מבצע "יואב" ומבצע "חירם"

בשיעורי היסטוריה ישראלית ובספרי הלימוד זוכים לכותרות מזהירות המבצעים הצבאיים - "מבצע חירם" ו"מבצע יואב" שאירעו בשלהי שנת 1948, ובמידה רבה של צדק. ילדינו זוכים לקבל בבתי הספר שפע של מילות הערכה ללוחמים ומפקדיהם ששחררו את יישובי הנגב. אודה, שאני רוחש כבוד לחברי קיבוץ יד מרדכי וקיבוץ נגבה בדרום, שעמדו בגבורה מול העוצמה הצבאית של גיסות הצבא המצרי. אני רוחש כבוד לחברי קיבוץ דגניה בצפון, שעמדו בגבורה מול העוצמה הצבאית של הצבא הסורי בצפון. אלו רק מתי מעט של דוגמאות של ישובים, שעשו את הבלתי יאומן. להם ניתן להוסיף ישובים כמו טירת צבי וניר דוד בעמק בית שאן ועוד ועוד. אין ספק, מה שהבטיח את שלומו של הנגב, כמחצית משטחה של מדינת ישראל, זה היה המבצע הצבאי שזכה לשם "מבצע יואב". מה שהבטיח את שחרורו של הגליל זה היה המבצע הצבאי, שזכה לשם "מבצע חירם". לולא שני המבצעים "חירם" ו"יואב" יכולנו לקבל בסיומה של המלחמה את הגליל העליון והתחתון מבותרים עם נוכחות צבאות זרים ואת הנגב מנותק לחלוטין ממדינת ישראל. המבצעים "יואב" ו"חירם" הם תוצאה של החלטת ממשלת ישראל. במהלך המבצעים היו מספר התכנסויות של ישיבות ממשלה, שמשום מה בניגוד למקובל חלק הארי של הפרוטוקולים מאותן ישיבות ממשלה הושחרו ולא ניתן לפרסם על מה דנו באותן ישיבות. אני יוצא מנקודת מבט, שהישוב היהודי לחם מלחמה צודקת, אך התייחסותי החיובית למדינה ולישוב היהודי הלוחם ליישום תוכנית החלוקה, שהתקבלה ב-29.11.1947, נגד אלו שלא קבלו את תוכנית החלוקה, שוללת את מעשי הטבח שנעשו בימי מבצעי "יואב" ו"חירם". אני ממאן לקבל את העובדה, כשנפתחו הפרוטוקולים לדיון הציבור בשנת 1995, נמצאו חלקים רבים מהם מושחרים. מי שהחליט שהפרוטוקולים של ישיבות ממשלה בחודשים נובמבר-דצמבר 1948 יהיו מושחרים, סבר, שהציבור אינו צריך להיחשף לדיונים בממשלת ישראל במעשי טבח שהיו בשני המבצעים - "חירם" ו"יואב". מי שהחליט להשחיר את הפרוטוקולים הבין, שחשוב שלא יהיה זה טוב, אם הציבור בישראל ייחשף לעובדות, שצבא הגנה לישראל גירש תושבים שלא לחמו מכפרים שלמים ופוצץ את בתיהם. צודק ההיסטוריון אדם רז ממכון "בעקבות" שהוא "מכון לחקר הסכסוך הישראלי-פלשתיני", כי מדינת ישראל "מספרת לילדיה (אזרחיה) סיפור, שיעזור להם להירדם בלילה, ולכל הפחות לא יעורר אצלם שאלות רבות מדי". מי שהחליט להשחיר פרוטוקולים מישיבות הממשלה, חשוב לו קיבוע הנרטיב האחיד ושהציבור בישראל לא ייחשף לתיעוד איכותי ומקורי, המציג גרסה אחרת לנרטיב המקובע. מי שהחליט להשחיר פרוטוקולים ידע, כי דבריו של שר הקליטה והבריאות, משה שפירא, איש הציונות הדתית, המתריס בישיבת ממשלה נגד תופעות גירוש אוכלוסייה לא לוחמת כולל זקנים, נשים וטף מכפרים ופיצוץ בתים על תושביהם הערבים עומד בסתירה מוחלטת לעולם ערכים מוסרי ואנושי, המונח על מדפי ארון הספרים היהודי. נרטיב של חברה חשוב שיהיה מבוסס על תיעוד היסטורי מקורי ואיכותי ולא על בסיס של הנחות השאולות מרוחות מרחפות. לכן נדהמתי מהממצא, שבארכיון צה"ל לדוגמה יש 12 מיליון תיקים ורק כ-50 אלף שוחררו לעיון לחוקרים. ארכיון המדינה שחרר רק 6% מהתיקים. ישנה תופעה מצערת, שאשי ביטחון דורשים מבעלי ארכיונים פרטיים לא לפתוח חומרים המצויים בידיהם לעיון הציבור, כמו חומרים מימי הממשל הצבאי שהיה בארץ משנת 1948 עד 1966 ואין בהם סודות ביטחוניים, אלא הם חושפים נורמות של אלימות בתקופת הממשל הצבאי נגד אזרחים בישובים הערביים.