מכיוון שמאמצי השלום בין הישראלים לפלשתינים נכשלו בכל גישה, בגישה ההיסטורית כשהערבים טוענים שאין לנו זכויות היסטוריות על ארץ ישראל, על ירושלים וחברון, בגישה הדתית כשהערבים טוענים שלא היה בית מקדש והר-הבית קדוש רק לאסלם, בגישת הצדק, האמת, המוסר, החלטות האו"ם, החוק הבינלאומי, הטרור והמלחמות. נראה שהמוצא האחרון הוא לפעול על-פי תורת ההיגיון, אם שני הצדדים יסכימו לפעול אך ורק לפי ההיגיון. למזלי, הקורס הראשון שלקחתי באוניברסיטה היה קורס בחירה על תורת ההיגיון וזה היה אבן היסוד לכל ההתייחסות שלי בעולם העסקים, להשקפת העולם המדינית והכלכלית שלי, לעקרונותיי באתיקה, קיימות, אחריות וממשל תאגידי. נתחיל מכך שיש רוב בשני העמים הדוגל בהפרדה בין העם היהודי לפלשתיני. עם זאת יש מיעוט של החמאס ודומיו שטוען שאין ליהודים כלל זכות קיום במרחב ועליהם לחזור למקומות מוצאם. כמו-כן יש מיעוט של יהודים הטוען שאין עם פלשתיני, הם לא זכאים גם למדינה, שתי גדות לירדן זו שלנו זו גם כן ולפחות ארץ ישראל השלמה. על-פי ההיגיון, כל מדינה צריכה להישלט על-ידי רוב האוכלוסייה היושבת בתוכה, כי הדמוקרטיה היא שיטת ממשל הגיונית, אם כי רוב מדינות העולם עדיין לא דמוקרטיות. יש דיקטטורות כקובה וממלכות אבסולוטיות או תיאולוגיות כאירן, או מדינות שמיעוט בעם שולט במדינה כמו בסוריה. ויש כמובן משטרים מעורבים כסינגפור. אם רוב העם צריך לשלוט במדינה, אז ירדן שיש בה רוב של שמונים אחוזים פלשתינים צריכה להיות נשלטת על ידם. הם ניסו להתקומם בספטמבר השחור אך המאבק הלאומי שלהם נגמר בהרג של עשרות אלפים פלשתינים, אך אף אחד בעולם, לא ארצות הברית, אירופה ואפילו לא הפלשתינים אינו בא בטענות לירדן למה המיעוט שולט ברוב. על-פי אותו עיקרון הגיוני, ישראל שיש בה רוב מובהק של יהודים צריכה להיות נשלטת על-ידי היהודים מבלי לקפח כמובן את זכויות המיעוט הערבי. וזה מביא אותנו לסוגיה אחרת - מה יותר הגיוני: מדינת כל אזרחיה, כמו ארצות הברית, אוסטרליה וארגנטינה, או מדינת לאום כמו צ'כיה, פולין, סלובקיה, אירן, מצרים, טורקיה או יוון. יש צדדים לכאן ולכאן, אלא שמכיוון שהפלשתינים והיהודים רוצים מדינות משלהם בשטח ארץ ישראל ההיסטורית והמנדטורית משתי הגדות לירדן, צריכה להתבצע חלוקה גאוגרפית על-פי העמים היושבים בתוכה. אני מאמין בקונפטריה, מולדת משותפת, היא א"י, שלשני העמים יש בהן זכויות, ולכן לפי תורת ההיגיון והתלמוד "ויחלוקו". אלא שכאן יש בעיה, כי בעוד הפלשתינים רוצים מדינה משלהם הם לא מסכימים שליהודים תהיה מדינה משלהם ודורשים שישראל תהיה לכל היותר מדינת כל אזרחיה ולא מדינה יהודית, כי ישראל עם חוק השבות היא מדינה גזענית, מדינת אפרטהייד. שתי מדינות לשני עמים כמובן, אך רק להם מדינה משלהם וליהודים מדינה משותפת. לא סתם משותפת, אלא בגין זכות השיבה לחמישה מיליון פלשתינים, שהם טוענים שהם פליטים למרות שרק שלושים אלף מתוכם חיו אי-פעם בשטחי ישראל והשאר הם צאצאים שבכל מדינה אחרת אינם מוכרים כפליטים, אז ישראל תיהפך ממילא עוד מדינה עם רוב פלשתיני. בנוסף לירדן ההאשמית, לגדה של אש"ף ולעזה של חמאס. כלומר שעל-פי הגיון פלשתיני מגיע להם ארבע מדינות שהם רוצים להפוך לפלשתין הגדולה שמעולם לא הייתה קיימת, אלא שמלך ירדן לא מסכים לוותר על השלטון, החמאס מעולם לא יתפשר עם אש"ף