|
ב-1 במאי שיגר ראש המפקדה הארצית של ארגון ה"הגנה", ישראל גלילי, לראש המחלקה המדינית של הסוכנות היהודית, משה שרת, בניו-יורק מברק מודאג על הנעשה בגבול הצפון. שרת שלח מייד מברק-תלונה לנשיא התורן של מועצת הביטחון של האו"ם, נציג צרפת אלכסנדר פארודי: כוחות סוריים ולבנוניים פלשו לצפון ארץ-ישראל וכוחות המגן היהודיים לוחמים נגד הפולשים. אם מועצת הביטחון לא תמנע מייד את הפלישה, תתרחב המלחמה. 1 למחרת ב-2 במאי התפרסם בעיתון הצרפתי "פיפל" שתשעת אלפים ערבים עם תותחים וטנקים פלשו לגליל העליון. 2
במברק ששלח לשרת ב-5 במאי ניתח ראש המדור הערבי בסוכנות היהודית, אליהו ששון, את המטרות שמתכוונת ממשלת סוריה להשיג בפלישה: "ראשית, לצאת ידי חובה כלפי לחץ דעת הקהל בארצה; שנית, למשוך כוחות יהודיים לצפון ולהחליש את הלחץ היהודי הצבאי במקומות אחרים בארץ; 3 שלישית, להוכיח לעבר-הירדן בפועל, בזמן ביקורו של ג'מיל מרדם 4 אצל המלך עבדאללה, כי סוריה חזקה מבחינה צבאית ויכולה לקבל עליה כיבוש חלק מארץ-ישראל; רביעית, לאפשר למופתי 5 לא להיות כולו תלוי בעבר-הירדן ולעודדו לעמוד על דרישותיו בדבר הקמת מדינה ערבית בכל ארץ-ישראל לאחר שחרורה; חמישית, להכביד על האמריקנים והאומות המאוחדות ולהביאם לידי בקשת הבריטים לדחות את יציאתם מהארץ; שישית, לזרז את מועצת הביטחון לנקוט אמצעים לבצע את תנאי שביתת הנשק". ששון הביע את דעתו שרוב מדינות ערב, למעט עבר-הירדן ועירק, "מעוניינות בשביתת-נשק בארץ-ישראל, מפני ששביתת-נשק תדחה את הקמת המדינה היהודית, את סיפוח הגדה המערבית לעבר-הירדן ואת מימון כוונתה של עירק להבטיח לעצמה בארץ-ישראל מוצא אל הים התיכון. מדינות ערב גם חוששות מעימות צבאי בין צבאותיהן ובין כוחות ה'הגנה'.
"בינתיים הפלישה הסורית הסדירה נמשכת", דיווח ששון לשרת. "היא נוקטת תכסיס של פגע וברח, ומתנהלת בעיקרה על-ידי כוחות משוריינים, כדי לחסוך לפולשים אבדות באדם ולאפשר להם לחזור במהירות לבסיסיהם, בגבול הסורי או הלבנוני, וכן לאפשר עוד שני דברים: א. לממשלה הסורית להכחיש את הדבר בשעת הצורך; ב. לכוחות הפולשים לבחון את הביצורים היהודיים ואת כוח התנגדותם לקראת הפלישה הרשמית, שתבוצע כנראה בעוד כמה ימים אם לא יתרחש משהו בלייק-סקסס 6 שימנע זאת, ואם לא תחזורנה בהן עירק ועבר-הירדן מהחלטתן לפלוש, במחצית מאי, לארץ-ישראל". 7
על סמך המברק הזה ומברקים אחרים שקיבל מארץ-ישראל כתב שרת שוב, ב-5 במאי, לנשיא מועצת הביטחון ותיאר את האירועים באצבע-הגליל: ב-4 במאי שוב חדרו לארץ-ישראל כוחות סדירים לבנוניים והתקרבו לרמות-נפתלי, ו"התקפות פגע וברח אלה נועדו לבחון את יכולת העמידה של היהודים לקראת הפלישה הגדולה הצפויה". ושוב ביקש משה שרת שמועצת הביטחון תדון בנושא זה. 8
|
|
כבר ב-1 במאי הודיע שר החוץ האמריקני ג'ורג' מרשל לקונסול האמריקני בירושלים, תומאס ואסון, שמועצת הביטחון תתכנס ב-3 במאי ותדון בפניית משה שרת לפארודי. מרשל ביקש מהקונסול פרטים על הפלישה, והביע סברה שאולי הסוכנות היהודית פנתה למועצת הביטחון "כדי להטות את תשומת-הלב מהפעילות הצבאית של ה'הגנה' והארגונים הצבאיים היהודיים האחרים". 9 עוד דיווחים ביקש מרשל מנציגי ארצות-הברית בביירות, בדמשק, בג'דה שבערב הסעודית, בבגדד, בקהיר ובלונדון. 10
