במרכזו של "הדיבוק" סיפור הפרת הבטחת נישואים וכניסת רוחו של הבחור, החתן המיועד, במקור, אל גופה של כלתו. "צא, דיבוק, צא", הייתה לקריאה בשימוש הציבור, המצוטטת מהמחזה, בו נערך טקס מיסטי יהודי, של גירוש דיבוק. במרכז "גרסת הבמאי", העדכנית, עומדת החברה המעמדית שלנו, קפיטליסטית, בה השליטים הם בעלי ההון והתאווה, והממסד הדתי, המרחיב שליטתו באמצעות כפיה דתית ושימוש נרחב בטקסים קבועים. להקת השחקנים המצוינת נדרשת רבות לפעולה מתואמת המדגישה את הציות הנדרש והפעולה האוטומטית. אלה רומסים את האדם, כבודו וחירותו. הדיבוק, הדרוס, המוכה, החבול, המנוצל, יוצא למלחמה במנצל, בכובש, ברומס, ברוצח, בשגרה, במנהגים, במנהיגים.
את תפקיד האמן היוצר, כמביע עמדה ביקורתית, ממלאים נאמנה מעבדי מחזהו של אנסקי, "הדיבוק", אבי גיבסון בר-אל ואמיר אוריין. שלוות הצופים תופר ותנועה באי נחת מובטחת. היא נחזתה היטב בסצינה האותנטית עם הטקסט של ג'ורג' פלויד. המציאות בה אנו חיים, קיצונית מדי, כך שדי בהצגתה. הצבת מראה מול פני חברה מסיטת מבט.
