הנביא האהוב עלי ביותר הוא עמוס. הוא נביא חברתי, עתיר חוכמה, שהשתמש בביטוי שהפך לאימרה: "המשכיל בעת ההיא ידום כי עת רעה היא". כלומר, האיש המשכיל, נקי כפיים ובר לבב, הנבון ולא הנרגן, המפייס ולא המשסה, יעדיף לשתוק במקום להתבטא בביטויים מקוממים. אבל מתברר שכמה משרינו לא בקיאים במקורות ולא קראו את עמוס או לא הפנימו את מסריו. הדבר האחרון שאני רוצה זה להישמע כאילו יש לי דבר מה נגד השר לביטחון פנים שלנו, אמון על דברי מורי ורבי סוקרטס לא לדון לגופו של אדם אלא לגופו של עניין. אך הייתי הראשון שהרגיש שהסערה מתקרבת, בהתאם למדרש איכה: "כשהפורענות באה לעולם אין מרגיש בה אלא יעקב".
וכך כתבתי ביום ראשון השבוע במאמר "האדם אינו רק תבנית נוף מולדתו", שזכה לביקורות מאוד חיוביות, על השר לביטחון פנים היקר שלנו שנשבע בנקיטת חפץ שהנערה שניסתה לרצוח אמא, שהלכה לתומה עם ילדיה רק כי היא הייתה יהודיה, עשתה זאת רק כי היה לה סכסוך בבית או שנחשפה להסתה של החמאס. והוא התעלם מכך שבתיק בית הספר שלה, אליו הלכה בשקט כאילו כלום לא קרה, היו ספרי לימוד עם תעמולה נאצית נגד היהודים וישראל, שנכתבו על-ידי הרשות בראשות אבו מאזן מכחיש השואה אבל לא מכחיש הפתרון הסופי. למה את אבו מאזן לא מתקיפים? כי הוא בן שיח, כי אם לא ניאחז בו כמו במשענת הקצה הרצוץ זאת תהיה הוכחה שטעינו באוסלו, והרי הדבר הנורא ביותר זה להודות בטעות. כולם טועים, רק אנו צודקים ולעזאזל העובדות. אז עולים אליו לרגל, מתייחסים בסלחנות להסתה, למיליונים שהוא משלם למשפחות הטרוריסטים, לתלונות שלו להאג על "פשעי המלחמה" של ישראל, להסתה שלו בעולם, באו"ם, ברשות ובספרי הלימוד נגד ישראל. מלטה יוק והפלשתינים הם בני שיח. לכן השר, מרצ, העבודה, והחסידים המתחסדים של אוסלו לעולם לא יתקיפו את אבו מאזן, כפרה עליו!
עוד לא נדמו הדי הסופה המתרגשת וכבר התגבר המשבר שמתרגש ובא בעוצמה גדולה יותר. במקום שהמשכיל ישתוק עמר בר-לב ממשיך להתבטא ונאלצתי לכתוב שוב: המקובעים ממשיכים להיות מקובעים ולעזאזל העובדות. כך עמר בר-לב שרק שוב חוזר לסורו. מכיוון שאני כותב ציוצים רבים ומעולם לא מצליח להצטמצם בציוץ אחד, דווקא הוא הצליח להכניס את תורתו על רגל אחת, כאשר מכל הפגישה שלו עם תת-מזכירת המדינה של ארה"ב הוא זכר רק שהיא "התעניינה, בין היתר, באלימות מתנחלים וכיצד ניתן להפחית את המתח באזור ולחזק את הרשות הפלשתינית". אני מאוד רוצה לדעת מה זה היה "היתר", אותו הוא שכח או לא בחר לצייץ עליו, ושלעניות דעתי היווה את רוב הפגישה. כדי לראות במציאות המדומה רק את אלימות המתנחלים, שאותה אני מגנה בכל פה אך היא לא מייצגת את המתנחלים, להבדיל מאלימות הגדולה פי 100 של הפלשתינים. במקום להסביר לתת מזכירת המדינה מה המציאות, הוא עוד הגביר את הדיעות הלא מבוססות שיש בממשל ופעל למעשה נגד עמדת הממשלה.