אחרי יומיים ענה ואסון למרשל: "לדברי מפקד הצבא הבריטי בארץ-ישראל, 11 לא הייתה פלישה. מטוסים בריטיים שטסו אתמול בשמי הגליל העליון גילו רק שלושה מטוסים של ה'הגנה', בשדה-התעופה שבמחניים. אומנם שבעת אלפים חיילי 'צבא ההצלה' עברו את הגבול, ונראה שבארץ-ישראל חונים עשרת אלפים חיילים של צבא זה, שממשלות מדינות ערב אימנו וציידו אותם. השלטון הבריטי בארץ-ישראל אינו מתַפקד. המורל של היהודים גבוה. המורל של הערבים נמוך, מצבם רע והם מקווים לישועה מהפלישה. אם לא תסייענה להם מדינות ערב, יכבשו היהודים את כל ירושלים. היהודים מדווחים על פלישה כדי להסיח את דעת העולם לכיבוש יפו. הם עברו לאסטרטגיה התקפית, כדי לשפר את עמדותיהם. גם היהודים וגם הערבים נמאסו למפקד הבריטי והוא התחייב לתקוף כל כוח צבאי סדיר שיפלוש לארץ-ישראל לפני סיום המנדט". 12
גם מבירות ערב ענו הנציגים האמריקנים למרשל, ב-2 וב-3 במאי, שפלישה לא הייתה אבל ציינו שצבאות ערב בכוננות, ושיחידות שלהם מתקדמות לכיווּן ארץ-ישראל. השגריר בדמשק כתב שחוות-דעתו מבוססת על דִווּח של הנספח הצבאי האמריקני בסוריה ושנספח זה טס מעל גבול ארץ-ישראל הצפוני. 13
עוד סימן-מבשר לפלישה סורית הגיע לשירות הידיעות של ה"הגנה" ב-5 במאי. לפי שדר שקלטה יחידת האזנה ירושלמית הודיע הקונסול הסורי היושב בירושלים לנשיא שוכּרי אל-קוואתלי שכל הנתינים הסוריים פונו מפלשתין. 14
פנייתו של משה שרת למועצת הביטחון לא הייתה תרגיל ביחסי ציבור. ב-1 במאי אכן עברו כוחות סוריים ולבנוניים סדירים את הגבול ותקפו מטרות של יהודים בארץ-ישראל. המידע שהגיע לארצות-הברית היה מוגבל ולוקה בחסר. ראוי לזכור שגם מפקד הגליל העליון ששהה במקום ההתרחשויות לא קרא אותן נכון.
_________________
בשבוע הבא: יגאל אלון הביא שבן גוריון צדק כשקבע שהפלמ"ח אינו מתאים למלחמה סדירה; שחצנות ותוכנית לקויה; מפקד גדוד ומפקד פלוגה מפקדים מאחור; הבוץ פגע בכלי הנשק; קרב פנים אל פנים; הערבים אינם בורחי אלא מסתערים כי מדובר בלוחמי "צבא ההצלה" שלא נלקחו בחשבון בתכנון.
|
|
1. ת"מ, 447, מ. שרתוק אל א. פארודי (ניו-יורק), 1 במאי.
2. "הצופה", 3 במאי 1948.
3. הכוונה בעיקר לירושלים שבה כבשה אז ה"הגנה" את שכונת קטמון הערבית.
4. ראש ממשלת סוריה ושר החוץ שלה.
5. המופתי הירושלמי חאג' אמין אל-חוסייני, המנהיג הקיצוני של ערביי ארץ ישראל שישב בגלות במצרים והסתובב בבירות ערביות במאמץ להשיג עזרה לכוחות הנאמנים לו בארץ.
6. מאנגלית "אגם ההצלחה", הוא כפר ואתר נופש במדינת ניו-יורק בארצות הברית שהיה משכנם של משרדי האו"ם בימים ההם עד לשנת 1951.
7. ארכיון יורם נמרוד (המקור ארכיון המדינה), אל מ. שרתוק מאת א. ששון, 5 במאי 1948.
8. ת"מ 470, מ. שרתוק אל א. פארודי, 5 במאי 1948, ניו-יורק.
9. הכוונה להתקפת האצ"ל על יפו.
10. מסמכים משרד החוץ האמריקני לשנת 1948, כרך 5 עמ' 882-881, משרד החוץ לקונסול הכללי בירושלים, 1 במאי 1948.
11. הגנרל הולמס אלכסנדר מקמילן.
12. שם, עמ' 891-887, מהקונסול בירושלים למזכיר המדינה, 3 במאי 1948.
13. שם, עמ' 882, הערה מספר 2; "הצופה", 5 במאי 1948.
14. מב"ג, דף האזנה 28, ירושלים, 5 במאי 1948.
|
|
