יום שלישי 19 בינואר 1965, היה יום חורפי, גשום וסוער ברחבי הארץ, בעיקר באזור הדרום. כבישים ראשיים בדרום נסגרו לתנועה בשל שיטפונות והצפות. ישובים בדרום נותקו לשעות רבות. הגשמים החלו עוד כמה ימים לפני כן, הנחלים באזור געשו וגאו ועלו על גדותיהם.
סיפור התרחשות האסון
באותו יום - שלישי 19 בינואר 1965 הלכה אסתר ויצמן, ילדה בת 9, תושבת שכונת גליקסון בקריית גת, בקרבת הנחל (נקרא אז לכיש), העובר בתוך שכונת גליקסון בקרבת בתי תושבים. בעת שעברה ליד גדת הנחל מעדה פתע בבוץ הטבעוני, החליקה, נפלה ונסחפה לתוך הנחל הגועש (הואדי). במחזה המבעית הבחין יוסף איפרגן בן 27 שעבד כשומר על המבנים החדשים שנבנו באותה עת בשכונה, הוא ראה כיצד הילדה נסחפת ונופלת לנחל, וחש לעזרתה. הוא תפס מוט ברזל וניסה להושיט אותו לילדה שהחלה להיסחף עם זרם המים האדיר. תוך ניסיונותיו לסייע לילדה התקרב עוד ועוד לשפת הנחל ומעד החליק גם הוא לתוך הנחל הגועש.
שני צעירים שעברו ליד הנחל ושמעו את זעקותיו מיהרו למקום והבחינו בשומר ובילדה הנסחפים במים. אחד מהצעירים, אדמונד דיין בן 20, חייל בחיל-הים שהיה בחופשה הסיר את שעונו, הפקידו בידי צעיר אחר שעמד לידו וקפץ ישר למים הגואים בניסיון לחלץ את הטובעים, אולם זרם המים האדיר סחף גם אותו. שלושתם נסחפו בזה אחר זה עם זרם מימיו הגועשים של נחל נועם ושלושתם טבעו למות (נחל נועם כונה אז על-ידי העיתונות "נחל לכיש" או ואדי לכיש).
מסוק חיל-האוויר מוזעק למקום
המקרה המזעזע אירע סמוך לשעה 4 אחר-הצהריים. למקום הוזעקה המשטרה. תוך זמן קצר הגיעו למקום האסון כוח שוטרים בפיקודו של מפקח ניסים סיטון בליווי כבאי אש. הם סרקו את הנחל ותוך שהם קשורים בחבלים נכנסו לנחל בניסיון לאתר את השלושה. הגשמים שירדו באותן שעות ברצף הקשו על ניסיונות החילוץ. בסביבות השעה 5:30 בערב הוזעק למקום מסוק של חיל האוור שסרק את הנחל אולם החיפושים לא העלו דבר, ועם רדת החשכה צומצמו החיפושים.
דבר האסון החל להתפשט בקריית גת. קרובי הנעדרים המודאגים החלו מתאספים בתחנת משטרת קריית גת, חלקם פרצו בבכי ובזעקות שבר, בהבינם כי הסיכויים למצוא את יקיריהם בחיים קלושים. אמה של אסתר ויצמן, הילדה הנעדרת, ניסתה להזעיק את בעלה שהיה באותה עת בשירות מילואים.
רעייתו של השומר יוסף איפרגן עליזה בת 20, ואם לשלושה ילדים בגילאי שנה-שלוש שנים, הייתה שרויה בהלם. הוריו של החייל אדמונד (מחלוף) דיין ושאר בני המשפחה הסתגרו בביתם. אדמונד הבכור היה המשענת של המשפחה שמצבה הכלכלי היה לא קל וסייע לפרנסת המשפחה. הוא קיבל חופשה מיוחדת מהצבא כדי לתמוך בהוריו ובמשפחתו.
גילוי גופות הנעדרים
למחרת היום, יום רביעי 20 בינואר 1965 בסביבות השעה 7:30 בבוקר, פועל בניין שעבר ליד הנחל בדרכו למקום עבודתו בשכונה החדשה הנבנית בצפונה של קריית גת הבחין בגופה מוטלת בתוך סבך של עשבים, ליד חוות זרע בחלק הצפוני של קריית גת, תקועה עד מחציתה בעפר-בוץ. הייתה זו גופתו של החיל אדמונד (מכלוף) דיין בן 20 שקפץ למים בנסותו להציל את השומר והילדה. הגופה התגלתה כמה מאות מטרים ממקום טביעתו.
