1. פרקליטתו של נוני מוזס, עו"ד איריס ניב-סבאג, עשתה חיים קלים מאוד (28.12.21) לשופטים ולתקשורת, כאשר הבהירה מראש מהי אחת ממטרותיה המרכזיות בחקירה הנגדית של ניר חפץ בתיק 2000. היא אמרה לו: "אני לא חולקת חלילה על מה שאמרת ב[חקירה ה]ראשית על איך שהדברים מתנהלים בידיעות, גם במובן הזה של רוח המפקד. אבל אני רוצה להראות לך שמחוץ לנושא של רוח המפקד, אנחנו טוענים שמוזס לא מכתיב את התכנים בידיעות, לא בעיתון ולא באתר. אנחנו טוענים שמוזס מאמין במתן חופש לאנשי המקצוע ומשתדל לתת עצמאות לכתבים שלו ולעורכים". זה חשוב מאוד להגנה, כי בליבת תיק 2000 עומדת הטענה לפיה מוזס הבטיח לבנימין נתניהו לשנות בצורה חדה את הסיקור שלו בידיעות אחרונות, בתמורה להגבלות משמעותיות על ישראל היום. סניגוריו של מוזס רוצים להראות, כי הוא לא יכול היה להבטיח כזה דבר, משום שהוא לא יכול לעשות כזה דבר. לא רק משום שבעיתון הייתה משטמה עזה כלפי נתניהו (כמילותיו של חפץ בימים קודמים), אלא גם משום שהדבר נוגד את תפיסת עולמו ואת הדרך בה הוא מנהל את ידיעות אחרונות כמפעל החיים שלו ושל משפחתו. חפץ הסכים עם כל מילה, ואפילו אמר שבכירי העיתון היו מתעלמים מהוראות כאלו, הן היו דולפות במהירות וידיעות אחרונות היה נהרס. חפץ היה במשך שנים עורך בכיר בידיעות אחרונות, ולכן לעדותו בתחום זה יש משמעות. לצד זאת, כפי שאמרה בעצמה ניב-סבאג וכפי שחפץ הדגיש, ישנה רוח המפקד - מושג חמקמק שקשה להגדירו ולתחם אותו. האם למשל מוזס יכול היה לומר לעורכים ולכתבים הבכירים "לעדן את הניסוח לגבי נתניהו"? האם הוא יכול היה לומר שאיננו רוצה סיפורים צהובים על חייה הפרטיים של משפחת נתניהו, במיוחד לנוכח הרגישות שלו לתחום זה כפי שהעיד חפץ? האם מדובר בהתערבות בתכנים או ברוח המפקד? מן הסתם עוד נשמע על כך כאשר המשפט יגיע, מתישהו בעזרת ה', לתיק 2000.

