בילדותי, בשכונת מעוז אביב, ניהל בעל המכולת שלנו פנקס שחור, בו נרשמו חובות הלקוחות. אני זוכרת את הפנקס כחרב מאיימת, כעול נפשי שרדף את הוריי והותיר אותנו באופן תמידי בתחושה של מחויבות, של חוב לא סגור, של חשבון ישן שיש לבדוק כל העת. תחושה של חוב בלתי גמור.
הפנקס השחור הזה הוא מטאפורה - הוא מעין שד קטן הקיים בתוכנו ומזכיר לנו כל העת שיש לנו חובות בלתי גמורים. במקום להתמודד אתו, החליטו לחיות בלעדיו. זרקו את העט ותשכחו את עלבון האתמול. כשאתם חשים נפגעים, הגיבו מיד בצורה עניינית ובכך סגרו את הנושא. זה יאפשר לכם להמשיך את חייכם ללא משא של כאב ותחושה של "אני חייב להיפרע מאדם זה בשל הדברים שאמר או עשה". אם לא הגבתם מיד, אל תמשכו את העניין זמן רב והוציאו את מה שעל ליבכם.
אנשים השומרים בליבם ובראשם את ה"חובות" של הסובבים אותם, את העלבונות, הרוגז והכעסים, אינם יכולים להיות מאושרים. תחושת העלבון מנהלת אותם. הם אינם פנויים להתחדשות ולצמיחה. תודעתם, מחשבתם ונפשם עסוקות באותו עלבון, והתחושה הזו מנטרלת אותם מהתקדמות לעבר יעדים חדשים. הם מתוסכלים, ממורמרים וכועסים, ערוצי האנרגיה וההתחדשות שלהם חסומים, וסופם שיתפרצו בסיטואציה שאינה נוחה להם והתוצאה תהיה ריב גדול ומועקה לאורך זמן.
נלסון מנדלה, לוחם החופש ונשיא דרום אפריקה לשעבר, אמר בהקשר זה: "טינה היא כמו לשתות רעל ולצפות שהאויב שלך ימות".
הפילוסוף הסיני לאו דזה, אבי תורת הטאואיזם, אמר: "נוקשות וקשיחות הן בנות לוויתו של המוות. שבירות וגמישות הן בנות לוויתם של החיים".
ככלל, שליטה בחיים היא שליטה בכעסים ושליטה בדרך שבה אנחנו מלבנים נושאים כואבים עם אנשים בחיינו, הן ברובד האישי והם ברובד המקצועי. אם נשלוט בתהליך, נקבע את העיתוי לשיחה ונחליט על עיקרי התכנים, נוכל להיות ממוקדים במטרה, להגיע לתוצאות אפקטיביות ולהשיג שיתוף פעולה.
נקודה נוספת למחשבה: חשוב לא להתחשבן ולא להתעצבן על כל זוטה, אלא להתעמת רק על נושאים מהותיים. גם אם אנחנו צודקים, כדאי שנהיה חכמים ונשקול היטב אם כדאי לחולל מלחמת עולם על נושא שולי ולא חשוב.
ולא רק זה. כדאי לא פעם להתעלם ו'להחליק' את הבעיה, לעבור על הדברים ולתת להם לזרום בזרם החיים. לשמחתנו, זרם החיים מאפשר לכולנו לעשות שינויים ותפניות. בדרך כלל נגלה לאחר זמן שאפילו שכחנו את האירוע ואיננו מבינים בכלל על מה כעסנו.
תגובה, אם כן, מומלצת תוך זמן קצר ביותר, וגם אז, רק אם העניין אכן מהותי. איך עושים זאת? פשוט מאוד: ממתינים מספר שניות על-מנת לנסח את המחשבות והתחושות. טבעה של אבן שזורקים למים שהיא יוצרת מעגלים גדולים יותר ויותר. לעתים עדיף פשוט לא לזרוק את האבן ולתת לדברים לחלוף.
ומה עם הסלחנות החשובה ביותר בחיים, הסלחנות שלנו כלפי עצמנו? כל אדם פועל מתוך מערכת ייחודית של רגשות, ציפיות, חוויות קדומות של ילדות וחינוך, תכונות ומבנה אישיות. בואו נסלח לעצמנו על הטעויות שאנו מבצעים ועל אלה שעשינו בחיינו. נחבק את עצמנו בכל מצב, בהצלחות ובכישלונות שלנו, כי בהיותנו בני אדם רכשנו לנו באופן טבעי את הזכות לטעות. חשוב שנדע: אין דבר כמעט שאינו ניתן לתיקון.
וגם בהקשר זה אמר הפילוסוף החכם לאו דזה: "כאשר אתה מסתפק בלהיות עצמך, ולא מתחרה או משווה, כולם יכבדוך".
אין זאת אומרת שעלינו לוותר על הרצון לצמוח, להתפתח ולהשתפר. הרי השתפרות והתפתחות תמידית הן המפתח לצמיחה האישית שלנו. נשאף תמיד לעשות את הדברים טוב יותר מאשר בעבר, נציב לעצמנו רף גבוה בכל פעם מחדש, ועם זאת, נלמד להתייחס בסלחנות לחולשות שלנו, לכוחות הנפשיים והפיזיים המתדלדלים, לעייפות, לשכחה, למועקות ולמצוקות.
נאהב את עצמנו כפי שאנחנו. זו כל התורה על רגל אחת. בד-בבד, נאהב את הסביבה שאנו חיים בה, כפי שהיא. נמצא את היתרונות בכל מצב ובכל מציאות, נעצים אותם ונשתדל ליהנות מהמיטב.
