ניתן לראות כי ראש הממשלה בנט בחר באסטרטגיה שונה בהתמודדות עם נגיף האומיקרון. הוא החליט ללכת על שיטת "ההדבקה ההמונית" כפי שנעשה בבריטניה רק בהבדל אחד קטן - בישראל עדיין יש הגבלות גם אם הן מצומצמות, בבריטניה אין הגבלות כלל. נראה שהציבור מבולבל מהשינוי התכוף בהנחיות ונראה שיש פה לפחות שבעה משגים שחשוב לציין אותן.
1. חיסוני הילדים: זה לא סוד שהממשלה מתהדרת ב-250 אלף ילדים מחוסנים. אך הנתונים מראים תמונה שונה לחלוטין: רק 20% מהילדים הזכאים להתחסן - אכן התחסנו. נשאלת השאלה כיצד קרה הדבר? והתשובה מעט מורכבת: זה מתחיל במחלוקות בין משרד הבריאות והחינוך וגלגול אחריות, ממשיך בהפקת קמפיין לא מספיק טוב, אישור בהול ולא מספיק שקוף בצוות לטיפול במגיפות, ועוד שורה של הסברים אלטרנטיביים שמשמעותם אחת: אלו טיעונים לעונש. נכון לעכשיו ניתן לראות כי הממשלה לא הצליחה לייצר מנופי השפעה על ההורים לחסן את ילדיהם.
2. מודל ההדבקה ההמוני: עושה רושם שהממשלה סבורה שאם הציבור הישראלי יפתח מעין "חסינות עדר" המחלה תיעלם או לחלופין תהיה פחות קשה. הבעיה היא שאנחנו לא יודעים האם האומיקרון הוא הווריאנט האחרון שפיתח הנגיף, וכן לא ברור מה ההשפעות של הווריאנט שהתגלה ביום ראשון האחרון בקפריסין והווריאנט שהתגלה בדרום צרפת לפני שלושה חודשים.
הנה תרגיל פשוט במתמטיקה: אם בשבוע וחצי הקרובים יידבקו מיליון עד מיליון וחצי בני אדם, ובתוך שלושה שבועות יידבקו בין שניים לארבעה מיליון בני אדם, והגל צפוי להימשך בין 4 ל-6 שבועות, מה התוצאה? בממשלה מכחישים ובמשרד הבריאות אפילו טוענים שלא מדובר במודל הדבקה המוני, אבל כאשר רואים מספרים אלו זו המשמעות המידית.
3. מודל החינוך: הקורונה צריכה לשמש כפיילוט של שינויים במערכת החינוך הן מבחינת צמצום מספר התלמידים בכיתה, והן בצמצום מספר המקצועות הנלמדים בבית הספר. נכון לעכשיו משרד החינוך לא עושה שום דבר כדי להתכונן לכך ואף הודף יוזמות שונות. כמו-כן, המודלים משתנים ללא הרף וקשה לדעת היכן מתקיימים הלימודים בזמן נתון. אני חושב שניתן ללמד גם במקומות חלופיים אך צריך להתארגן לכך.
4. רכישת הבדיקות: בדיון שנערך הבוקר במשרדי הממשלה התברר שרכש הבדיקות של מדינת ישראל מעוכב על-ידי משרד האוצר, שלא מוכן לממן אותן, לפחות לא בכמות שרה"מ ומשרד הבריאות דורשים. אגף התקציבים טוען שמדובר בבזבוז משאבים והנה, מי היה מאמין - אבל שוב הפקידים הם אלו שקובעים את סדר העדיפות של הממשלה. נפתלי בנט לא מקבל עמדה זו, אך לא כופה את העמדה שלו על פקידי האוצר.
5. מודל התו הירוק: זה אולי המחזה האבסורדי ביותר של הימים האחרונים: בשיאה של מגפה, כשהאלמנט היחידי הקיים שמסדיר את החיים השגרתיים ומפריד בין מחוסנים ללא מחוסנים הוא מודל התו הירוק, דווקא אותו בוחרים בממשלה לבטל בקניונים ובמרכזי המסחר. השר זאב אלקין היה היחיד שהתנגד לביטול המתווה בהנחה שזה לא מעודד חיסונים.
6. סיפור הפיצויים לעסקים שנפגעו: שר האוצר אביגדור ליברמן צודק בכך שאסור לחזור על הטעות שעשה קודמו ישראל כ"ץ ולחלק מענק לכל אזרח בטענה שהיא לא כלכלית ובעייתית.
אבל יש עסקים שנפגעים מה"סגר השקט" כמו ענפי התרבות, פנאי, הסעדה ואותם צריך לפצות.
7. שינוי מודל הבדיקות: הממשלה פעלה נכון כאשר החליטה על קיצוץ של בדיקות ה-PCR והעברת נתח גדול של האוכלוסייה לבדיקות אנטיגן. אך עם זאת, ההחלטה הייתה חדה מדי, קיצונית מדי ובעיקר מיותרת, מבלי שעמדות האנטיגן - שאליהן עבר העומס - תוגברו בכוח-אדם. התוצאה, אגב, הייתה צפויה למדי: העומס במתחמי ה-PCR עבר למתחמי האנטיגן. יופי נחמה. בנוסף, חשוב להבין שרוב האנשים רוצים לוודא שתוצאת הבדיקה היא מדויקת ורמת הדיוק של האנטיגן היא נמוכה בהשוואה לבדיקת PCR.
חשוב לתקן מחדלים אלו בטרם יהיה מאחר מדי וישרור בלגן כללי בתוך אזרחי ישראל.