אך לא ידעתי עד כמה אני קולע לדעת גדולים. הסערה הגיעה לממדים המאיימים על שלמות הקואליציה, עם תגובות נסערות מראש הממשלה ועד בצלאל סמטוריץ', עד ששכחו את הבעיות הרות הגורל שמתמודד איתן השר לביטחון פנים לטוב או לרע, תלוי במתבונן, ושר ההיסטוריה. במקום לשתוק, השר עוד הקצין את התבטאויותיו והמליץ "למי שקשה לו שישתה כוס מים". וזה מזכיר לי התבטאות של השותף של מפלגתו להסכם אוסלו הלא הוא יאסר ערפאת שיעץ לנו לשתות את מימי הים התיכון. זאת ועוד, הוא חזר לסורו ושם על אותו מישור את אלימות המתנחלים לאלימות הטרור הפלשתיני, אם כי הפעם הוא סייג וכתב "מתנחלים קיצונים". וכה אמר השר: "אמשיך להילחם בטרור הפלשתיני כאילו אין אלימות מתנחלים קיצונים - ובאלימות מתנחלים קיצונים כאילו אין טרור פלשתיני". הוא נתלה על אילנות גבוהים בפרפרזה על בן-גוריון שאמר: "נילחם בספר הלבן כאילו אין מלחמה בהיטלר ונילחם בהיטלר כאילו אין ספר לבן". רק שלא ברור מי כאן היטלר (בטח לא מכחיש השואה אבו מאזן) ומי הספר הלבן.
שיא האבסורד
כבר כתבתי בעבר עד כמה מופרך הטיעון להשוות בין טרור יהודי שרצח במשך כל שנות המדינה כמה עשרות פלשתינים בשעה שהטרור הפלשתיני רצח אלפי ישראלים, ובעולם הטרור המוסלמי רצח מאות אלפי אזרחים, בעיקר מוסלמים, אך גם שלושת אלפים אמריקנים ב-9/11. אבל בעוד הטרור היהודי ואלימות נוער הגבעות מוקע על-ידי כמעט כל אוכלוסית המדינה וראשיה, נהנה הטרור הפלשתיני והאיסלאמי מברכת חוגים רחבים ביותר, המחלקים סוכריות כל פעם שרוצחים יהודי או אחרי 9/11, ובראש התומכים הנהגת הרשות, חמאס, אירן, סוריה וחיזבאלה. רק בשנת 2020 היו אלף חמש מאות אירועי טרור פלשתיני, שהם עשרות מונים יותר מכל אירועי אלימות של מתנחלים. אך השר הנכבד בשלו משווה על אותו מישור את אלימות האויב לאלימות מתנחלים קיצונים.
אבל לשיא האבסורד, או הצביעות, או האג'נדה, או ההתעלמות, תלוי בעיני המתבונן, מגיע השר כשהוא מספר סוף-סוף מה שמיד חשדתי, שבשיחה עם תת-השר דיברו על נושאים רבים - "בחלק גדול מהשיחה איתה דיברתי גם על אלימות בחברה הערבית וזה עניין אותה. דיברתי ארוכות על אירועי הטרור של הפלשתינים, על הרצח בעיר העתיקה ועל ניסיון הדקירה לפני כמה ימים. דיברתי איתה גם על ההסתה של הפלשתינים נגד ישראלים". דברים אלה הם פחות משלוש שורות, אבל כבוד השר, וכל אבירי אוסלו הם אנשי כבוד, מתרץ את העובדה שלא כתב על כך כהאי לישנא: "כפי שאתה יודע, בציוץ יש מגבלה של תווים ולכן לא יכולתי לצייץ על הכל". כלומר, אם יש מגבלה של שלוש שורות אז כבוד השר בוחר לכתוב את השורות שמציגות בצורה שלילית את ישראל ולא לתת את התמונה המלאה. סלקטיביות רעיונית, סילוף של האמת, זה כאילו צייר של פורטרט יצייר רק את הפרונקל.
