בשלהי השנה שעברה ניצבו פעילי זכויות אדם במשך 57 שעות מחוץ לבית הלבן בקריאה להטיל חרם דיפלומטי על אולימפיאדת החורף בבייג'ינג הנפתחת ב-4 בפברואר השנה. הפעילים – המייצגים את תושבי הונג-קונג, טיבט וחבל שיניאנג – קראו גם לחברות מערביות להסיר את חסותן מן המשחקים או לפחות לגנות את הדיכוי הסיני במחוזות אלו. אלא שבפועל, הם טוענים כעת, החשש להרגיז את ראשי המשק השני בגודלו בעולם גרם לחברות לדבוק בהסכמיהן, למרות שמשרד החוץ האמריקני קבע שסין מבצעת רצח עם כלפי המיעוט האויגורי.
חברת הביטוח הגרמנית אליאנץ הייתה היחידה שהסכימה לפגוש את נציגי 200 הקבוצות המוחות, ונראה שאנשיה לקחו ללב את עדותה של קלבינור סידיק, מורָה לשעבר בחבל שיניאנג, על אשר ראו עיניה במחנות במחוז. הם הבטיחו לדון בנושא עם הוועד האולימפי הבינלאומי, אך החברה לא ענתה לשאלת וושינגטון פוסט האם עשתה זאת; היא עדיין אחד מתריסר נותני החסות האולימפיים הגלובליים.
מבחינת רבים מנותני החסות, סין היא אחד השווקים הגדולים ביותר; 26% מהכנסותיה של אינטל הן בסין, יותר מכל מדינה אחרת. ובייג'ינג ממהרת להעניש חברות מערביות המותחות ביקורת על רשויותיה או אפילו מתייחסות לנושאים הנראים לה רגישים. אינטל קראה בחודש שעבר לספקיה שלא לרכוש טובין ושירותים ממחוז שיניאנג, בשל החשש מעבודות כפייה בו. החברה ספגה מסע זעם מצד התקשורת הממלכתית וגולשי האינטרנט, שדרשו ממנה להתנצל. החברה לא התייחסה רשמית לביקורת על חסותה לאולימפיאדה, למרות שהכירה רשמית בבעיית זכויות האדם.
5.2 מיליארד דולר מחסויות וזכויות
חברות אחרות התחמקו מלענות על שאלות הפוסט. קוקה-קולה סירבה להגיב והפנתה לעדות נציגיה בפני הקונגרס, אשר הדגישו את מחויבותה לזכויות האדם – מבלי להזכיר את סין. Airbnb מסרה, כי החוזה בן תשע השנים שלה עם הוועד האולימפי הבינלאומי (החל ב-2020) אינו לאולימפיאדה ספציפית אלא "שותפות ארוכת טווח שמטרתה לחזק כלכלית את הספורטאים". פרוקטר אנד גמבל, ויזה וברידג'סטון לא הגיבו.
יצרנית השעונים השווייצרית אומגה אמרה כי היא מודדת הזמנים הרשמית של האולימפיאדות מאז 1932 ומדיניותה היא "שלא להתערב בנושאים פוליטיים נקודתיים משום שהדבר לא יקדם את ערכי הספורט עליה מבוססת מחויבותנו". מספר חברות הדגישו בפומבי, כי חתמו על עסקות רב-שנתיות עם הוועד האולימפי בטרם נודע היכן יתקיימו המשחקים העתידיים, וכי החסויות הן מסורת ספורטיבית חשובה ולא למדינות ספציפיות.
הסכמי החסות וזכויות השידור הם מקור ההכנסה המרכזי של הוועד האולימפי הבינלאומי. תריסר נותני החסות שילמו מיליארד דולר תמורת החסות למשחקי 2014 ו-2016 – הנתונים האחרונים שפרסם הוועד האולימפי. אותן חברות הוציאו כנראה מיליארד דולר נוספים על פרסום, אירוח ועוד סביב המשחקים. תמורת זכויות השידור קיבל הוועד 4.2 מיליארד דולר. הוועד האולימפי מחלק את רוב הכסף ל-200 ועדים אולימפיים לאומיים, וכן כהשתתפות בהוצאות המדינות המאחרות את המשחקים.
הוועד האולימפי: אנחנו ניטראליים
כאשר ארה"ב החרימה את משחקי מוסקבה ב-1980, רשת NBC ביטלה את שידוריה מן המשחקים. הפעם, דיפלומטים אמריקנים לא יהיו נוכחים במשחקי בייג'ינג אבל הספורטאים האמריקנים ישתתפו והרשת תשדר. בשנת 2014 התחייבה NBC לשלם 7.75 מיליארד דולר תמורת זכויות השידור בשנים 2032-2021; בייג'ינג נבחרה שנה מאוחר יותר.
הרשת מדווחת על הכנסות ניכרות ממכירת פרסום במשחקי בייג'ינג ולדבריה מכרה כמעט את כל זמני השידור שלהן. הפוסט מצטט את תגובתה לשאלה האם בכוונתה לכלול ענייני זכויות אדם בשידוריה: "ל-NBC יש היסטוריה ארוכה של הגנה על חופש העיתונות וקידומו, תוך סיקור סיפורים על סין בעלי עניין ציבורי וסיקור המשחקים האולימפיים. אין לנו כל כוונה לסגת מהיסטוריה ארוכה זו".
ואילו הוועד האולימפי אמר: "המשחקים האולימפיים הם האירוע היחיד המכנס את כל העולם לתחרות בדרכי שלום. בהתחשב בהשתתפות המגוונת במשחקים, הוועד האולימפי הבינלאומי חייב להישאר ניטראלי בכל הנושאים הפוליטיים הבינלאומיים".
