|
|
|
|
כולנו ביחד - מכל העולם - תומכים בישראל, מדינת הלאום היהודי [צילום: ארי בוסל]
|
|
|
תמיכה מלאה
ישנן סיבות רבות לתמיכת הנוצרים בנו - היהודים ומדינת ישראל - ואמנם תמיד ראוי לקיים את "כבדהו וחשדהו", אך בימינו אלו אנחנו זקוקים לכל ידיד המתייצב לצדנו (כה מעטים הם), וצריך לשמור מכל משמר על כל הושטת יד כזו. כיוון שכה מעטים תומכים בנו, תמיכה מוחלטת, בלתי מסויגת ובלתי מותנת-בדבר, ההרגשה נהדרת. מכל עבר אנחנו שומעים "ציונים ארורים, כובשים אכזריים, הנאצים החדשים, אימפריאליסטים, קולוניאליסטים, משטר אפרטהייד, מתנחלים, הכיבוש משחית", והנה פה ושם מתייצבים חברים של אמת, לעיתים בסכנה מוחשית להם עצמם, ואומרים: "אנחנו ידידי ישראל ואוהביה. אם אתם רוצים להתעסק עם ישראל, תצטרכו קודם כל לעבור דרכנו".
בירושלים הבירה יעלה מישהו את השם "בירת ישראל" על דל שפתותיו, ויתחיל דיון מעמיק: "שלנו - לא שלנו, אזור כבוש, עיר שניתנת לחלוקה, מזרח ירושלים של הערבים, וכו׳". בכנסיה אבנגליסטית יוזכר השם "ירושלים", ואלפי מאמינים לא יתעצלו, יקומו על רגליהם, יניפו ידיהם אל עבר השמיים ויכריזו בתודת-אמת ובהוקרת-תמיד: "ירושלים, הללו-יה!". פלא אם ככה שדיפלומטים ופוליטיקאים ישראלים מחזרים אל פתחי כל ארגון וכנסיה נוצרים? הם מרגישים שם חשובים, רצויים ואהובים, והם יקבלו תמיכה מלאה, ללא כל תמורה מצידם.
בשנים האחרונות נהיה מאוד פופולרי להיות בקשר עם הנוצרים - אך האם באמת מתכוונים לכך מעבר לתועלת אישית, נקודתית? מסתבר שמדינת ישראל לא מתייחסת אל הנוצרים ברצינות המתאימה. סנונית אחת ראשונה, יחידה, הגיעה, כאמור, לפני שבע שנים בדמות ניצן חן, ראש לשכת העיתונות הממשלתית. בעוד שראש הממשלה לשעבר בנימין נתניהו נהנה מהקשר ההדוק והתמיכה האדירה של הנוצרים, הוא סרב למנות נציג רשמי של מדינת ישראל - שליח, שגריר-מיוחד של כלל ישראל - לעולם הנוצרי.
|
|
|
|
|
יצחק (בוג'י) הרצוג, כנס תקשורת נוצרית מספר חמש [צילום: ארי בוסל]
|
|
|
בה בעת שמינוי רשמי בושש לבוא, ניצן חן הפך מבלי משים בדיוק לנקודת הקשר הרשמית לעולם הנוצרי כולו. וזו התורה על רגל אחת: ניצן פנה לנציגים מובילים של תקשורת נוצרית, ודרכם למיליונים ולעשרות מיליונים - מקוריאה דרך ארה"ב ליבשת אפריקה, יבשת אוסטרליה, יבשת אמריקה הצפונית והדרומית, ונראה שלא פסח על אזור אחד בעולם כולו.
גישה ישראלית טיפוסית
ביום שבו משרד החוץ, משרד התיירות, המשרד לעניינים אסטרטגים כמו גם כל שאר המשרדים הממשלתיים ישתפו פעולה (המשיח כנראה יגיע לפני כן) וישקיעו (מלשון מאמץ והתמדה) בקשר עם הנוצרים, אז ורק אז ירגישו הנוצרים באמת ובתמים שמדינת ישראל מתייחסת אליהם ברצינות. כנס אחת לשנה אינו מספיק. הבאים נפגשים עם הנשיא, ראש הממשלה, ראשי מפלגות ודמויות בולטות, אך הדוברים עד מהרה שוכחים את האורחים. כשהם יגיעו לאותן הארצות הם לא יצרו קשר. גם בשוטף הם לא שומרים על קשר. היה טוב להפגש וגם נעים עד מאוד (וחלקם אף קיבל צ׳קים לא מבוטלים - ממשיים או במטבע פוליטית - עבור "הזכות" שהם יפגשו עם הנוצרים), אך אנחנו ממשיכים בחיינו ואתם בחייכם. גישה ישראלית טיפוסית, כאילו העולם חייב לנו דבר. האם מצב זה דומה לנישואים מוצלחים? כמובן שלא.
מדינת ישראל זקוקה לנוצרים ומנצלת אותם עד תום. תיירות של מיליונים מדי שנה. מאות מיליונים בתמיכה כספית. תמיכה פוליטית בלתי מסויגת בחו"ל. בשעת צרה וצוקה, הנוצרים הם היחידים המתייצבים לצדנו (הם יוצאים להפגין כשהישראלים לא עושים זאת, הם מפיצים את האמת, כשאנחנו עסוקים ומפולגים, הם מגיעים ארצה כשאנחנו מדירים את רגלינו). אך בשוטף, אנחנו שוכחים אותם.
|
|
|
|
|
ניצן חן, מנהל לשכת העתונות הממשלתית ויוזם הכנס [צילום: ארי בוסל]
|
|
|
אותו קו קטנטן המחבר בין העולם היהודי לבין העולם הנוצרי (במונח "ג׳ודאו-קרישצ׳יאן") הוא חד כיווני ביותר - מהנוצרים אלינו בלבד. כאמור, נישואים יתפרקו עד מהרה כשזה המצב, אך למזלנו הנוצרים לא מתנים את אהבתם בדבר - אהבה של אמת היא זו, וכך אנחנו יוצאים נשכרים מן ההפקר.
יצא לו ניצן חן ושינה את פני הדברים. אך כנס פעם בשנה אינו מספיק, ומדינת ישראל חייבת לפעול, כי הקשר עם הנוצרים קריטי עבורנו, מבחינה קיומית. בינתיים, הכל דיבורים, אך לאט-לאט משתנים פני הדברים, וככל שהאנטישמיות תגבר, וככל שאנחנו נסבול יותר, נסתכל לכל עבר ("מאין יבוא עזרנו") ונבין שמה שלקחנו כמובן מאליו דורש גם הוא מזון ומים וקצת אהבה, כי זו דרך הטבע.
|
|