אבל גם פה הוא לא דייק, בלשון המעטה. לפני כשנה הציעו לי להפיץ את המסרים שלי בנושאי אתיקה, שינוי המשטר, הסכסוך, הקפיטליזם, התרבות, וכל עשרות הנושאים שאני עוסק בהם, במקום בספרים עבי כרס ומסות ארוכות, או בנוסף להן גם במדיה החברתית, בטוויטר, בפייסבוק ובלינקדאין. כמעט ולא פירסמתי דבר בהן עד אז ובטוויטר מעולם לא התבטאתי. אמרתי שאני לא מסוגל לקצר את דבריי בשלוש שורות כאשר מאמר ממוצע שלי הוא של שלושה עמודים. אבל הפצירו בי בטיעון שאני לא חייב לכתוב שלוש שורות אלא יכול לכתוב THREAD, רצף של ציוצים שנקרא על-ידי הקורא זה אחר זה. וכך קראו אותי לפי הסטטיסטיקות של הטוויטר במשך כשנה כמה עשרות אלפי קוראים. לא יכול להיות שהשר הנכבד לא שמע על כך שניתן לפרסם ציוץ שמורכב מרצף של שניים או עשרה ציוצים, וכאן היה צריך להסתפק רק ברצף של שני ציוצים על-מנת לתת תמונה מאוזנת יותר.
אלא אם כן הייתה כאן כוונה להישמע טוב בחוגים שאותם הוא מחשיב, שמצביעים עבורו, בעיתון שחפץ ביקרו, כי כל המרבה להשמיץ את המתנחלים, לקרוא להם קלגסים, נאצים, עוכרי השלום ומפרי זכויות אדם הרי זה משובח. כבר מזמן אני טוען שהשמאל הישראלי הוא הסכנה הכי גדולה לדמוקרטיה, או לפחות לא פחות מבנימין נתניהו ובצלאל סמוטריץ'. את אוסלו הם העבירו על רוב דחוק של קולות שגנבו מרפול עם אג'נדה הפוכה, וזה לא דמוקרטי להחליט החלטות הרות גורל על חודו של קול מקרי, גם אם מוכנים לחבוש שטריימל, העיקר להרגיש פעמי כ"ט בנובמבר כשבונים בית למחריבי ביתנו.
אחריות מיניסטריילית
אבל גם אם נניח שרוב הוא רוב, הרי גם כיום הממשלה מקרטעת על חודו של קול של יולדת, השמאל לא מוכן לקבל שהעם הפך לימני (שלא יטעה מאן דהוא, בשנים האחרונות הצבעתי שלוש פעמים למפלגת העבודה, אני מחשיב את עצמי לשמאלן גאה בהשקפותי החברתיות כלכליות, וגם נץ מתון כמו אחדות העבודה בזמנו, יגאל אלון וחבריו), שאוסלו פשטה את הרגל, ולכן הם רצים לפריץ, לארצות הברית, לאירופה, לאו"ם, להאג או לכל ארגון זכויות אדם על-מנת להוציא דיבה רעה על המדינה. הם מאמינים בדמוקרטיה כל עוד שהם בשלטון, כמו בימי מפא"י הבולשביקית, ומפ"ם התומכת בשמש העמים. כיוון שנכשלו בקלפי האם הם מקווים הפעם שהעולם, המעצמות, האו"ם, האג, יתערבו, ישלחו צבאות, יפציצו את תל אביב, יכפו פתרון כפוי, כפי שעשו כביכול בבוסניה? לא חשוב שגם הפתרון הכפוי בבוסניה פושט רגל כפי שמסתבר עכשיו, וגם על כך התבטאתי הרבה לפני אחרים, בעקבות הביקור שלי ברפובליקה סרפסקה שהיא ישות סרבית עצמאית כמעט לחלוטין.