ואש"ף משתף פעולה עם ישראל נגד חמאס. כמובן שישראל מעולם לא תסכים לזכות השיבה וטוענת שאין זכות לאף פליט לחזור אליה. זכות השיבה לפליטים צריכה להיות מוכרעת גם כן על-פי תורת ההיגיון, כי אם כל פליט יוכל לחזור לכור מחצבתו או של הוריו או סביו, תהיה אנדרלמוסיה ומלחמת עולם, כשהיוונים והטורקים, ההודים והפקיסטנים, הגרמנים והפולנים, וכל מאות המיליונים באסיה, אירופה ואפריקה שהיגרו או הפכו לפליטים ירצו לחזור למולדתם השדודה. סיכום ביניים - לפי תורת ההיגיון ועיקרון שתי מדינות לשני עמים, מגיע לעם היהודי מדינה בשטח ישראל, לפחות בגבולות 1967 המוכרים על-ידי כמעט כל אומות העולם, ומגיע לעם הפלשתיני מדינה באיזורי א"י שבהם יש להם רוב - דהיינו ירדן ורצועת עזה. נותרה הסוגיה הכי קשה והיא סוגיית יהודה ושומרון או הגדה המערבית של הירדן. ההיגיון של מדינה הנשלטת על-ידי רוב האוכלוסייה חל לגבי מדינות, אך לא לגבי חבלי ארץ. כי אז צדקו הנאצים שרצו סיפוח של הסודטים הגרמנים, צ'צ'ניה זכאית לעצמאות, טרנסילבניה צריכה להיות הונגרית וכך לא יהיה לדבר סוף. לפיכך, יהודה ושומרון המיושבת על-ידי מאות אלפי יהודים וכשני מיליון פלשתינים צריכה להתחלק. אין כמובן יכולת קיום עצמאית לגדה המערבית, בגבולות 67 ועוד פחות בין גושי ההתיישבות הגדולים, כמו שאין גם לרצועת עזה, לכן רעיון מדינת אש"ף בגדה וחמאס ברצועה אינו בר-קיימא ויהיה בהכרח אירדנטי. יש להם יכולת קיום רק במסגרת שיתוף מדיני הגיוני עם ירדן כקונפדרציה, פדרציה וכל צורת ממשל המקובלת עליהם. כל הישובים ביהודה ושומרון יסתפחו למדינת ישראל עם שליטה ביטחונית ישראלית על הגדה, כי כל רעיון של פירוז או נסיגה מוחלטת נידון לכישלון כפי שראינו בהינתקות מעזה ובנסיגה מהגדה באינתיפאדה השנייה. הדרך היחידה להימנע מעימותים תהיה אם ירדן-פלשתין וישראל יתקבלו כשתי מדינות עצמאיות חברות באיחוד האירופי. החברות באיחוד האירופי עם גבולות פתוחים, עבודה פלשתינית בישראל במקום הפועלים הזרים, סיוע מסיבי של מדינות ערב, ארה"ב, אירופה, האו"ם והעולם לירדן-פלשתין שיינתן אך ורק לפיתוח ולא לחימוש ישיר או עקיף, ישכנעו בצורה הגיונית את המלך הירדני והעם הפלשתיני, שיקח את גורלו בידיו ממנהיגי אש"ף וחמאס המושחתים. כך, על-פי תורת ההיגיון והתוכנית המדינית שהתוויתי בחזון הרפובליקה השנייה, יימצא פתרון הגיוני ובר-קיימא לסכסוך הישראלי-פלשתיני. יש רק כמה בעיות לא רציונליות - איך משכנעים את העקרב לא לעקוץ את הצפרדע שמעביר אותו בנהר, איך יתגברו על הבחישה האירנית בסכסוך, איך ימנעו מאימאמים להטיף לג'יהאד התאבדותי. כי מי שמאמין שאם הוא יתפוצץ יחד עם עשרות נשים, תינוקות וגברים יחכו לו 72 בתולות בגן עדן, מי שמאמין שלא הייתה כלל שואה, מי שסבור שאין ליהודים ולפלשתינים זכויות מדיניות, מי שמאמץ את הנרטיב של האויב, מי שמאמין להיטלר, לערפאת ולאיתולות, אינו פועל על-פי תורת ההיגיון, אלא כפונדמנטליסט, החי בעולם משלו. אך אל ייאוש! אירופה שמה קץ למלחמות אין קץ לא הגיוניות שנבעו ממיליטריזם ופציפיזם לא הגיוניים, הקימה איחוד אירופי הגיוני שמאוים על-ידי פופוליסטים וספרטיסטים לא רציונליים, ולכן יש תקווה ויש עתיד גם לפתרון הגיוני בארץ ישראל, כי אני מאמין שהיהודים והפלשתינים הם ביסודו של דבר עמים חכמים והגיוניים, אוהבי חיים!.