|
ערבים זינבו בפלמ"חניקים הבורחים
|
|
|
מפקד הפלוגה ישעיהו גביש, שהיה הרחק משדה הקרב, העיד: "בשלב מסוים אמרתי לדן לנר שאנחנו לא מסוגלים להתקדם והוא נתן אישור לנסיגה". 1 איש שירות הידיעות, פלטיאל סלע, שהיה צמוד למטה הגדוד, העיד שיגאל אלון אמר למג"ד, דן לנר 2: "קרובים לאור – להתקפל"! 3
המחלקות של רחבעם זאבי ('גנדי') ושל רפי איתן ("המסריח") נסוגו באי-סדר ולמעשה ברחו. כמה פצועים נשארו בשדה וחזרו בכוחות עצמם לקיבוץ מרחביה. משה אולניק שהיה פצוע תפס פיקוד על המחלקה של זאבי וצעק: "חבר'ה, לסגת לכיוון הירח", ואירגן את נסיגת המחלקה. 4
החסימה של אנשי "גולני" בפיקודו של רפי קוצר, הייתה סמוכה למחלקות של גנדי ואיתן. קוצר סיפר: "בבוקר ראיתי יהודים רבים במדרון וערבים מזנבים בהם. גם עלינו ירו. עלִינו על רכס גבוה, התקשרתי עם דן לנר באלחוט ושאלתי מה לעשות. לנר השיב: 'חכה במקומך, פתח באש לכיוון הכפר וחפה על הנסיגה'. מילאנו את הפקודה. האש גברה. אחרי שהנסוגים חילצו את עצמם אישר לי לנר באלחוט לסגת". 5
|
|
החסימה לא מילאה את הפקודה
|
|
|
פקודיו של אסף שמחוני השתלטו על בית-הספר ולא המשיכו לחדור לכפר. הם הדפו כמה התקפות-נגד ובבוקר נסוגו. מפקד המחלקה, איתמר גולני, 6 כתב זמן קצר אחר כך: "הם הגיעו, תפסו את בניין בית-הספר והתבצרו בו. החסימה לא מילאה את הפקודה. כוחות חדשים של ערבים זרמו לכפר. האש הייתה רצופה ודורסנית. המקלע פעל מגג בית-הספר. הם היו בבתים הסמוכים. הושלכו רימונים. יוסי הרים את ראשו ונפגע, מת במקום. הקרב היה בשיא להטו הם התארגנו מחדש. הם זימרו ושרו והמוות שלט בכל. מנחם חטף צרור ברגל, העצם נתרסקה הכאבים היו גדולים. הוא לא שלט בעצמו. הוא צרח ויילל. יללתו ניגנה על עצבי חבריו. משה ניגש וסתם את פיו במטפחתו... צהלו לשמע הפקודה: 'לסגת!'. ניסו לגרור את הפצועים ולא הלך. כל מי שהתקרב נפגע. 'לסגת במהירות!'. התחמושת הלכה ואזלה... הם התפזרו לכל עבר, ברחו והפחד דולק אחריהם. הצווחות וקריאות הקרב עלו על שאון האש והנפץ. הם היו פזורים בשדה, רדופים באש ובפחד. מדי פעם נפגע ונפל חבר. הם לא התעכבו. הפחד ורצון החיים שלטו בכול. נפתלי היה חסר ישע, אבדה לו השליטה על יחידתו... הכדורים אזלו. לא היה טעם להתעכב, נפתלי חרד שיישארו כאן לאור היום. 'לסגת במהירות'! קשה ואכזרי לנהוג כך, אך השיקול הקר והשכלי חִייב. במלחמה שולט השכל ולא הרגש... הוצאת פצועים הייתה מאטה את הנסיגה ומרכזת גושי אדם, הנראים מרחוק ומשמשים מטרה... הוא התגבר קילל וירק, אך פקד: 'אין לאסוף פצועים!'." 7
|
|