2. במסגרת הסדרה "בתוככי בלפור" אמר היום חפץ עוד משהו שכולם ידעו, אבל טרם נשמע מאדם המקורב כל כך למשפחת נתניהו: הקמת ישראל היום נועדה להרוס את ידיעות אחרונות, בתור נקמה על עוינותו כלפי נתניהו. זה גם עלה במקובץ מכמה דברים שאמר חפץ עצמו לאורך היום, וזה גם נאמר במפורש - אם כי בעדות שמיעה - בידי נתן אשל, כפי שציטט אותו חפץ. על-פי אשל, הוא עצמו הזהיר מראש את מוזס שאם ימשיך בקו העוין לנתניהו - שלדון אדלסון יהרוס אותו. והאיום הזה היה ממשי מאוד, הדגיש חפץ, ודאי מבחינתו של מוזס המזוהה כל-כולו עם עיתונו. אם אכן זו המוטיבציה שמאחורי הקמת ישראל היום, אזי יש כאן כמה היבטים חשובים. הראשון: לשלדון אדלסון המנוח ולמרים אדלסון תבדל"א אין ממש עניין בתקשורת הישראלית, ולא בדיוק מזיז להם מה כותבים ברחוב מוזס, ברחוב שוקן או (פעם) ברחוב קרליבך. רק נתניהו היה יכול לשכנע אותם לשפוך עשרות ומאות מיליוני דולרים על עיתון חסר היתכנות כלכלית, שכל מטרתו היא לחסל את אחד ממבקריו העיקריים. במילים אחרות: הכסף של אדלסון, אבל כל השאר הוא של נתניהו. וזה חמור ביותר במדינה דמוקרטית: ראש הממשלה מגייס משקיע זר כדי לחסל כלי תקשורת ביקורתי. השני: זה נותן הסבר לכך שישראל היום נאמן לנתניהו האיש ולא לימין כמחנה. הרי אם מדובר היה באמת באידיאולוגיה, הוא היה צריך לחבק באותה מידה את נפתלי בנט, גדעון סער ואפילו אביגדור ליברמן. אז למה הוא נחרץ כל כך נגדם? משום שלא מדובר בקו מדיני או חברתי, אלא בסיפור פרסונלי לחלוטין: להילחם עבור נתניהו. לא מדובר בשלטון הימין, אלא בנקמת האיש. מוטיבציה כזאת יכולה להימשך גם אחרי שנתניהו יירד מעל הבמה וכל עוד ידיעות אחרונות עדיין בסביבה. השלישי: יש המשווים את ישראל היום לפראבדה, בטאונה של המפלגה הקומוניסטית הסובייטית וכיום הרוסית, בנימוק ששניהם משרתים את השלטון. אז נכון שגם נתניהו וגם הקומוניסטים לא בשלטון, אבל השם "פראבדה" הוא כבר מושג העומד בפני עצמו, ולא כמחמאה. אך אם ישראל היום הוקם כדי להרוס את ידיעות אחרונות, הרי שבמובן הזה הוא יותר גרוע מאשר פראבדה. העיתון הזה לפחות קידם אידיאולוגיה, מפלגה ומנהיגים ואפשר לומר שהיו לו מטרות של עשייה; לישראל היום יש מטרה של הריסה.

3. עוד יותר חמור מזה היה התיאור של חפץ, כיצד נתניהו ואדלסון דיברו על פרסומים אישיים קשים נגד מוזס כחלק מן המאבק בעיתונו. זה נשמע בהקלטת שיחתו של חפץ עם ארנון מילצ'ן, חפץ הוסיף בעדותו ששמע זאת במישרין מנתניהו וגם שמע כיצד האחרון מתלונן בפני אדלסון ובפני עמוס רגב (העורך דאז של ישראל היום) על כך שהעיתון אינו תוקף בעוצמה מספקת את מוזס. תבינו מה שמענו. זה היה אחד הדברים החמורים ביותר שנשמעו עד היום באולם 315. ראש ממשלת ישראל מצהיר שיש לו מידע אישי מביך על המו"ל של העיתון הגדול ביותר במדינה, ולכל הפחות אומר או שוקל לפרסם אותו - כי הקו המערכתי של אותו עיתון הוא נגדו. לא משנה כמה ידיעות אחרונות תקף את נתניהו; לא משנה האם הפרנויה של בני הזוג נתניהו כלפי מוזס ועיתונו הייתה מוצדקת. מדובר כאן על הלך רוח, אם לא כוונה מעשית, של סחיטה באיומים מצד הפוליטיקאי הבכיר ביותר במדינה נגד בעלים של אמצעי תקשורת. זה נותן תחושה עגומה ביותר, של שיטות אפלות.

ציטוט היום

"שירות בדובר צה"ל יגרום לכך שיתפרסמו על הילד אייטמים בלתי פוסקים על ההתנהלות" (ניר חפץ מזהיר את בנימין נתניהו לפני גיוסו לצה"ל של יאיר נתניהו, בשיחה ליד הג'יפ בקיסריה).