסכם הגרעין. פקידים אירנים טוענים שאלה דיבורים ריקים ותוהים כיצד ממשל ביידן יחליט אלו עיצומים להסיר, שכן ממשל טראמפ הסביר רבים מהם כנובעים ממדיניות אירן בתחום זכויות האדם ומתמיכתה בפעולות טרור מחוץ לגבולותיה.
לפיכך, מסביר טבאר, העיקרון הראשון במדיניות החוץ של ראיסי הוא למנוע מארה"ב להפר שוב את ההסכם ולמנוע חזרה על הזעזוע הכלכלי שדרדר מיליוני אירנים לעוני. טהרן מאותתת על נכונותה לגמול על כל צעד כלפיה, וכך למשל היא הפחיתה את שיתוף הפעולה עם הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה גרעינית לאחר שהארגון סירב לגנות את חיסולו של מדען גרעין אירני ואת המתקפות על תשתיותיה המיוחסות לישראל.
אירן גם ממוקדת בחיזוק בני בריתה ולקוחותיה במזרח התיכון. שלושה חודשים לפני חיסולו התגאה מפקד כוחות קודס, קאסם סולימאני, ביצירת שישה צבאות במזרח התיכון. הכוונה לחיזבאללה בלבנון, החמאס והג'יהאד האיסלאמי בעזה, החות'ים בתימן, הכוחות הפרו-אירניים בסוריה והכוחות העממיים בעירק.
ליצור יכולת עמידה כלכלית
עיקרון שני של ממשל ראיסי הוא שלא להיות תלוי ברווחים הכלכליים מהסכם הגרעין ולעקוף את תוצאות העיצומים, על-ידי הידוק הקשרים עם רוסיה, סין ושכנותיה של אירן. לדברי הממשלה החדשה, 40% מפעולותיה בתחום החוץ מופנות לדיפלומטיה כלכלית וסיוע חוץ. לדעת אירן, מי שאינם בעלי בריתה של ארה"ב הם שותפי סחר אמינים יותר מבחינתה. הממשל גם מגביר את יכולת הייצור של המפעלים המקומיים, כולל לאפשרות שחזרה להסכם תביא לזרימה של חברות זרות; הממשל מעדיף שהמפעלים האירניים יוכלו לספק בעצמם מוצרי צריכה ברמה גבוהה.
במקביל, מנסה אירן להרחיב את השפעתה הכלכלית במזרח התיכון. היא שלחה ללבנון מוצרי דלק לשם חלוקה באמצעות חיזבללה, בתגובה למשבר הכלכלי הקשה במדינה זו, והציעה להקים בה שתי תחנות כוח בתוך 18 חודשים. אירן גם מנסה להבטיח לעצמה נתח בעבודות השיקום של סוריה לאחר מלחמת האזרחים. לא ברור כמה אירן תוכל להרוויח מן הקשרים עם מדינות המצויות בבעיות כלכליות ופיננסיות משל עצמן, ומדינות אלו יהיו חשופות לעיצומים אמריקניים אם יעשו עסקים איתה. עם זאת, מטרתה ארוכת הטווח היא ליצור אזור כלכלי שיוכל להתנגד ללוחמה הכלכלית האמריקנית.
האסטרטגיה של ממשל ראיסי מבוססת על תפיסת העולם הקיימת מאז המהפכה ב-1979: הגודל, ההיסטוריה, המיצוב הגיאו-פוליטי והמשאבים הכלכליים הופכים את אירן בצורה טבעית להגמונית באזור ולאיום אפשר על בעלות בריתה של ארה"ב במזרח התיכון. לכן ארה"ב נחושה להותיר את אירן תחת לחץ כלכלי וצבאי, וגם אם יהיה הסכם גרעין – היא תמצא דרכים אחרות להחליש את אירן ולבודד אותה.
פקידים אירנים סבורים, שנכונותה של ארה"ב לחזור לשיחות הגרעין היא צעד טקטי, שמטרתו האמיתית איננה לפתור את הבעיות, אלא להוציא מאירן ויתורים ללא תמורה – כפי שלשיטתם כבר אירע מספר פעמים בעבר ביחסיה עם ארה"ב. כתוצאה מכך, ממשל ראיסי סבור שהסכם חדש יוביל לעלייה ניכרת בלחצים האמריקניים על אירן, כאמור – בלא שתהיה תקבל תמורה של ממש מהסרת העיצומים.
פקידים אירנים טוענים שהם מוכנים לדון עם ארה"ב גם בנושאים אחרים, אבל רק בזה אחר זה ולא בכולם יחדיו – אך לדעתם ארה"ב אינה מוכנה לשום הסכם שיחזק את אירן. האסטרטגיה של אירן היא להתנגד להשפעה האמריקנית בכל מקום, ולהגיב על הסלמה בהסלמה. גם אם אירן מוכנה לחדש את המו"מ, גישה זו מכשירה את הקרקע לכל האפשרויות – כולל עימות עם ארה"ב, מסיים טבאר.
