פעילות ציבורית

מרדכי בן פורת שימש ראש מועצה ראשון של אור יהודה, החל ב-1955 במשך 14 שנים. לאחר מכן היה פעיל בכנסת וגם שימש סגן יו"ר הכנסת. אירן המשיכה ללוות אותו בפעילותו: ב-1979 הוזעק שוב למשימה חשאית: לאחר עליית חומייני לשלטון ונפילת שלטון השאה, הוא נשלח למשימה סודית וסייע לקהילה היהודית שם. הבנו מן השיחה איתו שיש פרשיות עלומות שעוד לא נחשפו ולא סופרו. לעניין תרומתו לקהילה הבבלית, כולנו חבים לו את הקמת המרכז למורשת יהודי בבל באור יהודה. הוא ניהל את המרכז ועשה הכל לתת מקום לתרבות היהודית שהביאו עמם העולים מעירק. המדינה לא שכחה להוקיר לו תודה, והוא זכה גם בפרס ישראל על מפעל חיים למען המדינה. המרכז למורשת בבל גמל לנו על פעילותנו, ולפני חודש זכינו לכך שקרן אח"י העניקה לנו פרס על מפעל חיים: תרומה לתרבות הישראלית. בהקדשה שכתב לנו בן פורת על ספרו הוא רשם: "להרצל ובלפור חקק שאינם נחים לרגע מפעילות". תפארת (אשתו של בלפור) הזכירה שבכל פעם שקרב היה מועד ראש השנה, הוא נהג להתקשר לבתינו לאחל בקולו שלו ברכה לשנה החדשה: קול חם ונעים. עוד מזכרת יפה שכדאי לדעת: כאשר נשרפו כרמים וחממות בבקעת הירדן ב-1988, יזמנו התנדבות של סופרים בבקעת הירדן, בתיאום עם ראש המועצה האזורית בקעה הירדן ישראל נדיבי, תושב מחולה. הודענו על כך למרדכי בן פורת חברנו, והוא לא היסס. הוא עזב כל עיסוקיו והצטרף לשבוע התנדבות. בצרנו ענבים בכרמים, עבדנו בחממות. כל הסופרים לנו בבית ספר שדה "מעלה אפרים". אחד הסופרים שנלווה אלינו היה הלל בוטמן ז"ל, שהיה אסיר ציון (ניזון לעשר שנות מאסר), מהמתכננים של 'מבצע חתונה' בלנינגרד, שחטפו מטוס כדי לברוח מרוסיה ולהגיע לישראל. הוא נפעם לדעת שאדם שהיה שר מצטרף אלינו ועובד בבציר בכרמים... כאשר הרצל נבחר לראשונה ליו"ר אגודת הסופרים העברים, בן פורת התרגש מאוד ויזם אירוע הצדעה לפעילותנו באולם האירועים של מרכז מורשת בבל באור יהודה. לאחר מכן כיהנתי גם אני כיו"ר האגודה ושילבנו אותו בחלק מן הפעולות שקיימנו בבית הסופר בתל אביב. במשך שנים יזם בן פורת והפעיל את ארגון ווז'ק, כמייצג של יהודי ארצות ערב בפורומים בינלאומיים. בשיחה עימנו סיפר לנו שהם נאבקו בכל מקום והציגו את הרדיפות שהיו מנת חלקם של היהודים בארצות האיסלאם. בן פורת ז"ל ייחס חשיבות לדעת הקהל הבינלאומית ותבע פיצוי על הסבל, אך גם על הרכוש שהותירו אחריהם היהודים יוצאי ארצות ערב. בן פורת נאבק בכל זירה פוליטית מול התעמולה הערבית ומול הניסיון הערבי להפוך את "בעיית הפליטים הערבים" קרדום פוליטי לנגח את מדינת ישראל והתנועה הציונית. כל חייו היו חיים של שליחות ואהבת עמו ומולדתו. יהי זכרו ברוך.