האנושות למדה רבות על נגיף הקורונה בשנתיים האחרונות. מסיכות, ריחוק חברתי ומעל לכל חיסונים הוכחו כאמצעים יעילים להגבלת התפשטותו. אבל לקח אחד לא הופנם: איסורי טיסות ממושכים הם חסרי תועלת – סבור אקונומיסט.
בחודש נובמבר, כאשר הודיעה דרום אפריקה על גילוי האומיקרון, התגובה המיידית של מדינות רבות הייתה לאסור את הכניסה אליהן ממדינות דרום היבשת או לחייב את הנכנסים לשהות בבידוד במלוניות קורונה. ישראל ויפן סגרו לחלוטין את גבולותיהן בפני אזרחים זרים. מדינות שהיו בתהליך פתיחה – סינגפור, קוריאה הדרומית, תאילנד – מיהרו לשנות את דעתן. קשיי תעבורה צצו אפילו בתוך האיחוד האירופי, האמור להיות פתוח לחלוטין לאזרחי החברות בו.
מגבלות תעבורה מחמירות הגיוניות בשלבים הראשונים של התפרצות, כאשר מספר הנדבקים נמוך ומערכות הבדיקה מסוגלות לעקוב אחרי ההידבקות. כאשר מקרים מיובאים מהווים בערך 10% מכלל ההדבקות, לאיסורי טיסה יש השפעה ניכרת על התרחבות המגיפה, משום שהם יכולים לקנות זמן ללמוד על הזן החדש, להכין בתי חולים ולבצע חיסונים.
אבל לאיסורי טיסה יש הרגל להישאר גם כאשר הם חסרי תועלת משום שהנגיף כבר מסתובב בצורה חופשית. כאשר צרפת הגבילה את הטיסות ב-16.12.21, כבר היו בה 50,000 נדבקים חדשים ביום – 10% יותר מאשר בשיא הדלתא. לכל מקרה מיובא הייתה בשלב זה השפעה קטנה על המגיפה, ודאי לא כזאת המצדיקה את המחיר הכלכלי והחברתי הנגרם משיבוש הטיסות.
אקונומיסט מסביר, כי אחת הסיבות להעדר יעילות מתמשכת של איסורי הטיסות הוא נזילותם. מדינות מאפשרות לאזרחיהן, בני משפחותיהם, תושביהן, עובדים חיוניים, דיפלומטים ואנשי עסקים מרכזיים להמשיך להיכנס. מדינות שהטילו איסור טיסות מוצלח – כמו אוסטרליה וניו-זילנד – עשו זאת במחיר כבד לא רק לקשריהן הבינלאומיים אלא גם לאזרחיהן. ברוב 2021 התקשו האוסטרלים לחזור לארצם ונאלצו לשלם הון תועפות בעד טיסות ומלוניות קורונה אם הצליחו לחזור. וכדי שמגבלות הטיסות יהיו יעילות, יש ללוות אותן בסגרים דרקוניים; מלבורן הייתה בסגר 262 יום בשנה היוצאת.
צעדים כאלו מצילים חיים וניתן לנקוט בהם במדינות איים, אבל רוב המדינות הדמוקרטיות אינן מוכנות לשאת אותם לאורך זמן. המדינה היחידה הנוקטת מדיניות של אפס קורונה היא סין, הנאבקת נואשות להכיל את ההתפרצות הנוכחית. אבל כלל לא ברור האם הם יעילים מול האומיקרון המדבק מאוד, והאם סין תוכל בסופו של דבר להתקדם מהם לעבר חיים לצד המגיפה.
מבחינת שאר ממשלות העולם, ממליץ אקונומיסט, המדיניות הטובה ביותר היא לאמץ צעדים בעלי יחס עלות-תועלת חיובי, במיוחד חיסונים וזריקות דחף, ולהתגבר על הדחף לעשות דברים רק כדי ליצור אשליה של נחישות. ארה"ב ובריטניה הפגינו שכל ישר מעורר הערכה: שתיהן הסירו את מגבלות הכניסה מדרומה של אפריקה ברגע שהיה ברור שהאומיקרון מתפשט בהן. ארה"ב קיצרה את לוח הזמנים לקבלת בדיקה שלילית לפני נסיעה, ובריטניה דורשת מהנכנסים אליה להיבדק בתוך יומיים ולהישאר בבידוד עד קבלת התוצאה. וגם צעדים כאלה צריכים להיות פרופורציונליים ולגרום מינימום של פגיעה בשגרה.
