תפירת תיק משפטי אינה דבר של מה בכך וחשוב להקדיש זמן רב להכנה ולתכנון הרבה לפני שמגיעים לשלב הביצוע. יש להדגיש שאין דרך אחת נכונה לתפור תיקים אלא ישנן דרכים רבות ומגוונות כדי להגיע אל אותה מטרה. צריך גם לזכור שתפירת תיק אינה מצריכה בהכרח הגשת כתב אישום או קיום משפט ורק במקרים נדירים ביותר נדרשת הכרעת דין. ברוב המקרים די באיום מרומז על הגשת כתב אישום או אפילו הפצת שמועה שמתקיימת חקירה כדי להשיג את המטרה, בין אם מדובר בהזזת אדם מתפקידו, סיקול מינוי לא רצוי או העברת מסר מאיים לאדם פרטי או למחנה פוליטי שלם. בעבר תופרי תיקים פעלו בעיקר מתוך אינטואיציה כיוון שלא עמדה לרשותם תורת הפעלה סדורה ומקצועית ותפירת התיקים נחשבה למלאכת מחשבת ואומנות שרק בודדים שולטים ברזייה. לאורך השנים, הצטבר אצלנו ניסיון מערכתי גדול וגובשו יסודות תיאורטיים ושיטות עבודה יעילות. כיום תפירת תיקים היא כבר פרקטיקה מקובלת ונפוצה שכול פרקליט וחוקר נחשפים אליה ולומדים במהלך עבודתם.
השלב ראשון בכול תפירת תיק הוא עירור החשדות כנגד הנאשם. הדרך המקובלת היא שיטת ההדלפה הכפולה: הפצה של מידע מחשיד דרך שני צינורות נפרדים. המספר שניים אינו מקרי כי מכתב אנונימי יחיד אינו מצדיק בדרך כלל פתיחת חקירה ושלושה פרסומים או יותר במקביל עלול ליצור רושם של רדיפה מכוונת. בנוסף, מומלץ ששני פריטי המידע יהיו דומים אך לא זהים ויופצו זה אחר זה בתוך פרק זמן קצר ולא בעת ובעונה אחת כדי לא לעורר חשד. ההאשמות צריכות להיות חמורות מצד אחד ומעורפלות מהצד שני. אין צורך לחשוש יתר על המידה מתביעת דיבה או מחקירת ההדלפות שכן העברת מידע לעיתונאים נחשבת חלק ממערכת יחסים בריאה בין הרשויות ומוגנת מתוקף החיסיון עיתונאי-מקור שהוכר על-ידי הפרקליטות ובית המשפט העליון כערך דמוקרטי עליון. השלב השני במבצע הוא בדרך כלל, קבלת אישור שופט לחקירה סמויה. רצוי לא לדלג על שלב זה כדי להימנע מחוסר נעימות במקרה שהפרויקט ייחשף טרם זמנו.
לא תמיד מתקיים שלב החקירה הסמויה. לעיתים נדרשת חשיפה מהירה, למשל כאשר מאן דהוא עומד להתמנות לתפקיד חשוב והמשטרה מתבקשת להמציא באופן דחוף ראיות נגדו. במקרה כזה כל מה שנדרש מהמשטרה כדי למנוע את המינוי הוא להצהיר על פתיחת חקירה קצרצרה וממוקדת ולדאוג שהחקירה תימשך כל עוד הליך המינוי עדיין בתוקף. גם לשלב השני חשוב להיערך מבעוד מועד ואין להשאיר דבר ליד המקרה. כדי להבטיח את התוצאה הרצויה יש לבחור בקפידה את העיתוי המתאים, צוות שוטרים שמעורר אמון ובעיקר את השופט המתאים. בזמן הדיון רצוי לרמוז שמדובר בפשע חמור כגון שחיתות ציבורית, עבירה ביטחונית, עבירה כלכלית או מוסרית או תמהיל שלהם. ברוב המקרים השופטים משתפים פעולה בשלב הזה, לא שואלים שאלות מיותרות ונעתרים לבקשה ואין צורך להפעיל עליהם מנופי לחץ נוספים. רק במקרים נדירים שופט יסרב לחתום על הצו. במקרים כאלו ניתן להשתמש באמצעים מיוחדים שלא יפורטו בהרצאה זו מסיבות מובנות.
בניגוד למה שרבים חושבים, מטרת החקירה הסמויה היא לא לחשוף עבירות שכן הסיכוי לתפוס פושע "על חם" בזמן ביצוע עבירה הוא נמוך וחלק גדול מהעבריינים זהירים מאוד בהתנהלותם וממעטים להשאיר עקבות. עם זאת, כל אדם בעולמנו בא במגע עם אנשים אחרים וכמעט תמיד לאותם אנשים אחרים יש משהו להסתיר. מטרת החקירה הסמויה, אם כן, היא לכן למפות את סביבת הנאשם ולזהות נקודות תורפה ו"שלדים בארון" אצל המקורבים כדי להשתמש בראיות שיאספו בשלב מאוחר יותר. לעיתים מתגלה שאותם מקורבים עברו על החוק ולעיתים הם מסתירים דברים אישיים שאינם פליליים אבל הם חוששים שיתגלו. בשני המקרים המידע שמתקבל בחקירה הסמויה מסייע לחוקרים לשכנע את האדם להעיד לטובת התביעה. השלב השלישי הוא החלק היצירתי ביותר בפרויקט התפירה: שלב חיבור הנקודות ובניית התזה המשפטית. בשלב הזה מצרפים את חלקי הפאזל לכדי סיפור שלם כדי שיתורגם בהמשך לכתב אישום.
למותר לציין שפרטים שאינם משתלבים בתזה המרכזית צריכים "להישמר בצד" כדי שחס וחלילה לא יגיעו לידיים לא נכונות ויפגמו בתמונה הראייתית הכוללת. למרות כל זאת, בהרבה מקרים תוצאות החקירה מאכזבות אותנו ולא מספקות די ראיות להרשעה. וכאן תרשו לי שתי הערות אישיות מתוך ניסיון: הראשונה: ראייה היא כמו שתיל צעיר, כששותלים אותו הוא בקושי נראה, אבל אם משקים ומטפחים אותו הוא יגדל ולבסוף יניב פירות. והערה שנייה: לא קל להיות משרת ציבור. מוטלת עלינו אחריות כבדה ולכן אסור לנו אף פעם להתייאש או לוותר. "חקירה היא כמו רכיבה על אופניים. אם עוצרים נופלים". לכן עליכם להמשיך את החקירה עד שיתגלו ראיות מספיקות להרשעה. זכרו מה שאומרים אצלנו בארגון: "אדם חף מפשע, הוא אחד שעדיין לא הוכחה אשמתו". זה הכל להיום ובהרצאה בשבוע הבא נדון ב"שלב החקירה הגלויה".