ינון עזרוני, שפיקד על מחלקה בבית הספר, העיד: "רק עם אור היום קיבלתי אישור לסגת. נאלצנו לסגת בנסיגה לא מסודרת ונגרמו לנו אבדות... את ההרוגים לא יכולנו לסחוב, היו הורגים את כולנו... היו גם פצועים שאי אפשר היה לשאת אותם. היה אור יום, כוחות גדולים שלהם עולים עלינו ואנחנו בסך הכל מחלקה אחת והתחמושת החלה אוזלת... נתתי פקודה שכל אדם יגיע לכפר יחזקאל בכוחות עצמו ורצנו באמת במורד ההר... אלה שנפצעו בדרך אותם העלינו לכפר יחזקאל. הפצועים קשה שלא יכולנו לשאת נשארו מאחור. קרב זה נגמר מבחינתי בהרגשה מאוד קשה, מאוד קשה. על-אף זה שעשינו את הפעולה המוצלחת ביותר בפריצה לכפר גמרנו עם אבדות כבדות שבתנאים אחרים אולי אפשר היה לחסוך בדם. אני עצמי נפצעתי ביד ולא הרגשתי בכלל, הייתי משוכנע שאני מלוכלך בדם מפצועים אחרים. רק בכפר יחזקאל חבשו לי את היד הפצועה". 8
ביומן הפעולות של מטה הפלמ"ח נרשם באותו יום: "אמש התקיפה יחידה גדולה מהגדוד הראשון בשיתוף עם תגבורת של 'גולני' ו'אלכסנדרוני' את הכפר זרעין. כל הדרכים והשבילים המובילים למקום נחסמו והיחידות המחפות והפורצות הגיעו בחשאי עד למרחק של 250 מטר מן הכפר. בחיפוי מרגמות ואש אוטומטית נכבש בית הספר. יחידה שנייה שחדרה מצידו השני של הכפר נכנסה בקרב מגע עם האויב. ברגע מכריע זה לא פעלו עשרה מתוך חמישה עשר הסטֶנים החדשים שקיבלנו. ניסיונות הפריצה נמשכו עד שעה 03.00 ואז ניתנה פקודת הנסיגה. בית הספר פוצץ. אבדות האויב כבדות. אבדותינו, שישה הרוגים ושלושים פצועים". 9
מפקד גדוד הירמוך הראשון ב"צבא ההצלה", עדיבּ שישאכּלי, סיכם את הקרב: "ביום 19 באפריל חנתה בזרעין פלוגה מספר 3 בפיקודו של סגן סעדון. ההתקפה החלה בשעה אחת-עשרה בלילה באש מרגמות על בתי הכפר השלווים. היהודים ניצלו את גורם ההפתעה ואת יתרונם בנשק. אחרי שעתיים בערך הצליחו היהודים לכתר את הכפר לאחר קרב מייגע. בהישמע הירייה הראשונה היה גדוד הירמוך בכל מקומות ריכוזו. כעבור שעה הפלוגה הראשונה הייתה בדרכה לזרעין בפיקודו של סגן ג'ווד ותאסי. תחת פיקוד נבון עברה דרך הגבעות וכך הצליחה התגבורת להפתיע. הכוחות היהודיים היו תחת לחץ אש המגינים האמיצים ואש התגבורת שחסמה את דרך הנסיגה. היהודים אשר נחלו כישלון מר נסוגו מבלי לקחת הרוגים כפי שנהגו לקחתם בכל קרב. הם עזבו הכל על-מנת להימלט על נפשם מהאש שהשמידה אותם. ככה נלחם גדוד הירמוך הראשון עם לוחמיו האמיצים מכל רחבי סוריה". 10
|
|
למחרת דיווח יגאל אלון ליגאל ידין שהניסיונות לפרוץ לכפר זרעין נמשכו עד שעה שלוש לפנות בוקר ואז ניתנה פקודת הנסיגה. שישה מאנשי הגדוד הראשון נהרגו בקרב על זרעין ושישה מתו אחר כך מפצעיהם. עשרים וארבעה נפצעו. 11 דן לנר סיכם: "הטעות שלי היא שסגרתי את הכפר לגמרי ולא נתתי לערבים לברוח. למדתי שיש לתת להם לברוח". 