שפיות דעת מדינית ונורמליות פוליטית נושאות בחובן יתרונות רבים. הן חסרות רק שני מרכיבים: אין להן כריזמה וצליל דמגוגי. זו הסיבה העיקרית שבגללה אין הממשלה זוכה לתמיכה ציבורית גוברת.
כותרת ראשית בידיעות אחרונות, המבוססת על מאמר של נדב איל, מעוררת תקווה ראשונית שמשהו משתנה לטוב. אחרי פטפוטי ראש המוסד דוד ברנע והמיועד לפקד על חיל-האוויר תומר בר, שכמעט הכריזו מלחמה פרטית על אירן - הגיעה באיחור מה הוראת ראש הממשלה נפתלי בנט להימנע מהביטויים המזיקים והיהירים האלה. גם זו לטובה.
העיקר נכתב באותיות קידוש לבנה: ישראל הבטיחה לארצות הברית כי גם ללא הסכם עם אירן היא תטפל במניעת גירעונה של מדינת האיאתולות "בלי מלחמה". אין טעם ואין צורך לנקוט לשון אחרת. ח"כ בנימין נתניהו קלקל בהיותו ראש הממשלה את היחסים עם ארצות הברית ונפתלי בנט שהלך בעקבותיו בעניין זה כ"סומא בארובה" התפכח והחל לבצע סיבוב פרסה. כך ראוי. זה אחראי למרות שאינו מוסיף אהדה לממשלה המכהנת עתה.
ראוי לייחל כי הנורמליות האפרורית והאחראית תשמש מצפן לקברניטי הממשלה אחרי שנים של הזייה עצמית.
