כאשר נפטר עורך המשנה רבי יהודה הנשיא קוננו חכמים כי "ניצחו אראלים את מצוקים" בנוטלם אותו לשמים. דוד קוליץ שהלך היום לעולמו לא עסק בקביעת הלכות ובניסוח חוקים. הוא היה אדם מעשי, שתי רגליו איתן בקרקע, ובכל זאת ניצחו אראלים את מצוקים, מלאכי השמיים את אלה שעל הארץ.
מלאכתו הייתה בעסקים והוא ראה ברכה במעשי ידיו, "מאה שערים". לפני שנים רבות עקרו נעמי והוא וילדיהם מירושלים להרצליה ולאחרונה עבר לתל אביב, אבל שני נצרים שניטעו בליבו לא זנחוהו אף לא יום אחד בחייו. הוא היה ויישאר בזיכרון לעולם ירושלמי, והוא נשא עימו את בית הוריו לכל מקום.
זלדה וחיים קוליץ היו סמל למשפחה מאמינה וסובלנית ואוהבת ציון ורודפת שלום. אמו הייתה נכדה לרב חיים יוסף זוננפלד הקיצוני שביהודי ירושלים במחצית השנייה של המאה ה-19 ובשליש הראשון של המאה ה-20.
אביו חיים היה איש עסקים מצליח ורווי בדברי תורה, ואף פרסם ספרים בנדון. עד מלחמת ששת הימים החזיק בין שאר עסקיו משרד תיירות וקרא לו "ירושלם טורס". בלי י' בשמה של הבירה. כדי לזכור כי אינה שלמה ומאוחדת עדיין.
מדי שמחת תורה היה משכנם - לערך מול משכן הכנסת הישנה בבניין "פרומין" - נמלא בדתיים ובחילוניים, בנשים ובגברים, והאירוח כיד המלך והשירה בוקעת והכל רוקדים ללא הפסקה. שלוש בנותיי שהלכו עימנו מדי שנה לחגוג שם בירושלים היהודית היפה סיפרו לי היום כמה אהבו את האירוע השנתי הזה. הצעירה שבהן קרן, ששוחחה עם דוד לפני זמן קצר, הדגישה באוזניו כי הייתה כמעט פעוטה והיא זוכרת את האנשים הגבוהים כל כך רוקדים ללא ליאות, ונשמע געגוע בקולה.
לפני כשבועיים סעדנו דוד ואני בתל אביב, והוא סיפר לי כיצד נפרד מאביו. חיים קרא לו למיטת חוליו לקבל את הצוואה, שכללה רשימה ארוכה של אנשים שיש לתרום להם כל השנה, מדי שנה, כל עוד הם בחיים. זו הייתה הצוואה ואני חזרתי ואמרתי לעצמי איזו גדלות נפש העניק חיים לדוד, ובאיזו מסירות הקפיד בנו לקיים את המצווה ואולי אפילו עלה והרחיב והוסיף על אביו, ואני יודע במה מדובר.
הוא היה מעשי ורגיש ומושיט יד ונבון ויפה תואר - מאוד-מאוד יפה תואר - ועמד על דעתו, אך ברחוב האשל בהרצליה-פיתוח וברחוב ארלוזורוב בתל אביב תמיד נותר דוד מן הדירה הצנועה מול הכנסת הישנה בירושלים. בתל אביב הציגו פעם את "העצים זקופים ימותו". גם בני ירושלים.