כעבור מספר שעות התגלתה גופתו של השומר יוסף איפרגן בן ה-27 שחש לעזרת הילדה. הגופה נמצאה מכוסה בבוץ בקרבת צומת פלוגות. רופא קבע את מותם. למחרת יום חמישי 21.1.65 נערכה הלוויתם בהשתתפות ראש המועצה גדעון נאור בני המשפחות ותושבי קריית גת. בשעת ההלוויה נסגרו לאות אבל החנויות ובתי העסק בקריית גת.
בשבת 23 בינואר 1965 בשעה 10:30 בבוקר, כארבעה ימים אחרי שנסחפה לנחל, נמצאה גם גופת הילדה אסתר ויצמן במרחק של כ-6 ק"מ מהמקום בו החליקה לנחל. המשטרה העריכה שהגופה צריכה להימצא בין מקום נפילתה ליד שכונת גליקסון לבין סכר פלוגות המרוחק משם 7 ק"מ ובהתאם לכך חולקו חוליות המחפשים. אחת החוליות שסרקה את השטח בסכר פלוגות משני צדדיו מצאה את גופת הילדה כשהיא שקועה בבוץ ובסחף אדמה.
הילדה הובאה במוצאי שבת למנוחות. הארון הוצב בשעה 8 בערב ברחבת המרכז המסחרי וראש המועצה המקומית קריית גת גדעון נאור ספד לה.
סיפור של גבורה ואומץ
סיפור גבורתם ואומץ ליבם של החייל אדמונד דיין ושל השומר יוסף איפרגן שניסו להציל את הילדה בת ה-9, פורסם בהבלטה רבה בכלי התקשורת בארץ, והם זכו להערכה רבה והזדהות מצד תושבים רבים במדינה. מאחר ששני הנספים דיין ואיפרגן, היו מפרנסים במשפחותיהם והמצב הכלכלי של משפחותיהם לא היה קל, הוקם ימים ספורים לאחר האסון, ועד ציבורי לשיקום שלושת המשפחות שיקיריהם טבעו למוות באסון.
בסניף בנק לאומי בקריית גת נפתח חשבון מיוחד עבור קרן לשיקום המשפחות, אליו זרמו תרומות רבות מכל רחבי הארץ. מפעלי תעשיה חברות עסקיות, בנקים, גופים ציבוריים, יחידות צה"ל ויחידים תרמו למען המשפחות, גם כאות הצדעה על גבורתם של יקיריהם. בין התורמים ילדים שהעבירו את כספי מתנת בר מצווה או חסכונות שלהם למען המשפחות. הרמטכ"ל יצחק רבין תרם תרומה של 5,000 לירות לקרן. תוך ימים ספורים מפתיחת הקרן נאסף בה סכום של יותר מ-50,000 לירות. מפקד חיל-הים האלוף יוחאי בן נון שלח מכתב הערכה למשפחת החייל אדמונד דיין שניספה בנסותו להציל את הילדה. האלוף בן נון כתב למשפחת החיל: "מעשיו של בנכם שייך לאותם מעשי מופת שעליהם מתחנך הדור".
ח"כ בגין מגיש הצעת "חוק הגמול למציל חיי ריעהו"
חבר הכנסת מנחם בגין הגיש, ב-25 בינואר 1965, לאחר האסון, הצעת חוק למליאת הכנסת הקשורה במותם ההרואי של דיין ואיפרגן תוך חירוף נפש, והנקרא "חוק הגמול למקריב חייו להצלת חיי רעהו". ח"כ בגין הציע בחוק שהגיש כי חיל שהקריב חיו כדי להציל אדם מסכנת קיפוח חיים - דינו לכל דבר כחייל שנספה במערכה, ומי שאינו חייל והקריב חייו כדי להציל אדם מסכנת קיפוח חיים - דין בני משפחתו לצורך תגמולים ושיקום כדין בני משפחה של חייל שנספה במערכה.
הנצחתם של חללי "אסון נחל לכיש"
שלושת הנספים ב"אסון נחל לכיש" הונצחו בשורה של מפעלי הנצחה. זמן קצר לאחר האסון נפתחה בבית הספר ע"ש הרב קוק במושב תלמים שבחבל לכיש ספריה לזכרם - "ספריית השלושה". בקריית גת הוקם "גן השלושה" לזכרם ובו שלט הנצחה לזכר שלושת הנספים באסון. גשר הבטון הסמוך למקום האסון שהיה בבניה בזמן האסון, נקרא, לאחר השלמתו "גשר השלושה" על שם הנספים באסון. בנוסף, נערכה מדי שנה עצרת אזכרה לזכר השלושה בהשתתפות ראשי הישוב קריית גת ותושביו.