12 מפקד המחלקה פנחס זוסמן "היה לנו הרבה כוח, ואילו היו מפעילים אותו כמו שצריך לא היינו צריכים להיכשל. אני חושב ככה, בחוכמה שלאחר מעשה. באו מיותר מדי כיוונים והיו צריכים לפרוץ אל תוך הכפר משני כיווּנים". 14 מפקד פלוגה בגדוד, יצחק חופי ('חקה'), 15 סבר ש"היה כשל מבחינה מודיעינית. לכוח התוקף לא היה מידע על הנעשה בכפר ועל הכוח המצוי בו, כמו למשל שבכפר נמצא כוח תגבור. האויב הבחין כנראה בכוח המתקדם והיה ערוך לקראתו. הכניסה לאור יום 16 יצרה בעיה משום שלא היו בנמצא משוריינים שאיתם ניתן לפרוץ, להגיע אל מקום הקרב ולהכריע אותו". 17
|
|
אחרי שישים ושמונה שנים סיכם אחד ממפקדי הפלוגות שהיה מנותק משדה הקרב, האלוף בדימוס ישעיהו גביש, את מסקנותיו מן הקרב בספרו האוטוביוגרפי: "הקרב על זרעין היה קשה מאוד, ונעשתה שגיאה אופרטיבית שלנו: תקפנו את הכפר מכל הכיוונים עם שלוש פלוגות ולא נתַנּו לערבים מוצא לברוח. 18 זו הסיבה שהם נלחמו ולא ויתרו. אילו היינו נותנים להם פתח למנוסה הם היו בורחים והיינו כובשים את הכפר. אני תקפתי מדרום, 19 הכיווּן שהם היו אמורים להימלט דרכו. אבל הם לא ברחו אלא הסתערו עלינו ובקרב הזה ספגנו כמה הרוגים ופצועים. לקראת אור ראשון 20 קיבלנו פקודת נסיגה והגענו ברגל לקיבוץ מרחביה.
"החיילים שהיו בכוח זכרו את המסדר שעשיתי להם לאחר שהגענו למרחביה. קראנו לזה חרב"ש: חידש הרוח בגייסות שהשתבשו. אתה המפקד וזה לא הקרב האחרון שלנו. יהיו עוד הרבה קרבות. יהיו עוד כישלונות. יהיו עוד נפגעים אבל אם הלוחמים ילכו מעכשיו עם הראש באדמה – איבדת אותם, ובאמת שיבחתי אותם על הפעולה 21 למרות הכישלון וניסיתי לעודד את הרוח השפופה. 'צריך לדעת לנחול מפלות', אמרתי להם. 'המלחמות לא תמיד ילכו לנו. הכוח נמדד גם בזה שאנחנו יודעים להתגבר בו. אנחנו נימדד בזה שנדע להתגבר ולהמשיך. אם בקרב אחד ניפול ברוחנו – אז אוי לנו". 22
הסיכום של ישעיהו גביש, שלימים פיקד על חזית הדרום כאלוף הפיקוד במלחמת ששת הימים, מלמד על הבעיה העיקרית, לא רק של קרב זרעין אלא של ארגון ה"הגנה" בכלל, שבו עוצבה תפיסת הביטחון הציונית, של הפלמ"ח ושל צה"ל עד כתיבת שורות אלה אחרי 73 שנים: אי-ביצוע תחקירי אמת, הסתרת ליקויים וממילא אי-הפקת לקחים. גביש טען שבגלל שחסם את דרך הבריחה, ערביי הכפר לחמו בלית ברירה. אבל מסתבר שדרכה של החסימה הזאת הגיע לכפר כוח תגבורת של "צבא ההצלה" והוא שנִפנף מזרעין את הגדוד הראשון של הפלמ"ח בקרב, שבחפ"ק שלו נכח מפקד הפלמ"ח יגאל אלון. רבים בישראל עד היום מאמינים שיגאל אלון בכיר מפקדי השדה במלחמת העצמאות. אם אלה כישוריהם הטקטיים של בכיר מפקדי השדה במלחמת העצמאות ושל מפקד חזית הדרום במלחמת ששת הימים, אנשים שבנו את צה"ל ולאור מורשתם צה"ל מתפקד עד היום כאשר מצבנו הביטחוני חמור ביותר אף שלא נראה לעין.
