רוב מהומה על לא מאומה
חשבתי שכבר פג תוקפו של "הסיפור" על "העבודה" של דוד ריב במוזאון ר"ג. בערב שישי (7.1.2022) גדעון אוקו (ערוץ 12) המשיך לעורר את הנושא עם האוצרת דנה גילרמן שניסתה להגן על העבודה והסבירה בלהט שזו "דרך לעורר ויכוח". לעומתה רני רהב הביע דעה נגדית ואמר שהיינו נזעקים אילו עבודה כזו הייתה מוצגת במוזאון בחו"ל.
החלטתי לחזור לנושא עם עובדות שהנוגעים בדבר אפילו לא שמו לב אליהן: "העבודה" לא הוצגה בכלל בתוך התערוכה, אלא במחסן שהדלת שלו הייתה מזכוכית שקופה. צילמתי את המקום והעבודה, אבל לא שווה לתת לה בכלל במה. ואמנם, תהיתי בביקורי אז מה המשמעות של "מעין תצוגה" כזו. אולי היה זה ניסיון של האוצרת להציג ולא להציג ממש את העבודה שניתנה לה על-ידי היוצר, בבחינת "בדיקת הקרקע" לתגובות הקהל. לכן לא ברור בכלל על מה ההתחסדות של אלה המבכים על הצנזורה.
"העבודה" נראית כמו תגובה למשהו נקודתי, כפי שהסביר אומנם ריב. לדבריו זו תגובה ל"השתלטות מגזר מסוים על הכותל". ולכן אין לה בכלל מקום בתערוכה הכללית הזו. כאשר הרקע לעבודה לא נתון יחד עם העבודה עצמה נותרת כאן רק ביקורת כללית על ירושלים, מכאן שיש פה פגיעה בכלל אזרחי ישראל. ירושלים היא עיר הנצח שלנו שחיילינו נלחמו למענה ועד היום מגינים עליה. האם ניתן לכנות אותה במילה מצחינה כל כך שספק אם אמן רציני היה משתמש בה בתצוגה? ימשיך ריב לצייר את העציצים הנאיביים הידועים שלו שוודאי לא מעוררים מחלוקת, ולפחות מכניסים לכיסו לא מעט מזומנים.
ואגב, האמנים המציגים בתערוכה פיזזו בשמחה סביב עבודותיהם, לכן, לא סביר שהיו מסירים אותן מרצונם. אכן, רוב מהומה על לא מאומה. וחבל, כי התערוכה עצמה מעוררת עניין. שלוש שנים היו לאוצרת להיערך אליה עד סיום השיפוצים בבניין. נאחל למוזאון הצלחה אמנותית ללא פרובוקציות מיותרות.
