כבר בסוף דצמבר 1947 ראה פיקוד האצ"ל בכיבוש יפו משימה אפשרית לכוחות הארגון. הנושא שב ועלה בישיבה משותפת למפקדת האצ"ל ולחטיבה הכנון שלו בסוף ניואר 1948.
7 מפקד האצ"ל, מנחם בגין, כתב בספרו "המרד" שמִפקדת הארגון שעליו פיקד וחטיבת התכנון שלו קבעו ארבעה יעדי תקיפה: ירושלים, יפו, מישור לוד-רמלה והמשולש הקטן לפני חיפה שחלש על הדרך אליה. "בשעה שקיבלנו את החלטתנו על האסטרטגיה של כיבוש לא היה לנו עדיין נשק לביצועה של פעולת כיבוש כלשהי", כתב בגין. "... בחודשים פברואר ומארס עמדנו ללא טיפה של חומרי נפץ.
8 בחודש אפריל הצלחנו לייצר טונות של חומר בעל כוח נפץ אדיר. עוד בחודש מארס הייתה לנו כמות מבוטלת של מכונות יריה, רובים ותחמושת. בחודש אפריל ביצענו שתי פעולות 'רכישה'
9 אשר שינו את מצב הציוד של יחידותינו. התעשרנו בכוח אש הרעשה, שעלה בימים ההם על כוח ההרעשה של ה'הגנה'".
10 מדובר בשוד אמצעי לחימה במחנה 80 ליד פרדס חנה ב-6 באפריל ושוד רכבת נשק בריטית בדרכה לחיפה ב-17 באפריל.
11
שרגא אליס, שכינויו במחתרת היה חיים טויט, מי שהיה עוזר קצין המבצעים של האצ"ל,
12 סיפר: "היה לנו מידע מפורט על מחנה 80
13 של הצבא הבריטי ליד פרדס-חנה. יהודים שסיפקו מצרכים למחנה שיתפו פעולה איתנו. במחנה 80 חנה גדוד של חיל התותחנים האנטי-טנקי הבריטי והיה בו מחסן נשק גדול. נסעתי לשם עם הספק והוא הציג אותי לפני הקולונל, מפקד המחנה, כמוכר דגלים. התרשמתי שהחיילים הבריטים עומדים ברגל אחת בחוץ, ושהם יתחבאו מתחת למיטות כשתישמע הירייה הראשונה. דיווחתי על התרשמותי לקצין המבצעים שלנו גידי והמלצתי לבצע את התוכנית של מחלקת התכנון, להחרים נשק ותחמושת ממחנה 80. המלצתי התקבלה".
14
חמישים אנשי אצ"ל בפיקודו של אליהו טמלר
15 נכנסו למחנה 80 ב-6 באפריל בשתי מכוניות משוריינות ובארבע משאיות. ברוך וינר כתב: "מכונית-משא צבאית סגורה בברזנט שבּה כעשרה אנשים לבושים מדים בריטיים... התקרבה עד לשער ושם נעצרה ונדרשה למסור תעודות. בו ברגע קפצו ממנה, בזריזות, חיילי הארגון המאומנים, התקרבו בשקט, כהולכים לתומם אל משמר השער, ובהימצאם ליד החיילים הבריטים הפנו מולם את נשקם והסבירו להם באנגלית שעליהם להיכנע ולהתקדם בשקט לעבר חיילי המשמר, בקרבת הצריפון של המחסום שהותקף... שני החיילים הבריטים שלועי תת-המקלעים בידי כוח המתקיפים איימו עליהם, נכנעו ונכנסו לחדר המשמר כשחיילי הארגון בעקבותיהם. כעבור רגע יצאו מחדר המשמר שניים מחיילי הארגון כשוטרים צבאיים בריטיים לכל דבר, והרימו את המחסום בפני המשאית של הארגון... בתוך המחנה הייתה תחנת אלחוט... על חוליה בת שלושה אנשים מכיתת החוד הוטל להתקדם לעבר התחנה ולפוצץ אותה בעזרת מטענים שהוכנו מראש ושהכילו כשלושים ק"ג חומר נפץ".
16
לוחמי האצ"ל פוצצו את המשדר והעמיסו את תכולת מחסן הנשק על המשאיות. חיילים מעטים ניסו להתנגד להם, ובחילופי היריות נהרגו הקולונל ושבעה חיילים. מאנשי אצ"ל נהרג יצחק קווה ואחדים נפצעו. השלל – שהוחבא בזכרון יעקב ואחר-כך הועבר לתל אביב – היה מרגמה 3 אינטש, תותח קל, שלושים וחמישה מקלעי ברן, שבעים רובים, שמונים תת-מקלעים, עשרות אלפי כדורים וזחל"ם.
17 עכשיו העריך בגין שיש לאצ"ל די אמצעי לחימה לתקוף את יפו.
באותו יום דיווח קצין המודיעין של חטיבת "אלכסנדרוני", שהייתה אחראית על המרחב, למח"ט דן אבן: "בערך בשעה 06.00 (בבוקר) חדרה קבוצה של אצ"ל למחנה 80, התגברה על המשמר, הרגה שבעה אנשים ואת המפקד בדרגת קולונל, הוציאה מכונות יריה תחמושת ונשק... חשש לחיפושים בסביבה, אך אין הכנות לעוצר. נערכים חיפושים".
18 למחרת דיווח הקמ"ן שהבריטים הקימו מחסומים בדרכים ומחפשים בכל המכוניות.
19
__________
בשבוע הבא: המאבק הפוליטי הפנימי לא פסק בזמן המלחמה; היעד של מפ"ם במלחמה היה למנוע איחוד בין ארגון ה"הגנה" לאצ"ל; מידע על רכבת נשק מאחיו של יגאל אלון; הסיבות שהאצ"ל תקף את יפו; השתלטות ה"הגנה" על חיפה דחפה את האצ"ל לתקוף את יפו; זלזול ביכולת הלחימה של הערבים; קציני המודיעין של האצ"ל לא ידעו לקרוא מפות