_______________
בשבוע הבא: חברי קיבוצים רבים עדיין לא היו מגויסים; משה כרמל מתאמץ להשאיר את חטיבת "כרמלי" שלֵמה; יגאל אלון מרחיב את מטרות המבצע: לגרש את הערבים; ראשי הגדוד הראשון של הפלמ"ח משתלטים על מכוניות בכבישים; הרס כפרים, שריפת מאהלי בדואים וגירוש תושביהם לסוריה; לקיחת ביזה; הושלמו ההכנות להשתלטות על צפת.
|
|
1. ראיון עם ישעיהו גביש.
2. בניגוד לעדותו של ישעיהו גביש בסיפור האוטוביוגרפי, יגאל אלון מאוד התערב בניהול הקרב.
3. ראיון עם פלטיאל סלע.
4. ראיונות עם שמואל איתן, דוד כהן, אבישי ארצי ושלמה גלילי.
5. ראיון עם רפי קוצר.
6. חבר קיבוץ אפיקים. התגייס לפלמ"ח ב-1946. בפרוץ מלחמת העצמאות היה מפקד מחלקה ובמבצע יפתח היה מפקד פלוגה. באוקטובר 1948 מונה למפקד יחידת הצנחנים על הר הכרמל. עקב תקלה במצנחו נפל הימה וגופתו לא נמצאה. ראה כרך א' של סדרת ספרַי "ההיסטוריה של הצנחנים". איתמר גולני נשלח לניתוח אחרי מערכת משמר העמק וכנראה לא היה בקרב זרעין אלא כתב על הקרב על-פי מה שסיפרו לו פקודיו כשחזר מבית החולים וקיבל פיקוד על פלוגה.
7. איתמר גולני, עמ' 66-65.
8. זאב ותהילה עופר, עמ' 134.
9. ספר הפלמ"ח, עמ' 215.
10. זאב ותהילה עופר, עמ' 135.
11. א"צ, בולגרים למטכ"ל, 21 באפריל 1948; ספר הפלמ"ח, עמ' 1030.
12. ראיון עם דן לנר.
13. לימים פרופסור לכלכלה חקלאית ומנכ"ל משרד הביטחון.
14. זאב ותהילה עופר, עמ' 138.
15. מפקד פלוגה בגדוד. לימים אלוף פיקוד צפון במלחמת יום הכיפורים וראש ה"מוסד".
16. פקודת הנסיגה ניתנה בשלוש לפנות בוקר, הרבה לפני כניסת אור היום.
17. זאב ותהילה עופר, עמ' 138.
18. אז איך נכנסה תגבורת ערבית גדולה לכפר?
19. איך תקפת? הרי היית מרוחק משדה הקרב ועל ההתקפה פיקדו מפקדי מחלקות.
20. שלוש לפנות בוקר איננו "אור ראשון".
21. מה היה ראוי לשבח? פחד מן המציאות מלמד על חוסר מקצועיות על אי-לקיחת אחריות ועל פחדנות.
22. ישעיהו גביש, "סדין אדום", זמורה ביתן כינרת, 2016, עמ' 38-37.
|
|