אלא שהפעם השמאל נושאים באחריות מיניסטריילית, ואם יהיה עימות הם לא יוכלו לטעון יותר את הטענות המופרכות על רצח עם, הפרת זכויות האדם, אפרטהייד, נאצים, פשיסטים וכל דברי ההבל שהם מפיצים לעולם במסגרת האירגונים שחרתו על דגלם הגנה על הפלשתינים והאשמת ישראל. כאילו שכל מעשי הטרור הם באשמת המתנחלים ולא בגין סכסוך בן 120 שנה שהיה הרבה לפני "הכיבוש", שגם הוא נכפה עלינו במלחמת שמד מספר 2 הקרוי נכסה, אחרי שהניסיון הראשון בנכבה לא הצליח לתומכי הנאצים. ואחרי שהאינתיפאדה השנייה שכמעט מוטטה את המדינה וכולה נגרמה בגין אוסלו לא הצליחה, ואופס, נחזור למשבצת הראשונה, לזכות השיבה, לגבולות 1947, 1967 בלי הכותל וגושי ההתישבות, עם מלחמת אזרחים או פשיטת רגל בגין פיצויים של מאות מילירדים.
אז אמת סלקטיבית אמרנו, מציאות מדומה אמרנו, סילוף האמת אמרנו, אבל מה אשם הטוויטר שלא ניתן לדחוס לתוכו שש שורות כפי שאני עושה בהצלחה רבה וקוראים אותי עשרות אלפים? איך ניתן לעשות דברים מורכבים יותר כמו מיגור האלימות במגזר הערבי (שהיא גם בגלל אשמת היהודים?) אם אתה לא מסוגל להבין איך פועל הטוויטר ושאתה יכול לכתוב שש שורות. ואם אתה כותב רק שלוש למה דווקא עם השמצות על כל המתנחלים שהם מלח הארץ, לא פחות מהאליטות התומכות באוסלו, עם הסתרת האמת על כל מגוון השיחות עם תת-שר החוץ ועם השוואת אלימות המתנחלים לאלימות הפלשתינים. כשהשנאה למתנחלים מבעבעת, עם שטיפת מוח של עיתון, אתה אמור לחזור עוד ועוד על אותו דפוס התבטאות, ולא אגיד איך זה קרוי במקורותינו (מתחרז עם מורד).
כשאתה במורד אל תאיץ. תניח את זה, המשכיל בעת ההיא ידום כי עת רעה היא. הרי לא רוצים לחזור לסיוט של ביבי עם מפלגות של יש עבר, עם מנהיגי החרדים המושחתים, עם המשיחיים, עם איתמר בן-גביר, עם דוד אמסלם ומירי רגב. יש לנו גל חמישי של קורונה, אירן עוד מעט גרעינית, חמאס המבעיר את הגדה - לא המתנחלים, זאת עלילה שפלה, גרעון ענק, אי-שוויון משווע. שתוק. אם אינך רוצה לפרק את הקואליציה, אם אינך רוצה שהקפנדריה של חצי שנה בממשלה תהיה הניסיון האחרון של מפלגתך שכבר הייתה קרובה לפשיטת רגל. בממשלה הזאת כולם מקרטעים - ימינה בקושי חיה, עם קהל בוחרים שברח לה, העבודה בהנשמה מלאכותית, מרצ חזרה מעולם האמת אחרי שכמעט ונמחקה, רע"ם מתפרקת, תקווה חדשה חסרת תקווה, כחול לבן בצהוב אדום, וישראל ביתנו, נו... רק יש עתיד יש לה אולי עתיד, ביחוד אם האלטרנטיבה היא מפלגות יש עבר. גבירותי ורבותי, היו משכילים, אל תציצו את עצמכם למוות, תתאפקו, כולם יודעים שאתם צודקים, כל אחד והאמת שלו, תהיו חכמים לשם שינוי, מילא שאתם הממשלה הכי מנופחת, אם תתחילו לריב כמו אצל ביבי לא תהיה לכם תקווה. היו בר-לב ולא בר-כוזיבא!
