בשתי הפרשות, המסיימות את ספר בראשית, פרשת "וַיִּגַּשׁ" ופרשת "וַיְּחִי", אנו עדים למערכת יחסים מכובדת ומכבדת בין העם המצרי ובמיוחד בית המלוכה ובין המשפחה מבני ישראל בשילוב יחס חם כלפי יוסף.
שתי הפרשות הראשונות בספר שמות פרשת "וְאֵלֶּה שְׁמוֹת" והפרשה שלנו השבוע "פָּרָשַׁת וָאֵרֵא", מתארות נסיגה ממערכת יחסים מכובדת וכינון של מערכת יחסים עכורה, אלימה, נצלנית וחשדנית בין המצרים, ובמיוחד בית המלוכה המצרי כלפי בני-ישראל.
בני ישראל בשתי הפרשות האחרונות בספר בראשית, פרשת "וַיִּגַּשׁ" ופרשת "וַיְְחִי", הם בבחינת משפחה.
המעבר לשתי הפרשות הראשונות בספר שמות, פרשת "וְאֵלֶּה שְׁמוֹת" ופרשת "וָאֵרֵא" מסמל את המעבר ממשפחה לעם. הנוכחות של בני ישראל במצרים כבר אינה נוכחות של משפחה, זו נוכחות של עם, הנתון במדמנת ההשפלה של חיי עבדות וגזרות נפשעות של המונרכיה המצרית לעבודות פרך וקטילת חיי כל בן זכר מבני ישראל.
לאחר הפתיחה הזו למאמר אבקש להתייחס להפטרה של פרשת השבוע, פרשת" וארא", הלקוחה מספר יחזקאל מפרק כ"ח פסוק כ"ה עד פרק כ"ט פסוק כ"א. לב פרשת השבוע "וארא" היא קריאת משה בשם עם ישראל לפרעה מלך מצרים -
"שְׁלַח נָא אֶת עַמִּי" (שמות, פרק ז' פסוק ט"ו).
לעומת זאת בלב הפטרת השבוע, הלקוחה מספר יחזקאל, מזדקר במלוא הדרו יעד קריאת משה לשליחת בני ישראל והוצאתם מביבי עבודת הפרך ומחיי ההשפלה המזוויעים והשעבוד במצרים. היעד הוא כדי לחיות חיי חרות במולדתם -
"וַיָּשְׁבוּ עַל אַדְמָתָם... וַיָּשְׁבוּ עָלֶיהָ לַבֶּטַח וּבָנוּ בָּתִּים וְנָטְעוּ כְּרָמִים..." (יחזקאל פרק כ"ח פסוק כ"ו).
בפרשת השבוע אני עדים לתופעה קשה מנשוא, המנוסחת בשמות פרק ו' פסוק ד': "נַאֲקַת בְּנֵי יִשְׁרָאֵל אֲשֶׁר בְּמִצְרַיִם". כבר בפרשה אנו נרגשים, שאלוהי ישראל קשוב לנאקה ומעודד את עם העבדים באמצעות משה בהבטחה, המנוסחת באותו פרק בפסוק ה': "וְהוֹצֵאתִי אֶתְכֶם מִתַּחַת סִבְלוֹת מִצרַיִם...וְגָאַלְתִי אֶתְכֶם".
במציאות בה אנחנו חיים, מציאות מדממת של מלחמות חוזרות ונשנות ומפגעים יומיומיים הקוטלים חיים יקרים של בני אדם, יש מקום להיאחז בתקווה ובמשאלה, שרוחה של הפטרת השבוע בספר יחזקאל -
ישיבה עם ישראל בטח על אדמתנו - תקנה לה אחיזה יומיומית בחיינו בארץ ישראל. את משאלתי זו אני מבטא תוך הסתייגות שלי מתיאורי הענישה הקולקטיבית על כל העם המצרי, עקב הגזרות הנפשעות של הרודן האכזר המלך פרעה, כפי שבא לידי ביטוי בהפטרה של השבוע בספר יחזקאל בפרק כ"ט פסוק ט': "וְהָיְתָה אֶרֶץ מִצְרַיִם לִשְׁמָמָה וְחָרְבָה" ובפסוק י': "וְנָתַתִּי אֶת אֶרֶץ מִצְרַיִם לַחֲרָבוֹת" ובפסוק י"ב: "וְנָתַתִּי אֶת אֶרֶץ מִצְרַיִם שְׁמָמָה...". אני מוצא לנכון להדגיש פעם נוספת את הסתייגותי מענישה קולקטיבית כולל "וְהִכְרַתִּי מִמֶּךָ גָּם אָדָם וּבְהֵמָה" (שם, פסוק ח').
