אין זו נחמה של ממש לאמריקנים הסובלים מן האינפלציה הגבוהה ביותר מזה 40 שנה, אבל הם לא לבד. באיחוד האירופי המחירים עולים בקצב המהיר ביותר מאז הושק האירו. בבריטניה הגיעה האינפלציה ל-5.4%, הגבוהה ביותר מזה 30 שנה. המדד בקנדה עולה במהירות כפולה מאשר לפני הקורונה. אפילו ביפן, בה המחירים כמעט ולא עלו מאז התפקעות בעת בועת הנדל"ן בשלהי שנות ה-1980, הבנק המרכזי העלה את תחזית האינפלציה לראשונה מזה שמונה שנים. רק בסין האינפלציה כיום נמוכה מאשר לפני שנתיים.
ברחבי העולם, מדווח וושינגטון פוסט, המחירים העולים מובילים חלק מהבנקים המרכזיים לשים כעת את המאבק באינפלציה בראש סדר היום שלהם. זהו שינוי מגמה משמעותי, כאשר מאז המשבר הפיננסי של 2008 האינפלציה הייתה נמוכה בזכות שרשרות אספקה חוצות גבולות וירידה בכוח המיקוח של העובדים.
כעת, כאשר מפעלים בעולם מתאוששים מן הקורונה בקצב שונה, נוצר חוסר התאמה בין הביקוש וההיצע של הטובין, והתוצאה היא עליית מחירים. כמה מן הכלכלנים אומרים, כי הלחץ על המחירים יימשך בשנים הקרובות בשל מספר מגמות ארוכות טווח ובהן פרוטוקציוניזם גובר, עלייה בשכר בסין והתאמות למשקים פחותי פחמן. בארה"ב בוחן הפדרל ריזרב תערובת סבוכה של היבטים מקומיים ועולמיים, בעודו מתכונן להיאבק באינפלציה שהגיעה ל-7% - הגבוהה ביותר במשקים המפותחים.
טריליונים בידי משקי הבית בארה"ב
שרשרות אספקה פגועות משפיעות על הנמלים ברוטרדם, שנגחאי ולוס אנג'לס ומעלות את המחירים ברחבי העולם. מחירי הסחורות, כולל מזון ודלק, עולים אף הם. בשנה האחרונה עלו מחירי הדלק ב-55%, ומחירי הניקל – בו נעשה שימוש תעשייתי נרחב – עלו ב-27%; מחיר הקפה כמעט הוכפל. ההתייקרויות הללו פוגעות בצרכנים בכל מקום; בארה"ב התייקר אשתקד הייבוא ב-10%, העלייה הגדולה ביותר מאז 2007. בעקבות זאת מעלות חברות גדולות בארה"ב את המחירים לצרכן.
הבית הלבן טוען שהאינפלציה היא תופעת לוואי של ההתאוששות המהירה מן הקורונה, אשר תפחת במחצית השנייה של השנה. בסוף השבוע שעבר הצביע הנשיא ג'ו ביידן גם על גורמים בינלאומיים: "כאשר מפעל נסגר בחלק אחר של העולם, נפגעים הייצור והאספקה של טובין לחנויות ולבתים ולעסקים בכל העולם". אבל האינפלציה בארה"ב גבוהה יותר מאשר במדינות אחרות בשל סיבות מבניות ובשל סכומי העתק – 6 טריליון דולר – שהוזרמו למשק כדי להיאבק במגיפה. הסיוע הזניק את שוק המניות, ונכסיהם של משקי הבית עלו ב-28 טריליון דולר מאז 2019.
במהלך תקופת העבודה מן הבית, מיליוני אמריקנים הסיטו את הוצאותיהם ממסעדות ובתי קולנוע לרכישת טובין. קניית בגדים, מחשבים ניידים, מכוניות ורהיטים העלתה את מחיריהם, כאשר הספקים התאמצו למלא את הביקוש. בשנה שעברה התייקרו הטובין ב-16.8% - פי ארבעה ממחירי השירותים.
הדחפים האינפלציוניים מחוץ לארה"ב הם שונים, מציין הפוסט. באפריקה שמדרום לסהרה עלו מחירי הדלק, מה שהוביל להתייקרות המזון – המהווה 40% מהוצאות הצרכנים; התוצאה הייתה עליית האינפלציה באזור מ-6% ל-9%. מדינות האיחוד האירופי לא הזרימו במהלך הקורונה סיוע ישיר, אלא מימנו למעסיקים את המשך ההעסקה, וכך הצריכה בהן לא עלתה. כאן הסיבה המרכזית לאינפלציה היא מחירי האנרגיה, העולים בשל שורה של גורמים: מזג האוויר הקר, עתודות דלק קטנות, עיכובים בתחזוקת התשתיות, העדר השקעות מספקות בענף. מדיניות מוניטרית לא יכולה לטפל במחירי האנרגיה.
התלבטות במדיניות הריבית
לעומת זאת, הבנק המרכזי של אנגליה היה בחודש שעבר הראשון ב-G7 אשר העלה את הריבית. המאבק באינפלציה עלול להביא ימים קשים לשוקי ההון, כאשר הבנקים המרכזיים יפסיקו לרכוש איגרות חוב – מה שעשו מאז פרוץ המגיפה – ויתחילו להעלות את עלויות האשראי. רבים צופים, שה"פד" יתחיל כבר בחודש מרס להעלות את הריבית. בציפייה לכך, שלושת מדדי המניות העיקריים בוול סטריט רשמו ירידות מאז תחילת השנה.
לצעדי ה"פד" תהיה השפעה גם מחוץ לארה"ב, מזכיר הפוסט. ריבית גבוהה יותר בארה"ב צפויה למשוך אליה כספים ממדינות מתפתחות, אלא אם כן גם הן יעלו את הריבית – מה שיחליש את הצמיחה בהן. כמה בנקים מרכזיים במדינות אלו, כגון מקסיקו והונגריה, כבר העלו את הריבית בחודש שעבר; רוסיה עשתה זאת שבע פעמים בשנה שעברה. בסין, בה הכלכלה מואטת, הבנק המרכזי הוריד בשבוע שעבר חלק משערי הריבית. חוסר הוודאות סביב הקורונה עלול גם להותיר את הגבולות סגורים זמן ארוך מהצפוי, וכך יימשך לחץ נוסף על המחירים.
הבעיות בשרשרת האספקה ייפתרו בסופו של דבר, והקורונה תפסיק להוות מצב חירום ותהפוך למחלה. אבל כוחות אינפלציוניים אחרים ימשיכו להשפיע. כך למשל, ממשל ביידן מבקש להחזיר ייצור לארה"ב – והוא יהיה יקר יותר. בסין הולכת ומצטמצמת האוכלוסייה בגיל העבודה, במשך שנים היה המקור של עבודה זרה לתאגידים בינלאומיים. ואילו המעבר לכלכלה נטולת פחמן יחייב שימוש במקורות אנרגיה יקרים יותר.
לא כולם משוכנעים שההשלכות של כל אלו יהיו דרמטיות. יש הסבורים שהאינפלציה העולמית בשנים הקרובות תהיה 2.5% לשנה, לעומת 1.8% מאז המשבר הפיננסי ועד הקורונה. אבל אחרי ההפתעות הכלכליות שהביאה עימה המגיפה, איש אינו בטוח.