נראה, שראש עיריית רמת גן, כאמל שאמה, היה מורה בנחרצות רבה להסיר מיד את התמונה על ירושלים האהובה, ירושלים שבלבנו, התמונה של איש הרוח ישעיהו בן אמוץ, לה מלוות מלים צועקות מתוך כאב -
"אֵיכָה הָיְתָה לְזוֹנָה קִרְיָה נֶאֱמָנָה". כותרת זו הנציח ישעיהו בן אמוץ גם בספר נבואותיו בפרק א' פסוק כ"א.
בוודאי שלא היה סיכוי לחיים לתמונה נוספת במוזאון ברמת גן, הצמודה לתמונה על "אֵיכָה הָיְתָה לְזוֹנָה קִרְיָה נֶאֱמָנָה" ומתחתה כתובת,ְ שתוכנה הוא כתב אשמה לנעשה בירושלים האהובה, ירושלים שלנו -
"וְעַתָּה מְרַצְּחִים ... שָׁרַיִךְ סוֹרְרִים וְחַבְרֵי גַּנָּבִים כֻּלּוּ אוֹהֵב שׁוֹחָד וְרְודֵֹף שַׁלמוֹניֳם" (שם, פסוק כ"ג).
איש הרוח ישעיהו בן אמוץ, אוהבה של העיר ירושלים ומתוך כאב שח האוהב לנוכח המתרחש בה, וניסח כותרות צועקות רוויות פצעי אוהב לשתי התמונות המתארות מראות מירושלים. הלב הכואב הניע את ידיו לצייר את ירושלים, בה "סַבְאֵך מָהוּל בַּמַּיִם", והשרים המכובדים בעיר ירושלים לבושים בבגדי השררה מעוררי הסלידה בגדים של "קְצִינֵי סְדוֹםֹ" (שם פסוק י'). השרים המכובדים לבושים בבגדים המסמלים את הטומאה של סדום ועמורה.
אם ישעיהו בן אמוץ לא היה מסתפק בתמונות המביכות על "אֵיךְ הָיְתָה לְזוֹנָה קִרְיָה נֶאֱמָנָה", אלא עומד במרכז המוזאון ואומר: "בָּנִים גִּדַּלְתִּי וְרוֹמַמְתִּי וְהֵם פָּשְׁעוּ בִּי" (שם, פסוק ב'), מיד היה מורה כרמל שאמה, ראש עיריית רמת גן, להוציא את ישעיהו בן אמוץ מהמתחם, ולשם כך היה מגייס כוחות הבטחה.
ישעיהו בן אמוץ, שלא היה מוותר וזועק בכאב לכתובתה של העיר ירושלים את המלים הקשות - "וְעַתָּה יוֹשְׁבֵי העיר ירושלים... אוֹדִיעָה נָא אֶתְכֶם אֶת אֲשֶׁר אֶעֱשֶׁה... וְהָיָה לְבָעֵר..." - היה נאלץ לספוג את חבטות אנשי הביטחון של ראש עירית רמת גן, כרמל שאמה.
בימים אלו הצייר דוד ריב ניכר, שבכאב רב ניסח מבט אמיץ על התרחשויות, שפקדו את העיר האהובה עלינו ומה עובר עליה באלו השנים. דוד ריב ביטא את אמונתו מתוך השקפת עולם, אך מה שברור, שהוא לא הגיע לדרגת ההתנסחות הקיצונית של הכיעור ושרטוט מידות השפל והמוסר המעוות, שדבקו בערנו ירושלים האהובה, כפי שהתנסח ישעיהו בן אמוץ בימי מלכי יהודה - עוזיהו, יותם, אחז וחזקיהו.
האמירות של ראש עיריית רמת גן, שאמה הכהן, נגד היצירה של האומן דוד ריב, הן בחזקת האמירות שנאמרו נגד נביאים בישראל, כמו ההתנסחות הבוטה וגסת הרוח המבחילה של אמציה, כהן העיר בית אל האומר בבוטות ובגסות רוח לנביא עמוס "חוֹזֶה לֵךְ בְּרַח" (עמוס, פרק ז' פסוק י"ב) ואף מזהיר אותו: "וּבֵית-אֵל לֹא תּוֹסִיף..." (שם, פסוק י"ג) ואילו ראש עירית רמת גן מתנסח כלפי האמן דוד ריב "ורמת גן לא תוסיף לבוא". כנראה, ראש עיריית רמת גן רוצה ללכת בדרכם של אלו, שדבר הנביא ירמיהו לא נראה להם, הם הכו אותו והשליכו אותו לבור כלא.
